בנגב המדינה לא מחכה לפראוור כדי להרוס בתים
הקפאת תוכנית פראוור הובילה לחגיגות ניצחון בקרב הפעילים שמחו נגדה. אלא שבשטח, בהיעדר תוכנית או מחאה, הריסות הבתים נמשכות ללא מפריע
רגע אחרי אחת מנקודות השיא של המאבק נגד תוכנית פראוור הודיע השר לשעבר בני בגין, מי שכיהן כשר הממונה על יישום התוכנית בממשלה הקודמת, על הקפאתה. קשה לקבוע מה הוביל להמלצתו של בגין להקפיא את התוכנית, ביקורות מימין, ביקורות משמאל, או ההפגנה בחורה, שמשכה את תשומת ליבם של הישראלים שלרוב נוהגים להתעלם מהמאבק בנגב. בפועל, נראה שאחת ההשלכות העיקריות של ההקפאה היא העלמותה של המחאה נגד תוכניות הממשלה לאזרחיה הבדואים בנגב.
השאלה היא מה יקרה עכשיו, או מה קורה עכשיו, לאחר ההודעה על הקפאת התוכנית. בפועל, זמן קצר לאחר ההודעה של בגין, מונה שר החקלאות יאיר שמיר לאחראי על קידום התוכנית. ארבעה חודשים חלפו מיום הקפאתה הרשמית של התוכנית, ועל אף הודעת משרד החקלאות על הקפאה בת חודש אחד בלבד מיום העברת התוכנית לאחריות המשרד בתחילת ינואר השנה, לא ברור אם התוכנית עתידה להיגנז או לשוב לדיונים לאחר הפגרה.
מסיכום הריסות המבנים בכפרים המוכרים, הבלתי מוכרים ובעיירות הבדואיות בנגב, שמתפרסמות באתר רשות מקרקעי ישראל, עולה כי כוחות הרשות הרסו 56 מבנים בנגב, ועוד 22 מבנים נהרסו על ידי בעליהם מתחילת שנת 2014 ועד סוף מרץ. לפי רשימת הריסות הבתים של פורום דו-קיום בנגב, בחודש אפריל נהרסו עוד לפחות 7 בתים בנגב, אחד מהם על ידי הבעלים.
תוכנית פראוור אולי הוקפאה, אבל בשטח ממשיכות הרשויות ליישם בפועל את מדיניות הריסות הבתים, מתחת לרדאר של רבים ממתנגדי התוכנית. צווי הריסה מודבקים מדי יום על בתים, ושיירות של בולדוזרים מובלים על משאיות, מלווים כוחות משטרה, הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. במקום לעשות זאת מתוקף "החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב" – פשוט הורסים באמצעות חוקים אחרים.
ההודעה על הקפאתה של תוכנית פראוור הורידה אותה מסדר היום הציבורי, ואף הובילה לחגיגות ניצחון בקרב מתנגדיה השונים. אך בעוד שהחגיגות מובנות יש לזכור שהתוכנית, עם שם או בלי, ממשיכה לבוא לידי ביטוי יום-יום בנגב. המאבק על זכותם של הבדואים להתגורר בכפרים שהוקמו עוד לפני הקמת המדינה, או באלה שנוסדו בשנות ה-50 לאחר שהמדינה העבירה אליהם את התושבים, עוד ארוך. דווקא עכשיו, כשהממשלה לקחה ממתנגדי התוכנית את השם שכולם מחו נגדו, המאבק הזה חייב להימשך.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן