דוברי הרוסית הם כיום חלק אינטגרלי מהמחאה נגד נתניהו

במהלך המחאות למיניהן שהתחוללו כאן בעשור האחרון, הדהדה בחלל האוויר השאלה "איפה הרוסים". לא כל המגזרים נטלו חלק במחאות, אך היעדרם של דוברי הרוסית תמיד עורר אכזבה מיוחדת, כאילו אינם עונים על הציפיות מהם. בימי המחאה החברתית של 2011 הפכה השאלה לנושא שהתקשורת עסקה בו, סיפקה הסברים פוליטיים ותרבותיים לא בהכרח רלוונטיים, ובעיקר כעסה. פרופ' יוסי יונה ענה אז בפשטות: "איפה הרוסים? בעבודה".

גבירותיי ורבותיי – מהפך. במחאה של 2020, דוברי הרוסית בהחלט שם. חשוב לומר מראש שאלה בהחלט חדשות רעות לבנימין נתניהו. הם שם בגללו ומצוידים בדרישות שאין לו שום כוונה למלא. בעשור שחלף הבשיל דור חדש שמבקש לא רק להשפיע על המציאות, אלא גם לעצב אותה. הם בבלפור, הם בצמתים, הם ברחובות תל אביב. לעתים הם פשוט נטמעים בין פעילי הדגלים השחורים או תנועת קריים מיניסטר, או פשוט מתייצבים שם כבודדים או משפחות. אחרים מקפידים להפגין את זהותם בכרזות בשפה הרוסית, כמו התנועה החדשה "זמן שינוי".

מזה כעשרה שבועות, שבוע אחר שבוע הם שם, גדלים ומתארגנים לפעילות ארוכת טווח. "הייתי בן 10 כשעליתי עם הוריי לישראל והפכתי אותה לביתי", מספר פאבל כגן, מנהל תוכנה בן 40 מכרמיאל. "הבית הזה פשוט מתפרק עכשיו. הוריי באו לכאן בשבילי ועכשיו תורי לדאוג שזו לא תהיה המולדת שאני משאיר לילדיי. השליחות החשובה שלנו היא להזהיר את קהילת דוברי הרוסית מאובדן הדמוקרטיה". בעבר, היה כגן פעיל ב"נוער ליכוד"; בשנים האחרונות, הוא תומך ב"יש עתיד".

הכעס על החרדים, הפחד מפני האלימות

הזיקות הפוליטיות הן רק אחד הקשיים עמן מתמודדת התנועה החדשה. היא מורכבת מפעילי יש עתיד, מתומכי "ישראל ביתנו" ונטולי זהות מפלגתית מובהקת. יש מתח קבוע בין תומכי יש עתיד לתומכי ליברמן, אך עד כה הם מצליחים לגשר עליו. במהלך החודשיים האחרונים הצליחו להתגבש לחבורה של כ-3000 חברים בפייסבוק וכ-200 פעילי שטח עקביים. הקושי העיקרי, מעיד כגן, הוא פשוט להוציא דוברי רוסית אל הרחובות, אבל זה קורה. כמו קבוצות אחרות, הם משמיעים לא רק תביעה לאומית מביבי להתפטר, אלא גם שורה של דרישות קהילתיות ייחודיות שמסתכמות במידה רבה בניתוק המחויבות של ביבי לחרדים. זה הנושא המסעיר את הרשת בשפה הרוסית. המחיר החברתי, הכלכלי, התרבותי והבריאותי שהם משלמים, לטענתם, על הברית של ביבי עם החרדים.

השינוי ביחסם של דוברי הרוסית לביבי הוא דרמטי. כמובן שיש גם תומכי נתניהו דוברי רוסית, והם פעילים ותוקפניים. אבל מעקב אחר הרשת בשפה הרוסית לא מותיר ספק באשר לערעור תדמיתו ומעמדו של ביבי בציבור שרחש לו כבוד גדול. הכיבוש והפלסטינים אינם בין הסיבות למצב החדש. בדיוק כמו שהשמאל קטן מאד בציבור הכללי, כך פרופורציונית והיסטורית הוא קטן עוד יותר בציבור דוברי הרוסית. הסיבות להתרחקות מביבי ולמחאה נעוצות בגורמים אחרים לגמרי.

מכתב גלוי שהתפרסם בקבוצת הפייסבוק "מחאות ברחוב הרוסי" מתמצת היטב את היחס לנתניהו ואת המוטיבציה למחאה. וכך נאמר במכתב בקיצור הנדרש: "ידידה שלי נפטרה בבית החולים מכיוון שהרופאים עמוסים בעבודה. מר בנימין נתניהו – אני מאשים אותך במותה. הרבה זמן אינך מעביר כסף לבריאות. הכסף שצריך לרפא את אזרחי ישראל הולך לכל מיני מטרות שנועדו לחלץ אותך משפטית ולשמר את הישרדותך הפוליטית". אפילו תומכיו הוותיקים של נתניהו אינם מהססים לומר "במדיניות שלך כלפי החרדים וביחס המיוחד אליהם אתה הורג אותנו". ממש כך.

