newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות בחיפה: בעיר הדו-קיום לא סופרים את קולות הערבים

12% מבעלי זכות הבחירה בחיפה הם ערבים, אבל בעיני המועמדים המובילים הם לא ממש קיימים. אפילו שעמותות ערביות באו עם הצעות ממשיות לשיפור המצב, המועמדים זילזלו. הדו קיום מעולם לא נראה יותר חד-צדדי

מאת:

אם ניתן בכלל להצביע על סוגיות כלשהן שעומדות במרכז מערכת הבחירות המשונה ורבת התהפוכות בחיפה, קשה יהיה לומר שהשיח עליהן מעמיק יותר מרמת הסיסמאות. בין אם מדובר ברמות זיהום האוויר וגובה הארנונה, נושאים שחיפה ניצבת בהם בראש הטבלה הלאומית, או בבריחת הצעירים מהעיר והתעסוקה המידלדלת – קשה לחלץ מהמועמדים למועצה ולראשות העיר תכניות אופרטיביות יותר מאשר עצם ההבטחה להביא בתחומים אלה לשיפור.

במובן זה, חיפה בוודאי אינה שונה מערים אחרות בישראל, אבל לא בכולן נושאים מוניציפליים מגיעים לכותרות הראשיות של העיתונות הארצית כמו כאן. את הרדידות הזו אולי ניתן להסביר בכך שאחרי 15 שנים של שלטון יונה יהב בעיר, הקמפיינים של יריביו מבוססים אך ורק על הרצון לסלקו.

אבל נושא אחד כמעט נעדר מהקמפיינים של המועמדים לראשות העיר, למרות שהוא מרכזי מאוד בחיי העיר: החיים המשותפים של יהודים וערבים בחיפה. חמש השנים האחרונות בחיפה היו עמוסות באירועים שלעיתים גם הגיעו לכדי אלימות. די להזכיר את האלימות שהפעילו המשטרה ואנשי ימין כלפי ההפגנות נגד המלחמה בעזה ב-2014 ובחודש מאי השנה, כדי להבין שמה שמכונה "הדו-קיום" של העיר עמד בפני מבחנים רבים.

חיפה גם ניצבה פעם אחר פעם במוקד של מאבקים בנושא חופש הביטוי; חוץ מתיאטרון אלמידאן שלמעשה עומד היום סגור, היו גם הנסיונות לבטל את המופע של תאמר נפאר (גילוי נאות: שימשתי מנהלו האמנותי של הפסטיבל שנפאר הוזמן אליו – א.ר.), פסטיבל סרטי נכבה ולאחרונה גם שני סרטים בפסטיבל חיפה, הצגת "השיבה לחיפה" בבית הגפן, ואפילו כנס של "שוברים שתיקה" שהתקיים בגלריה פרטית בעיר. היה ניתן לצפות שנושאים אלו יתפסו מקום מרכזי במערכת הבחירות הנוכחית, אך הרכב הכוחות הפוליטי בעיר הוביל לכך שאם מישהו התייחס לזכויות התושבים הערבים או ליחסים בין יהודים וערבים, הוא עשה זאת רק כדי ללחוץ חזק על דוושת השנאה מסיבות פוליטיות.

.ראש העיר חיפה יונה יהב. פעם בעד הערבים, פעם נגדם (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

.ראש העיר חיפה יונה יהב. פעם בעד הערבים, פעם נגדם (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

יהב נגד הערבים או בעצם בעד

מצד אחד, ב-2014 יונה יהב עצמו התבטא בחריפות נגד מפגינים ערבים "שבאים מחוץ לעיר", והיה לו חלק משמעותי בהצתת התבערה בעיר, שהובילה לבסוף למתקפה האלימה של אנשי ימין נגד מפגינים ערבים שבה נפצע גם סגנו של יהב, ד״ר סוהיל אסעד מחד״ש. התסריט הזה חזר על עצמו שוב במדויק במאי השנה, כאשר במהלך הפגנה נגד הירי במפגינים בעזה, שוטרים עצרו ופצעו מפגינים, בהם ג׳עפר פרח שרגלו נשברה על ידי שוטר במהלך מעצרו. מצד שני, אותו יונה יהב ידע גם לדחות באופן חד משמעי את פניותיה הנשנות של השרה מירי רגב למנוע קיום אירועי תרבות שונים בעיר.

