האוצר משתלט על החינוך, ומסכן את עתיד המדינה

המשא ומתן הנוכחי על שכר המורות והמורים רחוק מלהיות רק מאבק על כסף. מדובר במאבק על צביונה החברתי העתידי של מדינת ישראל, ומאבק על סדרי השלטון – מי קובע את מדיניות החינוך בישראל, משרד האוצר או משרד החינוך?

האוצר אינו מעוניין לשפר את תנאי העבודה במוסדות החינוך, משום שלהערכתו שיפור איכות ההוראה יעיל יותר משיפור התנאים "במונחי עלות-תועלת". את איכות ההוראה מבקש האוצר לשפר על ידי תמריצים למורות ומורים איכותיים, שיעבדו במערכת שנים בודדות בלבד. הם ייתנו את הטוב שיש להם להציע, ואז יעזבו לנוכח שכרם הנשחק, בטרם יתחילו להתלונן על מעמד ותנאים. במקומם יבוא דור רענן של צעירים חדורי מוטיבציה, וחוזר חלילה.

סולם השכר שמציע האוצר מעניק אמנם תוספת למורים מתחילים, אולם שיעור העלייה בשכר עם הדרגות והוותק קוצץ עד מאוד. השחיקה בשכר מהווה תמריץ לעזוב את המערכת בתוך עשר השנים הראשונות.

המורים הטובים ימצאו עבודה חלופית, או יועסקו בבתי הספר דרך חברות פרטיות (באמצעות תוכנית גפ"ן). בבתי הספר, במיוחד במקומות שבהן ועד ההורים לא יוכל להוסיף כסף לשכר המורים הרצויים, יישארו המורים החלשים, מי שאינם רוצים או אינם יכולים להתפתח.

מתחילתו של המשא ומתן בין האוצר לבין הסתדרות המורים, דרש האוצר להגדיל משמעותית את השכר של המורות והמורים המתחילים. בעניין זה הסביר הממונה על השכר באוצר: "אם אנחנו צריכים לתת יותר למורים צעירים, כי שם נמצאת העזיבה הגדולה ביותר, אז אנחנו נשים את זה שם".

כלומר, השכר הגבוה למורים מתחילים לא נועד רק כדי למשוך מורים טובים למערכת, אלא גם כדי לשמר אותם שם. כדי לתמוך בטיעון זה, פרסם האוצר נתון לפיו בשנים 2019 עד 2021 גדל שיעור העזיבה של מורים בוותק שנתיים עד חמש בשיעור גבוה בהרבה מהמורים הוותיקים יותר (כאן, עמ' 31).

אך האם מתווה השכר החדש שהציע האוצר נועד לשמר את המורים החדשים? ממש לא. בטח לא את הטובים שבהם, אסביר:

האוצר מציע תוספת שכר של 30% למורה בשנתו הראשונה – תוספת יפה, שעשויה למשוך למערכת כוחות חדשים. אולם, במקביל, הקטין האוצר את מדרגות השיפור של השכר עם ההתקדמות בדרגות ובוותק.

תוכלו לראות בגרף שלמטה את השכר הקיים והשכר החדש בהתאם לשנות הוותק, על פי הצעת האוצר מיום רביעי בערב. ניכר ששני הקווים הולכים ומתלכדים עם העלייה בוותק, דבר המעיד על שחיקת תוספות השכר עם השנים.

התוספת שמציע האוצר לשכר מורה בשנה ראשונה היא 30.1% (מ-6,920 שקל בחודש ל-9,000 שקל). אולם בשנת הוותק העשירית מדובר בתוספת של 12%, ובשנת הוותק ה-20 התוספת היא 3.3% בלבד. בממוצע של כל שנות הוותק, תוספת השכר שמציע האוצר עומדת 10.1%.

ניתן לראות את השחיקה גם אם נסתכל על התוספת המדורגת משנה לשנה שיחוו המורים החדשים. בשכר הנהוג כיום, במהלך חמש השנים הראשונות השכר גדל ב-11.8% (מ-6,920 שקל בחודש ל-7,740 שקל). בהצעה של האוצר לשכר החדש, השכר בחמש השנים הראשונות יגדל רק ב-5% (מ-9,000 שקל ל-9,450 שקל).

גם במהלך חמש השנים הבאות תוספת השכר נשחקת. השכר כיום גדל משנה חמישית לעשירית ב-17.7%, ולפי הצעת האוצר הוא יגדל ב-7.4% בלבד.

המשמעות של הנתונים היא שאמנם השכר ההתחלתי גדל, אבל מרבית הגידול הוא באמצעות הלוואה עצמית: המורה יקבל בהתחלה יותר כסף על חשבון השיפור במשכורתו העתידית.

הטיבה לתאר זאת שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, בדיון שהתקיים השבוע בוועדת החינוך של הכנסת:

"מה שמוצע כיום על השולחן זה שאנחנו נגדיל את שכר המורה המתחיל, אבל במשך כמה שנים הוא לא יראה התפתחות [במדרגות השכר], ואז אנחנו נצפה שהוא ישאר בתוך המערכת. וכולנו יודעים, במיוחד עם הדור הצעיר, שנכנס ורוצה לדעת שיש לו אופק של התפתחות גם מבחינת שכר וגם מבחינה מקצועית, הוא לא יישב כמה שנים כדי לראות איזשהו קידום בשכר, הוא פשוט יצא החוצה [מחוץ למערכת החינוך] כדי למצוא את הקידום הזה".