אבל מה שנתפס ככניעה לצרכים של החרדים על חשבון הצרכים שלהם אינה הסיבה היחידה לשחיקה ביחס ובהערכה לנתניהו. הניהול הכושל של משבר הקורונה חשף את דלות כישוריו של נתניהו כמנהל, מצוינות ומקצוענות הם ערך חשוב בציבור דוברי הרוסית. "התואר 'נאשם בפלילים' או שמפניות וסיגרים לא מותירים רושם רב על הרוסים", אומר רומן קוגן (42), מומחה לקהילות יהודיות בעולם, "אבל התנהלות שלומיאלית – היא פגיעה אנושה בתדמית. מה עוד שהכשל הניהולי הזה פוגע לאנשים בכיס. זו הפעם הראשונה שציבורים גדולים של דוברי רוסית מדברים רעות על ביבי. מה גם שזו גם הפעם הראשונה שיש עימות גלוי ומתמשך בין ביבי לליברמן. התקשורת ברוסי עוסקת בזה בהחרבה, וגם מצב חדש זה תרם לשינוי גלוי ביחס לנתניהו". לליברמן תפקיד נוסף במחאה של דברי הרוסית: זו הפעם הראשונה שהמחאה תואמת את האינטרסים שלו והוא תומך בה בגלוי. אם ב-2011 היה ליברמן בין בולמי המחאה הרוסית – הפעם והוא ואנשיו הם מהמניעים אותה.

ברמת העומק , מתחולל הליך נוסף שקשור ישירות לציבור דוברי הרוסית: ישראל הופכת להיות דומה מדי לרוסיה. "ללא ספק", מעיד רומן קוגן, "ההשוואה הזאת בולטת במיוחד אצל אנשים שברחו מפוטין ומוצאים פה פגיעה בתקשורת, ערעור מוסדות הדמוקרטיה, אלימות משטרה. אנחנו עדיין לא שם, בכל זאת יש פה עדיין מנגנוני איזון, אבל כבר שנים אני חש את ההידמות הזאת – הדה-לגיטימציה של האופוזיציה, חלוקת האזרחים ל'שלנו' ו'לא שלנו', פולחן האישיות. אין לי ספק שביבי לומד מפוטין בהערצה. הזדמן לי להיות במפגשים בין שני אלה במוסקבה – ביבי הופך לילד קטן לי פוטין". אלכסנדר אוסובקוב (64), מתנגד משטר ברוסיה, נמנה על "עליית פוטין" – האלפים שהגיעו לישראל אחרי שפוטין חזר לנשיאות ב-2012. "הניסיון שלנו בבריה"מ ואז ברוסיה היה של שלטון שמשקר לנו כל הזמן", הוא אומר. "רבים מאיתנו האמינו שבישראל זה יהיה אחרת. מאכזב לראות ששוב – גם כאן – ראש הממשלה ושריו משקרים לנו".

התעסק עם "המגזר הלא נכון"

אלה שאינסקיה, ויו"ר עמותת "מורשתנו" הפועלת להפצת ערכי דמוקרטיה ושלום בציבור דוברי הרוסית, משקיפה על ההתפתחויות במידה של השתאות. "30 שנה אני בארץ ובכל השנים האלה אני פעילה בשמאל", היא אומרת, "מעולם לא ראיתי שיח אנטי-ביבי בוטה כל כך בקבוצות פייסבוק בשפה הרוסית. נכון, יש גם קבוצות של הביביסטים הרוסים, שמתבטאים באותה שפה אלימה ומשתמשים באותם איומים כמו הביביסטים בעברית. אבל השיח האנטי-ביבי הוא ללא ספק חסר תקדים. כך גם הנכונות לצאת להפגנות. התנועה החדשה 'זמן שינוי' משמעותית מאד. הכוונה היא להפוך בהמשך לחלק מהתנועה הליברלית של ישראל. הם פועלים גם בערוצים כאלה – כמו הופעה מתוכננת ב-דמוקרטTV".

ויש עוד מוטיב חוזר בסיבות ליציאה למחאה או בהימנעות ממנה: פחד. הפחד האמיתי מאלימות. אחד הנפגעים הראשונים של אלימות הימין בהפגנות היה שי סקלר, צעיר ממוצא רוסי. תמונתו מכוסה בדם נבחנה בזכוכית מגדלות על ידי הביביסטים דוברי הרוסית שטענו בפייסבוק שהתצלום "פייק". אמו של סקלר הגיבה ברוסית: "זה הבן שלי. הפצעים שלו אמיתיים". כגן מספר כי אחת הבעיות בקבוצה שהוא מראשיה היא דרישה של הפעילים להגיב באלימות על אלימות הימין המופעלת נגדם. הוא חושב שרק תומכי ביבי ירוויחו מזה. בעקבות אחת הפגנות האלימות, כתב צעיר דובר רוסית בפייסבוק: "זה החזון הציוני? בשביל זה באנו לכאן?"

נתניהו מודע כמובן למצבו המתערער ולמחיר האלקטוראלי שהוא עלול לשלם בקרב ציבור בו ראה שלל טבעי המתחלק בינו לבין ליברמן. ביניים לא ברור לאן פונים בסקרים קולותיהם של דוברי הרוסית. בעצם, מצב הסקרים מוזר למדי: ביבי יורד, ליברמן תקוע על חד ספרתי ויש עתיד לא מרוויחה מן המצב בגדול. אבל ביבי מודאג. הפעילות שלו במדיה החברתית ברוסית היא יום יומית. הוא משתף, מספר, מנסה גם קצת אינטימיות, אלא שהפעם הוא פועל במצב חדש לגמרי ובקרב דור שהוא לא ממש מכיר, כפי שהוכיחה מערכת הבחירות האחרונה. אחת ההסמאות החשובות של המחאה הכללית היא זו שאומרת "אתה מתעסק עם הדור הלא נכון", כרזה שמעיפים הצעירים במחאה. כרגע נראה שהוא מתעסק גם עם ה"מגזר", הלא נכון.

לילי גלילי היא עיתונאית ומרצה בסוגיות בחברה הישראלית, מחברת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון" (עם רומן ברונפמן). הספר עוסק בהשפעת העלייה מבריה"מ לשעבר על החברה והפוליטיקה בישראל.