נראה שהיחס האמביוולנטי הזה כלפי החירויות של התושבים הפלסטינים הוא חלק מעמימות מכוונת, שנועדה להשיג מטרה כפולה: להזכיר לערבים שהחבל הכרוך סביב צווארם קצר מצד אחד ומצד שני לאפשר ליהב ליהנות מקרדיט על נאורות, מבלי שיידרש להגיב להאשמות הגזענים כלפיו. כך מקפיד יהב גם לגבות את המשטרה על שפיזרה מפגינים בכוח וגם לבקר את הפצועים כתוצאה מאלימות המשטרה.

פרקטיקה זו איננה ממש מפתיעה, אם נזכור שמי שמשתמש בה הוא זיקית פוליטית שהחלה את דרכה במפלגת העבודה, עברה בקדימה ובכולנו, וכעת מקבלת מימון מיש עתיד. מעטים בעיר מודעים לכך, שאותה חבורת פעילי ליכוד שאיימו לפוצץ את המופע של תאמר נפאר ושהאשימו את יהב בהיותו כנוע לתושבים הערבים, כיום משמשים כפעילי השטח של המטה שלו. זאת, לאחר שהפסידו בבחירות בסניף הליכוד על חודם של קולות בודדים.

קליש שותקת מול אלימות

עד סוף השבוע האחרון של מערכת הבחירות, היה ניתן להתרשם מהסקרים הסותרים המתפרסמים בימים האחרונים, כי רק לשניים מהמועמדים, בנוסף ליהב עצמו, יש סיכוי להגיע לנתון דו-ספרתי בסיבוב הראשון – עו"ד דוד עציוני וד״ר עינת קליש-רותם.

עציוני שימש עד לאחרונה כעוזרו של שר האוצר ותושב העיר, משה כחלון. הקמפיין שלו כל כך שלילי, שהדבר החיובי המשמעותי היחידי בתעמולה שלו הוא שהוא יכול לנצח את יהב. בימים האחרונים הוא הפיץ סרטון תעמולה (אותו הספיק להסיר בינתיים מהעמוד שלו) שבו הוא מצולם מפריח יונים בשוק ומזמין את התושבים "להעיף את יונה". עציוני הבין מהר שהכלי הפוליטי שהוא יכול לתפוס עליו בלעדיות בקרב המועמדים לראשות העיר הוא הפגנת שנאה כלפי המיעוט, שמעולם לא שקל להצביע עבורו, כלומר האזרחים הערבים.

זה החל בפרסום של פוסט בפייסבוק עם סרטון מההפגנה נגד חוק הלאום, שהתקיימה בכלל בתל-אביב, ובו נאמר ש"קיצונים מהכפרים משתלטים לנו על העיר" ויונה יהב התייצב לצד עם מי ש"תקף שוטרים". אחר כך הגיע עציוני להסכם עם רשימת "הבית היהודי", שכמה ימים לפני כן הסתבכה בתלונה של חד״ש לוועדת הבחירות, משום שפרסמה שבכוונתה להפיץ חוברת המעודדת קנייה בשוק אצל הסוחרים היהודים. ביום חמישי (25.10) הופץ מסרון, החתום לכאורה על ידי "הבית היהודי", המזהיר מפני "השתלטות המגזר על העיר". ב"בית היהודי" הכחישו שהם עומדים מאחורי המסרון, אבל כך או אחרת, עציוני עומד יחד איתם בקריאה לשמור על צביונה היהודי של העיר וממשיך לקדם קו לוחמני. הערב (מוצ״ש 27.10) נודע כי הוא שוקל לפרוש מן המירוץ ולחבור למועמדת הבולטת השניה, עינת קליש-רותם.

