תשלומי הורים: העניים משלמים יותר מבעבר, העשירים פחות

היה מצופה מהמדינה להתערב ולמצוא דרכים להיטיב עם החלשים, מבלי לפגוע בחזקים. זה לא קורה (צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג / פלאש90)

השבוע פורסם מחקר של מרכז אדווה בנושא ההוצאה הפרטית על חינוך. זה לא חריג שהורים בעלי אמצעים משקיעים בחינוך ילדיהם הרבה יותר מהורים מעוטי יכולת. אלא שהיה מצופה מהמדינה להתערב ולמצוא דרכים להיטיב עם החלשים, מבלי לפגוע בחזקים. זה לא קורה.

בסעיף רכישת שיעורים פרטיים וחוגים נמצא שהפער המעמדי התרחב עם השנים, והגיע עד פי 13 בהיקף ההוצאה של ההורים. מחקרים אחרים מראים ששיעור ההשתתפות של תלמידים משכבות חלשות נמוך מזה של תלמידים אחרים. כלומר, המדינה לא מספקת שירותי חינוך משלים מסובסדים, שיכלו לאזן את אי הצדק.

ההפתעה הגדולה נמצאה בסעיף התשלומים לגנים ולבתי הספר. מתברר כי במהלך השנים, תשלומים אלה צומצמו ב-20% עבור משפחות מרקע חברתי-כלכלי גבוה, ולעומת זאת גדלו ב-30% עבור הורים מרקע חברתי-כלכלי נמוך. עולם הפוך ואכזרי.

את המחקר ערכו מירי אנדבלד סבג ונוגה דגן בוזגלו ממרכז אדווה. עיקר הדו"ח מוקדש לשינויים שחלו בהיקף ההוצאה הפרטית במגזר הערבי ובמגזר החרדי. מומלץ לקרוא. ארחיב כאן רק בשתי הנקודות שהזוכרו.

יותר חינוך למי שידם משגת

ההוצאה הפרטית של משקי בית עם ילדים על חינוך מתחלקת לכמה סעיפים, מתוכם מתמקד המחקר רק בתשלומי הורים לגנים ולבתי הספר (יסודי עד תיכון), ובהוצאה על חוגים במגוון תחומים ועל שיעורי עזר פרטיים.

בתרשים ניתן לראות את כלל ההוצאה הפרטית לחינוך לחודש (בעמודות הירוקות), וכן את ההוצאה בשני הסעיפים שהוזכרו (עמודות כחולות וכתומות) ב-2021, בחלוקה על פי חמישוני הכנסה של ההורים.

הממצא הבולט הוא הפער בהוצאה הפרטית לחינוך, בהתאמה למעמד הכלכלי של ההורים. בעוד שממוצע כלל ההוצאה הפרטית לחינוך הוא 627 שקל בחודש, ההוצאה על ילד שהוריו בחמישון ההכנסה הנמוך ביותר היא רק חצי מהממוצע: 328 שקל, וההוצאה על ילד שהוריו בחמישון הכנסה הגבוה ביותר היא כפולה מהממוצע: 1,195 שקל.

הפער הגדול ביותר נמצא בסעיף השיעורים הפרטיים וחוגי העשרה. ילד או ילדה שהוריהם בחמישון ההכנסה הנמוך ביותר מקבלים חוגי העשרה בשווי 30 שקל בחודש, בעוד שילד או ילדה שהוריהם בחמישון ההכנסה הגבוה ביותר, מקבלים חוגי העשרה בשווי 382 שקל בחודש. פי שלושה עשר!

חסרונה של רשת ביטחון חינוכית

העובדה שהורים בעלי אמצעים משקיעים יותר כסף בחינוך ילדיהם אינה מפתיעה, ולמען האמת, אין בה רע. כחברה, יש לראות בעין טובה כל השקעה בחינוך. עם זאת, למדינה יש בהחלט תפקיד חשוב במתן הזדמנות הוגנת לכלל האוכלוסייה. כלומר תפקידה להבטיח חינוך, ובכלל זה חוגי עזר והעשרה, גם לילדות ולילדים שהכנסת הוריהם נמוכה.

