במסאפר יטא מורגלים בתקיפות, אבל פוגרום כזה לא זוכרים שם

אתמול (שבת) מתנחלים ביצעו פוגרום מתוכנן במסאפר יטא, האזור שבו אני חי. זה התחיל כשעשרה מתנחלים יצאו מהמאחז חוות מעון אל אדמה חקלאית ובאר מים של משפחה, שנמצאים באזור שנקרא אל-חומרה. מחמוד עמור, תושב האזור, היה שם.

עמור מספר: "המתנחלים צעקו עלינו. הגיעה קבוצה גדולה. אחד מהם סימן משהו ביד למתנחלים נוספים, שהגיחו פתאום מהחורשה של חוות מעון. עשרות. כולם היו רעולי פנים, מוכנים לתקוף. הם התחילו לרוץ לעברנו. היו להם אבנים בידיים והם השליכו אותן, כולם ביחד. כמו גשם של אבנים, ככה משום מקום".

כשזה קרה הייתי בבית לחם. עמור התקשר אלי נסער מאוד, וביקש שאגיע למקום עם פעילים ומתנדבים, "כדי לצלם את מה שקורה". הוא אמר שיש שם עשרות מתנחלים, שמשליכים אבנים ומגרשים את התושבים מהאדמות.

דאגתי מאוד. הרגשתי שאני רוצה לעוף באוויר כדי להיות שם, כי ידעתי שאבא שלי שם, וגם כמה חברים טובים. בינתיים, התקשרתי מהאוטובוס לכמה מתנדבים שנמצאים בסביבה, והם הגיעו למקום והתחילו לצלם.

כמה דקות לאחר מכן אבא שלי התקשר, מבוהל לגמרי. הוא אמר לי לדבר עם עורכי דין, שיזמינו משטרה, ושאף פעם לא ראה מתקפה כזאת.

ובינתיים בשטחים בדרום הר חברון: אירוע חמור ובו מתנחלים מחוות מעון תוקפים חקלאים פלסטינים, מיידים אבנים, מכים במקלות, וגם ירו פעמיים. לדברי הפלסטינים ג'יפים של צהל הגיעו למקום אולם לא עצרו את הפורעים. pic.twitter.com/kSiFQZpnYf

— Or Heller אור הלר (@OrHeller) April 24, 2021

As usual, soldiers arrive at the scene and do nothing to stop this round of vicious settler violence.
Just another Saturday of occupation in the South Hebron Hills. pic.twitter.com/E67i5dUON7

— Breaking the Silence (@BtSIsrael) April 24, 2021

"אחד מהמתנחלים ירה באוויר כדי להבריח את האנשים", אמר. "הם רוגמים את המכוניות שלנו באבנים עכשיו, מנפצים את הזכוכיות. אף אחד לא יכול לעצור אותם. הם גירשו אותנו באבנים. הם ממשיכים מיישוב ליישוב, הגיעו לרכיז, ובדרך רוגמים כל פלסטיני שהם רואים באבנים. הצבא הולך אתם ולא עושה שום דבר".

היה לי קשה לדבר עם אבא שלי בזמן שהוא שם ואני באוטובוס. אחרי כמה דקות הוא התקשר שוב: "המתנחלים הגיעו ליישוב נוסף, אל מפגרה, והצבא מונע מאתנו להגיע לשם. הם זורקים אבנים על הבתים של התושבים".

מטח האבנים באל מפגרה העיר את הנכדה של קאסם חמאמדה, ילדה בת שש, משינה. היא פתחה את דלת הכניסה וראתה עשרות רעולי פנים מסתערים לכיוון היישוב. "ישנתי באותו רגע", מספר חמאמדה, "והנכדה שלי פשוט צרחה – 'אבא, אבא, תוקפים לנו את הבית'. קמתי משינה וראיתי שכל הגוף שלה רועד.

"נעלתי נעליים וטסתי החוצה. זה היה מחזה מעורר אימה. ראיתי שני מתנחלים שהורסים את המכונית שלי, מנפצים את הזגוגיות. אחרים השליכו עשרות אבנים על הבית שלי. ניסיתי להתחמק מהאבנים. צעקתי לנכדה שלי להיכנס הביתה ולהתחבא. באותו רגע הצבא התחיל להשליך עלינו רימוני גז. כמו מלחמה – משום מקום. ניסיתי לחפש את הילדים שלי בין מטח האבנים הכבד, ואבן אחת פגעה לי ברגל. זה כאב מאוד. הרגשתי שהרגל נשברה".