.ענת קליש-רותם, מועמדת לראשות העיר חיפה. ברחה מהתייחסות למצב הערבים בעיר (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

.ענת קליש-רותם, (במרכז) אחת המועמדות המובילות לראשות העיר חיפה. ברחה מהתייחסות למצב הערבים בעיר (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

קליש-רותם, שישבה באופוזיציה בקדנציה האחרונה, מיצבה עצמה כמתנגדת הגדולה למשטרו המסואב של יהב. עם תואר שלישי בתכנון ערים והתמחות בשיקום ערי תעשייה, קליש מבססת את חזונה על התחום המקצועי שלה. היא החלה את הקמפיין בקריאה נוסח ברני סנדרס, ביקשה תרומות קטנות מהמצביעים וכך הציגה עצמה כבלתי תלויה. הקמפיין שלה קיבל תפנית מפתיעה כאשר הגיעה להסכם עם אבי גבאי ומפלגת העבודה שמממנים אותה כעת. התקשרות הזו הובילה לפרשה יוצאת הדופן של פסילתה, משום שבמפלגה המשוסעת בחרו לתמוך בשני מועמדים שונים.

יתכן שנצחונה בבג"ץ מקדם את הדימוי שלה כמי שמייצגת את קורבן הדיכוי הממסדי, הפועל באמצעים בירוקרטיים כנגד האלטרנטיבה העממית הצומחת מלמטה. אבל קשה לחזות איזה ביטוי יהיה לכך בקלפיות. באופן כללי, קליש-רותם מקפידה להציג את עצמה כקורבן של רדיפות, הכריזה שלא תשתף פעולה עם התקשורת המקומית ומסרבת באורח סדרתי לענות על שאלות. השבוע ביטלה את השתתפותה בעימות מועמדים באוניברסיטת חיפה, כפי שגם עשתה בעימות בנושאי סביבה.

חיפה היא לא ירושלים

בכל שנות כהונתה במועצת העיר, הקפידה קליש-רותם שלא להתבטא באף אחד מן האירועים האלימים ונקודות המחלוקת והחיכוך שהיו עם הציבור הערבי של העיר. במסגרת ההסכם שלה עם מפלגת העבודה, שובץ ברשימתה פעיל הרשת ובעל בית הקפה, ניר שובר, שהתבטאויותיו הגזעניות הגיעו לשיא כאשר, כמו עציוני, טען ש"אספסוף פלסטיני כבש את חיפה". קליש לא מכחישה את הבעייתיות של שובר ואומרת בגלוי שלא בחרה אותו ושהוא נכפה עליה במסגרת ההסכם. היא אומרת כי "אצלי הוא לא יסית יותר" וטוענת שתצליח להשתלט עליו גם בעתיד.

כל אלה לא הפריעו לרשימת מרצ למועצת העיר להכריז, באירוע חגיגי בהשתתפות ראשת המפלגה ח"כ תמר זנדברג וח״כים נוספים, על תמיכם בקליש-רותם. לביקורת על שילובו של ניר שובר ברשימתה של קליש-רותם, עונים במרצ שמדובר במקום לא ריאלי. קצת קשה לקבל את הטיעון הזה מפי מרצ, ששילבה מועמדים  ערבים רק במקומות 4 ו-5 ברשימתה.

את ההתעלמות המתמשכת מנקודות המשבר בין יהודים וערבים, מסבירים קליש ונציגיה בכך שחיפה "לא צריכה לעסוק בנושאים של ירושלים". בפגישה עם פעילים ערבים שהתקיימה השבוע, אמר מספר 2 ברשימתה, נחשון צוק, כי הוא מצדיק את בחירתה שלא לגנות את הלינץ׳ בקריית חיים, חרף פניות שהגיעו אליה, וחושב שכך עליה לנהוג גם במקרים של פשעי שנאה בעתיד. "נשלח אותם בקו 940 לירושלים!", חזר צוק פעם אחר פעם במהלך השיחה, בתשובה לכל שאלה שעסקה בנושאים שבעיניו שייכים לפוליטיקה ברמה הארצית ולא המקומית.