לכאורה, אפשר היה לצפות שההוצאה הנמוכה של הורים בעלי הכנסה נמוכה תקוזז בדרך כלשהי על ידי המדינה. למשל, על ידי היצע של שירותי חינוך מסובסדים לשכבות החלשות. אלא שכמה מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שאין הדבר כך.

מחקר שנערך על ידי פרופ' יצחק גילת במכללת לוינסקי ב-2019 בחן בין היתר את מידת ההשתתפות של תלמידים, על פי דיווחי ההורים, בחוגים שונים, בהם חוגי ספורט, אומנות, מדעים, תנועות נוער ותחביבים שונים. במחקר נמצא כי תלמידים בגיל יסודי עד תיכון ממשפחות ברמת הכנסה נמוכה מהממוצע, משתתפים בחוגים בהיקף נמוך ב-20% בהשוואה למשפחות ברמת הכנסה ממוצעת ומעל הממוצע. כמו כן נמצא קשר מובהק להשכלה: ככל שההורים משכילים יותר, ילדיהם משתתפים יותר בחוגים.

השתתפות בשיעורים פרטיים נבדקה על ידי הלמ"ס, בסקר מ-2022. המחקר מצא כי 342 אלף תלמידים ותלמידות, 17% מכלל הלומדים בכיתות א'-י"ב, השתתפו בשיעורים פרטיים באותה שנת לימודים. כמו כן, נמצא קשר חזק לאשכול החברתי-כלכלי של יישוב המגורים. רק 9% מתלמידים שמתגוררים באשכולות הנמוכים (1-3) קיבלו שיעורים פרטיים, לעומת 29% מהתלמידים המגוררים באשכולות הגבוהים (8-10).

היקף ההשתתפות בפעילות פנאי ובחינוך הבלתי פורמלי נחקר גם על ידי משרד החינוך, בדו"ח של הרשות למדידה והערכה מ-2020. במחקר זה נבדקה השתתפות בחוגי אומנות, ספורט, העשרה, תנועות נוער ותוכניות מנהיגות. במחקר נמצא שמחצית מהתלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך (48%) אינם משתתפים באף חוג, באף אחד מהתחומים, לעומת רבע בלבד (24%) של אי השתתפות בקרב תלמידים מרקע חברתי כלכלי גבוה.

מחקרים אלה מחזקים את הממצא של מחקר מרכז אדווה: לא רק שהורים מעוטי יכולת משקיעים פחות כסף בחינוך ילדיהם, אלא שאכן ילדיהם משתתפים פחות בפעילות חינוך משלים, כגון חוגי עזר והעשרה.

עלייה בהוצאה הפרטית לאורך השנים

במבט רב שנתי, היקף ההוצאה הפרטית על חינוך בישראל נמצא במגמת עלייה. על פי נתוני משרד החינוך, שיעור ההוצאה הפרטית לחינוך, מתוך כלל ההוצאה הלאומית לחינוך, עלה מ-5.7% ב-2005, עד ל- 11.1% ב-2017.

עיקר העלייה התרחש בין השנים 2009-2013, שנות ממשלת נתניהו השנייה. בשנים אלה בלבד היתה עלייה של 53% בהיקף תשלומי ההורים לבתי הספר, במונחים ריאליים.

במחקר החדש של מרכז אדווה נמצאה מגמה מעורבת. ב-2015-2019 המשיכה מגמת העלייה. כך למשל, עלייה של 16% בתשלומים לגנים ולבתי הספר, וכן עלייה של 18%  בתשלומים לחוגים ולשיעורים פרטיים.