כלומר, מורה בשנות הוותק שעד העשירית יבחין כי שכרו הולך ונשחק, והוא יעזוב את המערכת. מורות ומורים בשנת הוותק העשירית הם בשנות השלושים לחייהם בלבד, בשיא אונם. האיכותיים שבהם יוכלו בקלות למצוא עבודה חלופית מחוץ למערכת החינוך, ובבתי הספר יישארו רק החלשים יותר.

הצעת האוצר מדרבנת אם כך עזיבה מוקדמת של מורים איכותיים, וזאת בשונה מההצהרות על הכוונה להכניס למערכת מורים איכותיים ולשמר אותם.

מתעלמים מתנאי העבודה

יש עוד סיבות מדוע הצעת האוצר תגרום לנטישה מוקדמת של מורים איכותיים. הראשונה שבהן היא ההתעלמות מתנאי העבודה. רפורמת השכר הנוכחית אינה מטפלת בעומס על הגננות והמורות, בשעות העבודה ובמספר התלמידות והתלמידים שבאחריותן.

מורה בישראל (ביסודי) נדרש ללמד 26 שעות בשבוע מול כיתות מלאות, ועוד 5 שעות בקבוצות קטנות. לשם כך הוא מקבל 3 שעות בלבד לטובת פיתוח השיעורים והערכתם. נוסיף לזה, שכל שיעור מתקיים מול כיתה שבה 27 תלמידות ותלמידים, לעומת 21 בממוצע מדינות OECD.

העומס ניכר גם בגני הילדים. על פי התקן הקיים יש בגן גננת וסייעת על 35 ילדות וילדים (יחס טיפול 1:17), בעוד התקן הפדגוגי הוא 8 ילדות וילדים לכל איש צוות מוסמך. יש יועצת חינוכית אחת לכל 88 גנים, פסיכולוגית חינוכית לכל 660 ילדים, ומפקחת גנים לכל 127 גנים. הכול הרבה מעל התקן המומלץ.

זה לא קורה במקרה. עמדת האוצר בעניין זה פורסמה זה מכבר: "העלאת איכות כוחות ההוראה היא היעילה ביותר במונחי עלות-תועלת לשיפור הישגי מערכת החינוך, וזאת ביחס לחלופות כגון צמצום גודל הכיתות והוספת שעות הוראה".

לדעת האוצר אם כך, אין צורך לשפר את תנאי העבודה, כי זה לא מועיל לשיפור הציונים של התלמידים.

וכרגיל, החלשים יוחלשו עוד

בנוסף דורש האוצר כי מנהלי בתי הספר יוכלו להעסיק מורים חדשים בחוזים אישיים. המונח "חוזים אישיים" עלול להתפרש כביכול כי מדובר בהעסקה בתנאים משופרים. אולם זה לא יקרה משום שאין למנהלים מקור תקציבי לשיפור השכר. חוזים אישיים, ככל שניתן להבין במקרה זה, נועדו לפרק את העבודה המאורגנת, ולהשתחרר מהלחץ של ארגוני המורים לשפר את תנאי העבודה.

בנוסף, בשנה האחרונה השיקו משרדי האוצר והחינוך את רפורמת גפ"ן. במסגרת תוכנית זאת, יש למנהלי בתי הספר תקציב לרכישת שירותי חינוך בשוק הפרטי. מסתמנת תופעה שבה מורות ומורים עוזבים את המערכת הממוסדת, ועוברים לעבוד בחברות פרטיות. בתי הספר, שקודם החזיקו את המורים בשכר מטעם משרד החינוך, ירכשו בעתיד את אותן שעות הוראה של אותן המורות מהחברות הפרטיות.

במצטבר, רפורמת שחיקת השכר של המורות עם הוותק, ההתעלמות מטיפול בתנאי העבודה הנחותים, העסקת עוד ועוד מורי קבלן בחוזים אישיים, והפרטת שירותי החינוך שבית הספר יכול לרכוש – כל אלה מציירים תמונה חדשה של מערכת החינוך.

מדובר במערכת שבה יהיו יותר מורים צעירים, שיעבדו בשכר סביר בחמש עד עשר השנים הראשונות, ואז – הטובים שבהם יעברו לעבוד בתחום אחר, או שיציעו את שירותיהם לבתי הספר כמורים פרטיים. בבתי הספר יישארו המורים החלשים יותר – שלא יכולים או לא רוצים להתפתח.

אם נוסיף לכך את הפריצות בתחום תשלומי הורים, הרי שלנוכח ייבוש מערכת החינוך שמוביל האוצר, יתגייסו ההורים לאסוף כסף כדי להציע למורות ולמורים הטובים תוספות שכר מטעמם. בהתאם, המורות והמורים הטובים ינועו לבתי ספר אלה. בתי הספר שמשרתים אוכלוסיות מוחלשות יישארו מאחור.

הנעה לפעולה

קבוצה של אנשי חינוך, מכל קשת המקצועות והסקטורים במערכת, מבקשת לעצור את מדיניות החינוך של משרד האוצר, וניתן להצטרף. גילוי נאות: אני כבר הצטרפתי. כאן נייר העמדה, וכאן קבוצת הפייסבוק.