למרות שקליש מחזיקה בידיה סקרים המצביעים אחרת, היא פועלת תחת ההנחה שהמצביעים הערבים ממילא שבויים בידיו של יהב. הבטחות הבחירות היחידות שהיא נתנה לקבוצות אוכלוסייה שהיא אינה נמנית עמן בעצמה, נעשו באמצעות הסכמים עם רשימות ולא בתקשורת ישירה עם אותם ציבורים. כך, הגיעה כבר להסכם מפורט עם "דגל התורה" ועם "ישראל ביתנו", והיא אינה מתבטאת באופן פומבי על תכנית קונקרטית למען הציבור הערבי, מלבד קביעה כללית שלתושבים הערבים "מגיע כמו כולם". אם אכן תגיע להסכמות עם דוד עציוני שיובילו לפרישתו מן המירוץ כפי שצפוי כעת, יהיה קשה לפרש זאת אחרת מאשר יריקה בפניהם של המצביעים הערבים.

72% מהתלמידים הערבים לומדים במסגרות פרטיות

גם אחרי 15 שנות שלטון של יהב, האפליה כלפי האזרחים הערבים נמשכת בכל תחומי החיים המוניציפליים. יחד עם זאת, חיפה הפכה לעיר המושכת אליה עוד ועוד תושבים ערבים, למרות שנראה שנעשה כל מאמץ לא לקבל אותם בזרועות פתוחות. קליש ויהב זהים בשאיפתם למסגר את מערכת היחסים בין היהודים לערבים בעיר ככזו שצריכה להתבסס על סובלנות בין-דתית, מבלי להידרש לסוגיות לאומיות. אף אחד מהם לא מציע דרך לתקן את העוול המתמשך כלפי הציבור המופלה.

הציבור הערבי בעיר מצידו דווקא מנסה לפעול כדי להשפיע באופן דמוקרטי על מצבו. לקראת הבחירות קמו מספר יוזמות אזרחיות, שמטרתן לקדם סדר יום שיעסוק בצרכים של האוכלוסייה הערבית בעיר. במרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערביים בישראל, הפועל בעיר, גיבשו נייר עמדה מפורט שחיבר ראש תחום קשרי ממשל בארגון, אמיר טועמה. המסמך, הצעת תכנית לשיפור השירותים לתושבי חיפה הערבים, מתייחס לתחומי החינוך, הרווחה, הדיור, התרבות והספורט, תשתיות תחבורה ציבורית ועוד, ומשקף תמונת מצב עגומה. בין יתר הנתונים, ניתן למצוא למשל את שיעורם הגבוה של התלמידים הערבים שלומדים במערכת החינוך הפרטית – 72 אחוזים. הורים פלסטינים רבים בעיר מספרים שהם מגרדים את שארית ממונם כדי לעמוד בתשלומי שכר הלימוד, משום שאין מערכת חינוך ציבורית ראויה או נגישה לילדיהם.

עצור בהפגנה בחיפה נגד הרג המפגינים בעזה. חמש שנים מתוחות ביחסי יהודים וערבים (צילום: נדין נאשף)

עצור בהפגנה בחיפה נגד הרג המפגינים בעזה. חמש שנים מתוחות ביחסי יהודים וערבים (צילום: נדין נאשף)

לצד מוסאוא, בעמותה לקידמה חברתית ערך מתכנן הערים עורווה סויטאת מסמך דרישות שגובש בשיתוף הציבור, באמצעות מפגשים עם ועדי שכונות. הנייר סוקר גם דרישות קולקטיביות רוחביות וגם צרכים ספציפיים של כל שכונה בנפרד. שני ניירות העמדה הציגו מה נחוץ כדי להשיג שוויון אזרחי בין תושבי העיר, וכן הציעו הקמת מנגנונים לקידום החיים המשותפים .