לעומת זאת, ב-2019-2021 חלה ירידה בהוצאה הפרטית על חינוך, בהיקף של כ-12%. חוקרות מרכז אדווה מציעות כי הירידה חלה עקב מגפת הקורונה, שבמהלכה הושבתו מרבית שירותי החינוך המשלים והבלתי פורמלי.

אלא שעל פי הנתונים המופיעים בנספח לדו"ח המחקר, השינוי בהוצאה הפרטית לא התחלק באופן שווה בין כלל האוכלוסייה. בתרשים המצורף, מוצג השינוי באחוזים בהוצאה הפרטית מ-2015 עד 2021, בשני הסעיפים: לבתי הספר ולגנים (עמודות כחולות), ולחוגים ולשיעורים פרטיים (בכתום).

בשני חמישוני ההכנסה הנמוכים (צד ימין של התרשים) חלה עלייה של עד 30% בתשלומים לגנים ולבתי הספר, ובמקביל חלה ירידה של כ-10% בהוצאה לחוגים ולשיעורים פרטיים. לעומת זאת, בשני חמישוני ההכנסה העליונים (צד שמאל של התרשים), המגמה הפוכה: ירידה של עד 20% בתשלומים לגנים ולבתי הספר, לעומת עלייה של כ-5% בהוצאה על חוגים ושיעורים פרטיים.

ההסבר האפשרי למגמות ההפוכות מתבסס על העובדה, המוזכרת בדו"ח המחקר, שב-2014 הסדיר משרד החינוך את נושא תשלומי ההורים. יש עדויות רבות שלאור ההסדרה, גברה המודעות של הורים מרקע חברתי-כלכלי גבוה לשיעורי התשלומים הגבוהים הנדרשים מהם, והם לחצו על בתי הספר של ילדיהם לצמצם את הדרישות. זה מסביר מדוע התשלומים לבתי הספר בקרב אוכלוסייה זאת קטנו.

לעומת זאת, להורים החלשים יותר (שמלכתחילה משלמים פחות) אין כלים כדי להתנגד לעלייה בהוצאה הפרטית על חינוך. בתי הספר של ילדיהם ניצלו את ההסדרה, והחלו לחייב את ההורים בתשלום, לפחות במינימום המותר. זה יכול להסביר מדוע תשלומי ההורים מרקע חברתי כלכלי נמוך גדלו מאז 2015.

ככל שההורים עניים משלמים לגנים ולבתי הספר יותר ממה שהם שילמו בעבר, וההורים העשירים משלמים פחות מבעבר, כך נותר לאלה פחות, ולאלה יותר, לרכישת שירותי חינוך אחרי שעות הלימודים. זה יכול להסביר את השינוי בהוצאה על חוגים ושיעורים פרטיים.

התמונה הכללית: אין רשת ביטחון חינוכית

לסיכום: לנוכח מדיניות הימין הכלכלי, המדינה צמצמה את החלק הציבורי בהוצאה על חינוך, ולכן חלקה של ההוצאה הפרטית עלה בהדרגה. מבחינת כלל ההוצאה הפרטית לחינוך, הורים בעלי אמצעים יכולים להשקיע, ואכן משקיעים, בחינוך ילדיהם הרבה יותר מאשר הורים מרקע חברתי-כלכלי נמוך.

קבוצת הורים חזקה זאת הצליחה לרסן את הדרישות הגבוהות של מוסדות החינוך. תשלומי ההורים לגנים ולבתי הספר פחתו, מה שהותיר בידם יותר כסף להוצאה על חוגים ושיעורים פרטיים. לעומת זאת, העלייה בהוצאה הפרטית גרמה להורים החלשים לשלם למוסדות החינוך יותר מאשר בעבר, מה שהותיר בידם פחות כסף להוצאה על חוגים ושיעורים פרטיים.

מדיניות הימין הכלכלי, מלמד המחקר החדש, חוררה והחלישה את רשת הביטחון החינוכית.