אני עוצר רגע כדי להדגיש: הבית של חמאמדה באל מפגרה נמצא קילומטר מחוות מעון. במילים אחרות, קבוצה גדולה של מתנחלים, רעולי פנים, הלכו קילומטר שלם, בגיבוי רימוני הלם וגז של הצבא – עד לאל מופגרה. בדרך הם גירשו את כל הפלסטינים שבהם נתקלו מהאדמות שלהם, רגמו ופצעו אותם, והרסו, לפי הספירה שלי – שבע מכוניות.

מופיד, הבן של קאסם, עדיין מזועזע מהאירוע. "אף פעם לא ראיתי דבר כזה", הוא אמר לי. "כשראיתי מה קורה, רצתי מהר כדי להחביא את המכונית מאחורי הבית, שהמתנחלים לא יהרסו אותה. באותו רגע מתנחל זרק לי על הראש מעדר.י התחמקתי ממנו, ואז פגעה לי ביד אבן שזרק מתנחל אחר.

"המתנחלים המשיכו הלאה, לבית של השכן שלנו, נעים. הבת שלו, בת 16, עמדה ליד הבית. אחד המתנחלים השליך אבן שפגעה לה בחזה. היא נפלה אל האדמה. מתנחל ניפץ את האוטו של בחור צעיר שחלף ביישוב, בדואי מבאר-שבע".

המתקפה הנוראית הזאת ארכה כשעתיים וחצי. במהלכה מתנחלים ניפצו גם את הרכב שלי, שאתו אני מגיע להרס הבתים שקורה באזור מדי שבוע, ואתו אני גם מקפיץ תלמידים מיישוב מרוחק, שהצבא מסרב לסלול לו כביש גישה, אל בית הספר שלהם בכל בוקר. גם המכוניות של חברים שלי, פלסטינים מהאזור, וישראלים שמגיעים להביע עמנו סולידריות נהרסו.

הצבא ליווה את המתנחלים לאורך כל הדרך, והשליך רימוני גז והלם על התושבים הפלסטינים. רבים מהם נחנקו, לא הצליחו לנשום, וזה קשה במיוחד כי כולם צמים עכשיו, ברמאדן.

מחמוד חמאמדה, גם הוא תושב אל מפגרה, סיפר לי שאוטובוס הגיע בבוקר אל חוות מעון, והוריד שם עשרות מתנחלים שנכחו בהתקפה. זו נראתה ממש כמו מתקפה מתוכננת, שנועדה לפגוע בחפים מפשע.

כשהגיעה המשטרה, אחרי שעתיים וחצי, המתקפה סוף סוף הסתיימה. המתנחלים נסוגו אחורה לאט לאט, ברוגע. המשטרה לא עצרה אף אחד, אף שהיקף ההרס שהם הותירו אחריהם היה גלוי לעין. מכיוון שכל המתנחלים היו רעולי פנים, סביר להניח שהם יוכלו לומר בהמשך ש"לא ניתן לדעת" מי ביצע את הפוגרום, והתיק ייסגר מחוסר ראיות.

אחרי הכל, זה דפוס הפעולה המוכר של המשטרה בשטחים: כ-91% מהתלונות שפלסטינים הגישו ב-15 השנים האחרונות נגד אלימות מתנחלים נסגרו ללא הגשת כתב אישום. ברוב המוחלט של המקרים, הסיבה לסגירת התיק היתה "עבריין לא נודע" או "חוסר ראיות".

המתקפה אתמול הגיעה מחוות מעון, מאחז שנמצא כמה מטרים מהיישוב שלי, תוואני. מאז ילדותי, המתנחלים במאחז הזה פוגעים בתושבי היישוב שלי: אינספור מקרים של עקירת עצי זית, ותקיפות כמעט יומיומיות של רועי צאן, עד למצב שבו קשה לרועי הצאן להגיע לשדה שלהם בלי ליווי של פעילים שיוכלו לצלם אם יש תקיפה.

במהלך השנים הגשנו מאות תלונות למשטרה הישראלית על המתקפות האלה. אני בעצמי הגשתי תלונה על תקיפה של מתנחלים מחוות מעון נגדי. אבל זה לחינם. המשטרה לא עושה כלום כדי לעצור את האלימות. אין לי כל סיבה להאמין שהפעם זה יהיה אחרת.

באסל אל-עדרה הוא אקטיביסט וצלם מהיישוב תוואני בדרום הר-חברון