אלא שהעבודה היסודית של שתי העמותות, שבמציאות דמוקרטית יותר היתה משמשת בסיס לדיון פוליטי, לא הצליחה לעורר עניין אצל המועמדים. שני הארגונים קיימו, בנפרד, אירועים פומביים סביב המסמכים שכתבו. למפגש שקיים מוסאוא הגיעה רק עינת קליש, שלא התייחסה באירוע עצמו, ולא במשך כל החודש שאחריו, לאף נקודה קונקרטית מנייר העמדה. בשלב האחרון של המפגש התמקד הדיון בטענותיהם של פעילי סביבה יהודים על כך שהציבור הערבי אינו מעורב מספיק במאבקים של הכלל. העמותה לקידמה חברתית קיימה פאנל מועמדים שיהב לא טרח להגיע אליו כלל, קליש עזבה אותו לאחר שאמרה כמה דברי פתיחה משום שמיהרה לכנס עם אבי גבאי. יתר המועמדים הפגינו בעיקר בורות והתנשאות ודוד עציוני הגיע רק כדי להפיק סרטון תעמולה בו הוא משתלח בציבור הערבי.

היחס המזלזל למסמכים של מוסאוא ושל העמותה לקידמה חברתית הראה שהמועמדים היהודים לראשות העיר אינם רואים במצביעים הערבים אינדיבידואלים שיש לשכנע כמו את אוכלוסיית הרוב. בעיניהם, המצביעים הערבים הם גוש שאפשר להגיע עם ראשיו לעסקאות קבלניות, מבלי להבטיח לציבור הבוחרים עצמו דבר.

לדברי עו"ד ג'ומאנה אגבאריה-חמאם, מנכ"לית העמותה לקידמה חברתית, עד עכשיו אף מועמד לא התייחס לתוכנו של מסמך הדרישות, למעט אביהו האן, ראש סיעת הירוקים ומועמד לא ריאלי לראשות העיר, שאמר שיש לאמץ ממנו כמה נקודות ליישום. פניותיו של מרכז מוסאוא ליהב ולקליש לא זכו לכל התייחסות מעשית עד היום.

הפתרון: פוליטיקה של סולידריות

האלקטורט הערבי מונה כ-12 אחוזים מכלל המצביעים. כיום הוא מיוצג בעיקר על ידי שלושה נציגים מרשימות בל"ד וחד"ש. חד"ש היתה קרובה להכניס נציג שלישי, יהודי, בבחירות הקודמות. עלייה בשיעור הצבעה בקרב היהודים, ירידה במוטיבציה של המצביעים הערבים או נסיונות כושלים להכניס רשימות עצמאיות חדשות, עלולות לפגוע בייצוג הזה. משום שגם ברשימות ה"פרוגרסיביות" לכאורה, המועמדים הערבים לא נמצאים במקומות ריאליים, ייתכן שבמועצה העירונית הבאה משקל הערבים אפילו יפחת.

השאלה היא אם יהודים וערבים, שהשוויון ודמוקרטיה יקרים להם, ישכילו ליצור בימים הקרובים מנופי לחץ פוליטיים שיחייבו את מי שחפצים לנצח במירוץ לראשות העיר להתחייב לקווי מדיניות ממשיים. יתכן גם שהמסקנה המתבקשת, שדרושה פריצת דרך פוליטית שתחייב בעתיד את המעמד הפוליטי השולט בחיפה לראות בבוחרים מקבוצות המיעוט קולות שיש לחזר אחריהם. פריצת דרך כזו אולי תיתכן כאשר ייבנה מחנה פוליטי המבוסס על סולידריות.

ארי רמז הוא פעיל חברתי המתגורר בחיפה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf