newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בעיתונות הערבית ממליצים: לא להפריע לישראל להתפרק

המצב בישראל מעסיק לא מעט את התקשורת במדינות ערב. רוב הכותבים והפרשנים מסכימים שמדובר במשבר חסר תקדים, שמעלה את המדינה על מסלול של הרס עצמי

מאת:
מפגינים נגד ההפיכה המשטרית מול מכת"זית משטרה בירושלים, ב-24 ביולי 2023 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

התקשורת הערבית צופה בעניין רב. מפגינים נגד ההפיכה המשטרית מול מכת"זית משטרה בירושלים, ב-24 ביולי 2023 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

"ישראל – מלחמת השבטים", כך הכתיר העיתון הלבנוני אל-אח'באר כתבה על המחאות בישראל נגד ההפיכה השיפוטית, שאותה תיאר כמשבר חוקתי חסר תקדים, תוך ציטוט מאמר של נדב איל, שבו טען כי הימין הקיצוני גורר את המדינה לתהום.

התקשורת הערבית צופה בעניין רב במתרחש בישראל בחודשים האחרונים. רוב הכותבים והפרשנים מסכימים שמדובר במשבר ובפילוג חסרי תקדים. רבים סבורים שעליית הפשיזם היא בשורה טובה לכל הגורמים העוינים את ישראל, שכן לתפיסתם היא מעלה את המדינה על מסלול של הרס עצמי, וגם חושפת את פרצופה האמיתי בפני העולם.

"אל-אח'באר", המקורב לחיזבאללה, עוסק לא מעט בענייני ישראל ועוקב אחרי המתפרסם בתקשורת הישראלית. אחת העיתונאיות שכותבות בו היא ביירות חמוד, תושבת מג'ד אל-כרום, שעברה ללבנון לאחר שהתחתנה עם צעיר לבנוני. לפני כשלוש שנים השב"כ האשים את חמוד בניסיון לגייס אנשים לחיזבאללה. היא מכחישה את ההאשמות.

חמוד פרסמה באחרונה מאמר ב"אל-אח'באר" תחת הכותרת, "המדינה הפשיסטית מתממשת", שבו הזכירה את השערים השחורים של העיתונים הישראליים אחרי חקיקת החוק לביטול עילת הסבירות (אף שזו היתה מודעה בתשלום מטעם "מחאת ההייטקיסטים; ב"ז). אך, לטענתה, "האבל הזה אינו אלא ביטוי לרצונם של הקולוניאליסטים הלבנים מהחברה הציונית הליברלית להמשיך להרוג פלסטינים ולגזול מהם את אדמתם, כפי שעשו עד כה, תחת החסינות של בית המשפט העליון ובהתאם לאמות המידה של בית הדין הפלילי הבינלאומי".

ב"אל-אח'באר" תואר המתרחש בישראל כתחילתה של מלחמת אזרחים "מטורפת וחסרת תועלת", וצוטטו מאמרים של כותבים ישראליים, שאמרו כי "הישראלים שנמצאים ברחוב שבעה חודשים מבינים שמה שקורה זו מלחמה בכל דבר שיש לאדם: חירותו, תרבותו, רכושו. ביתו ועתיד ילדיו".

ב"אל-אח'באר" ובעיתונים לבנוניים נוספים דנו גם בעמדות ארה"ב והאיחוד האירופי בנוגע למהפכה המשטרית, והדגישו כי מדובר בסדק חדש ביחסים בין ישראל למערב.

בכלי תקשורת אחרים בעולם הערבי ניסו להסביר לקוראים על חוקי ה"מהפכה המשפטית" ולדבר על חשיבותו של בית המשפט העליון בישראל. באחת הכתבות ב"אל-ג'זירה", למשל, נכתב כי "במדינה שאין בה חוקה, בית המשפט העליון ממלא תפקיד חשוב בקרב הרשויות. במשך שנים הוא תרם לשמירה על האיזון הפוליטי. אחת המטרות העיקריות מאחורי צמצום כוחו והשפעתו של בית המשפט היא לאפשר לאנשים ולמפלגות בעלות בריתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להתחמק מאישומים בשחיתות והונאה".

בחלק מאמצעי התקשורת הערביים התמקדו גם בהיבט הביטחוני של ההפגנות, ובעיקר בסוגיית הפילוג בצבא וגל הפסקת ההתנדבות של אלפי אנשים, בהם טייסים. העיתונים רואים בשבר בצבא התפתחות חסרת תקדים בישראל, שמשקפת את עומק המשבר.

העיתונאית ליילא ניקולא, למשל, כתבה באתר "אל-מיאדין" (כלי תקשורת פאן ערבי הפועל מלבנון; ב"ז) כי ישראל מבוססת מאז הקמתה על הצבא. היא הזכירה את אמירתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כי ישראל היא "חברת לוחמים", מחד, ומאידך את היותה מבוססת על תמיכה מערבית בלתי מוגבלת, במיוחד אמריקאית.

לדברי ניקולא, שני הצדדים האלה חווים היחלשות ניכרת: הצבא חווה משבר תקדימי, המסוכן בתולדות ישראל, על רקע בעיות מרובות שהתגלו, לטענתה, במלחמות האחרונות עם לבנון ועם הפלסטינים; ובמקביל התחילו דיבורים על הפסקה, או לפחות צמצום, של התמיכה המערבית, מה שעמד במרכז כתבה ב"ניו יורק טיימס" על הצורך בהפסקת הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל, שכללה התבטאויות של בכירים כמו מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל והשליח המיוחד למו"מ הישראלי-פלסטיני.

ניקולא התייחסה במאמרה גם למחלוקות יסודיות אחרות בישראל, בנוסף לגזענות ואי השוויון המעמדי, כמו הגידול במספר החרדים והשתלטות הימין הקיצוני הדתי על הכוח הפוליטי. לדבריה, כל הגורמים האלה מקרבים את חורבנה של מדינת ישראל.

גם בעיתונות המפרץ דיברו על המשבר בצבא. ובאתר של "אל-ערביה" הסעודי התייחסו לחשש להתמוטטות הצבא, ואף פרסמו דיווח כי במחאה על הרפורמה, כמה מדעני גרעין בישראל מאיימים להתפטר. אפילו המצב הבריאותי של נתניהו והקשר שלו למשבר העסיק את עיתונות המפרץ, אך שם התמקדו בעיקר בתרגום חדשות ללא ניתוחים רבים, למעט אל-ג'זירה, שמארחת בקביעות פרשנים פלסטינים וגם ישראלים כדי לדבר על המשבר והשלכותיו.

כמו במפרץ, גם רוב העיתונים במצרים הסתפקו בדיווחים על המתרחש, שתיארו את המצב ככאוס שכולל מלחמות רחוב, ועל מידת הפגיעה ביחסים בין ישראל לארה"ב.

"אסור לספק לכיבוש הציוני חבל הצלה"

"קיים קונצנזוס עממי במדינות ערב לגבי המצב בישראל. רוב העמים הערביים רואים בישראל אויב שנועד להיעלם, ומה שקורה בתקופה האחרונה נתפס כתחילת חורבן המדינה הזאת והשמדתה מבפנים", אומר לי עיתונאי ירדני, שהעדיף להישאר בעילום שם.

לדבריו, "גם במדינות שעימן ישראל כוננה יחסי שלום ונורמליזציה, כמו למשל מצרים וירדן, העם עד היום לא מקבל אפילו את רעיון קיומה של ישראל. ותחושות העוינות והשנאה מתחזקות עם המשך פשעי ישראל נגד הפלסטינים וההפרות במסגד אל-אקצא.

"האירועים האחרונים בישראל מתקבלים בתחושת שמחה. העמים הערביים, שחשים חוסר אונים וחולשה מול ישראל, בגלל הכישלון והשחיתות של מנהיגיהם ותמיכת המערב בישראל, סבורים שמלחמת אזרחים בתוך ישראל עשויה להיות הדרך הטובה ביותר להשמיד את היישות הזאת".

באתר האינטרנט של "אל-מיאדין" יש פינה שעוסקת בדיווחים ובמאמרים על הנעשה בישראל, תחת הכותרת "ישראל נשחקת". בין השאר, מתמקדים שם באלימות המשטרה נגד מפגינים ובזירות הסלמה של הפגנות, מה שמאשר מבחינתם כי מלחמת אזרחים בישראל כבר החלה.

הפינה "ישראל נשחקת" באתר אל-מיאדין

מתמקדים באלימות המשטרתית. הפינה "ישראל נשחקת" באתר אל-מיאדין

איבראהים עלוש, סופר ופרשן פוליטי פלסטיני שמתגורר בסוריה, כתב ב"אל-מיאדין" כי "המשבר של היישות הציונית כיום מתמצה בהיעדר מנהיגים היסטוריים, כמו בן גוריון, המוכנים ומסוגלים לחצות את קווי הפילוג, אידיאולוגית ופוליטית, ולהכילם, כדי לכונן קונצנזוס לאומי מינימלי.

"נתניהו אולי מתגאה בכך שכיהן כראש ממשלה 15 שנה, שנה וחצי יותר מבן גוריון, אבל הוא שונה ממנו מהותית. בן גוריון עשה ויתורים למפלגות הדתיות כדי לשמור על אחדות הציונים. נתניהו לעומתו החליט לעשות ויתורים למפלגות הדתיות על חשבון אחדות הציונים ולכידות היישות הציונית, על מנת לשמור על שלטונו האישי ושלטון המפלגה שלו, וזה נפלא עבורנו. אם לא קם מנהיג במפלגת הליכוד שיכול לבנות קונצנזוס 'לאומי' בתוך מפלגתו ומחוצה לה… אזי ברור שהיישות הציונית הולכת לקראת פיצוץ פנימי".

"זכותנו, כקורבנות של פשעים, מעשי טבח ומלחמות ישראל במשך 75 שנה, לצפות בשמחה בהתמוטטות המואצת של פרויקט ההדרה הגזעני של הכיבוש הציוני. אבל אסור לנו בינתיים, כערבים וכמוסלמים, לספק לו חבל הצלה שיאחד שוב את שורותיו", כתב עבד אל-בארי עטואן, עיתונאי וסופר פלסטיני המתגורר בלונדון, באתר האינטרנט שלו "ראי אל-יום", תחת הכותרת: "ישראל קורסת. כיצד תיראה התגובה הערבית והאסלאמית עכשיו ובעתיד?"

לדבריו, "השמאל החילוני האשכנזי הוא זה שבנה את היישות והניח את יסודותיה על דרך המערב, באזור ערבי שנכנע בעבר לכיבוש הצרפתי והבריטי, וסבל מבורות, נחשלות ומשטרים מושחתים. כעת הורסת אותה התנועה הקיצונית (המזרחית) הספרדית, בראשות … בנימין נתניהו, ומודיעה על הצטרפותה של ישות זו לעולם הרביעי, לא רק לשלישי, וזו מתנה אלוהית.

"האסון שפקד את היישות הציונית בימים אלה, שום דבר לא יסייע במניעתו, ואף לא במזעור נזקיו… הצבא הבלתי מנוצח אינו מסוגל לספק הגנה למתנחליו, לא מכיוון שהוא כבר לא חזק וחמוש בכלי נשק מודרניים, אלא מכיוון שהצד השני נעשה חזק יותר… ומוכן להקריב. ההפגנות נגד המהפכה המשפטית מצד אחד, ומהצד השני התמיכה בממשלת נתניהו והפשיסטים הגזענים שבה, ובראשם איתמר בן גביר ו(בצלאל) סמוטריץ', יזרזו את הקץ ויהיו התגלמות מוקדמת של הנבואה שאומרת שהיישות הזו לא תשלים שמונים שנה, וההרס שלה יבוא מבפנים".

חברי קואליציה מצטלמים במליאת הכנסת אחרי ההצבעה על ביטול עילת הסבירות, ב-24 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

יזרזו את הקץ? חברי קואליציה מצטלמים במליאת הכנסת אחרי ההצבעה על ביטול עילת הסבירות, ב-24 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

עטואן מסיים את מאמרו בשאלה: "מה עלינו לעשות כערבים וכמוסלמים מול מה שקורה בארץ הכבושה?" ועונה תשובה כפולה: עמידה זמנית בעמדת המשקיף והימנעות מנקיטת כל פעולה מדינית או צבאית שתוביל לאיחוד הישראלים; ובמקביל, היערכות לשלב הבא ופיתוח תוכניות אסטרטגיות להתקפת נגד בהמשך.

הוא שולח כאן גם חיצים של ביקורת לכיוון "צבאות ערב הרשמיים", ש"מנהיגי רובם מושחתים וחלקם הפכו שותפים למדינה הכובשת, ולמרבה הצער הימרו שתגן עליהם, והנה הימים חושפים את בורותם ואת שיקול הדעת המוטעה שלהם, את ההימורים הכושלים שלהם ואת חוסר יכולתם להנהיג".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf