"שחור על גבי שחור": ספר ביכורים למשוררת עדי קיסר

בהרבה מובנים, "שחור על גבי שחור", ספר הביכורים של המשוררת עדי קיסר, הוא הספר שאנשים רבים, ונשים רבות, חיכו לו. השירה של קיסר חכמה, זועמת, רגישה, וכובשת את הלב והנשמה ברגע. היא נוגעת באתרים מצטלבים של דיכוי ושחרור, בחוויה מזרחית שהיא נשית, וחוויה נשית שהיא מזרחית, דורשת צדק אנושי והגשמה של חלומות, ובעיקר, מודעת באופן העמוק ביותר לכוחן של מילים, לכוחה של שירה, להחזיר קול לחסרות הקול, ולשנות את המציאות.

ממשלת לילה

אוּלַי בַּחַיִּים
אֲנִי הוֹלֶכֶת מַהֵר יוֹתֵר
כְּשֶׁאַתָּה זָר אַחֲרַי
בִּרְחוֹב חָשׁוּךְ
וּמַצְמִידָה יָד לַפֶּלֶאפוֹן
וְאֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה לַגּוּף
אֲבָל בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֲנִי יְכוֹלָה פַּעַם אַחַת
לֹא לִפְחֹד מִמְּךָ.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֲנִי אֵלֵךְ לְפָנֶיךָ
לְאַט לְאַט
אֶפְתַּח יָדַי לַצְּדָדִים
וְאֶתְפָּרֵשׂ מֵהַמִּדְרָכָה
עַד מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרְסַל
בַּצַּד הַשֵּׁנִי
אֶשְׁכַּב עַל הָאַסְפַלְט
אֶנְשֹׁם
וְאֶבְדֹּק
אִם הַיָּרֵחַ מָלֵא אוֹ חָסֵר.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֲנִי אַכְתִּיר
רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה
אֶתְיוֹפִּית
בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
לוּ רִיד
יְנַקֶּה אֶת הֶעָפָר מֵאֶצְבְּעוֹתָיו
וְיֵשֵׁב לִכְתֹּב עוֹד
מִילְיוֹן שִׁירִים.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַקַּנְיוֹן
יִשְׂרֹף אֶת כָּל
הַחֲנֻיּוֹת
וְאַחַר-כָּךְ
נִשְׂרֹף אֶת כָּל
הַגְּשָׁרִים
הֵם מִמֵּילָא לֹא נִבְנוּ
כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים כָּמוֹנִי
וְכָמוֹהוּ יַעַבְרוּ
אֲנַחְנוּ הַכְּלָבִים
גַּם אִם הַשַּׁיָּרָה
מִזְּמַן כְּבָר נֶעֶלְמָה.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אַפְשִׁיט אֶת הַמִּלִּים
וְתִרְאוּ אוֹתָן
שְׁמֵנוֹת, גְּדוֹלוֹת
לְלֹא אִפּוּר
יָפוֹת יָפוֹת.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֶבְנֶה בָּתִּים
כִּי אֵין לִי כֶּסֶף לְדִירָה
וְדֶרֶךְ הַקִּירוֹת
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִשְׁמֹעַ
אֶת הַצְּעָקוֹת.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֱלוֹהִית תִּבְרָא
אֶת הָעוֹלָם עוֹד אֶלֶף פְּעָמִים
בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
בְּרֵאשִׁית
בָּרְאָה אֱלוֹהִית
אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ
וַיְהִי אוֹר.

בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי
כְּבָר לָמַדְתִּי
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב גַּם בַּחֹשֶׁךְ
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיפֹה כָּל אוֹת נִמְצֵאת
גַּם בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל.

כְּבָר לָמַדְתִּי
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב בַּחֹשֶׁךְ.

"בשירים שלי / אבנה בתים / כי אין לי כסף לדירה" המשוררת עדי קיסר. תמונה וצבע: יעל ברנט

בשיר שהעניק לספר את שמו, קיסר מציירת לנו תמונה חמוצה-מתוקה של שלושה דורות של נשים תימניות, שושלת נשית אחת שבמרכזה שבר של הגירה ושל שפה, של חוסר הטבעיות והקושי של משפחה שנעקרה משורשיה ורק החלה להצמיח שורשים חדשים, ושל אהבה שלא תמיד צריכה מילים.

שחור על גבי שחור

בְּמִבְטָא כָּבֵד אָהֲבָה אוֹתִי סָבְתָא שֶׁלִּי
וְדִבְּרָה אֵלַי דִּבּוּרִים תֵּימָנִיִּים
שֶׁאַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי,
וּבְתוֹר יַלְדָּה
אֲנִי זוֹכֶרֶת
אֵיךְ פָּחַדְתִּי לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ לְבַד
מֵחֲשַׁשׁ שֶׁלֹּא אָבִין אֶת הַלָּשׁוֹן בְּפִיהָ
שֶׁהִמְשִׁיכָה לְנַגֵּן אֵלַי בְּחִיּוּךְ,
וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי
מִלָּה אַחַת שֶׁאָמְרָה
וְהַצְּלִילִים נִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים רְחוֹקִים
גַּם כְּשֶׁדִּבְּרָה אֵלַי קָרוֹב.
וּפַעַם אַחַת
אֲנִי זוֹכֶרֶת,
קָנְתָה לִי פְּרִילִי אָנָנָס
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּקַּבְתִּי בָּאֲגוּדָל
אֶת עֲטִיפַת הָאָלוּמִינְיוּם הַדַּקָּה
וְשָׁתִיתִי הַכֹּל,
רָצִיתִי לוֹמַר תּוֹדָה
אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה צָרִיךְ
וְיָצָאתִי לַגִּנָּה הַגְּדוֹלָה
קָטַפְתִּי פֶּרַח
וְהִגַּשְׁתִּי לָהּ אוֹתוֹ,
מְבֻיֶּשֶׁת
אֲנִי זוֹכֶרֶת
כַּמָּה מְבוּכָה עָמְדָה בֵּינֵינוּ
שֶׁל דָּם אֶחָד
וּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת אִלְּמוֹת
וְהִיא שָׁטְפָה אֶת גְּבִיעַ הַפְּרִילִי
בִּשְׁתִיקָה
מִלְּאָה בּוֹ מַיִם
וְהִנִּיחָה בּוֹ אֶת הַפֶּרַח שֶׁנָּתַתִּי לָהּ.
אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי
מִלָּה מִמַּה שֶׁאָמְרָה
סָבְתָא שֶׁלִּי,
אֲבָל אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ הֵבַנְתִּי
אֶת הַבָּשָׂר שֶׁלָּהּ הֵבַנְתִּי
לַמְרוֹת שֶׁאַף פַּעַם
לֹא הֵבִינָה בֶּאֱמֶת
אֶת הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי
וְרַק אָהֲבָה אֶת הַגּוּף הַקָּטָן שֶׁלִּי
שֶׁל הַבַּת שֶׁל הַבַּת שֶׁלָּהּ.
וְלִפְעָמִים הַלֵּב מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ
דְּבָרִים מוּזָרִים
כְּמוֹ לִלְמֹד תֵּימָנִית
וְלַחְזֹר לַקֶּבֶר שֶׁלָּהּ
לְהַצְמִיד שְׂפָתַיִם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה
וְלִצְעֹק פְּנִימָה
אֶת כֹּל מַה שֶׁהָיָה לַיַּלְדָּה הַהִיא לוֹמַר
וּבְעִקָּר לְהַזְהִיר אוֹתָהּ
מֵהַפֶּרַח שֶׁהֵבֵאתִי לָהּ
פֶּרַח מָלֵא בִּנְמָלִים.

השירה של קיסר לא עומדת בחלל ריק. היא שואבת השראה ומשקה בהשראה את התנועה המזרחית של ימינו, בדרישה עיקשת ובלתי מתפשרת לצדק. קיסר לא פוחדת לדבר בגלוי בשירתה על יחסי הכוחות הקיימים בחברה, כמו שהיא גם לא פוחדת לסמן את המדכאים. שירה "שיר למי" מהדהד באזני את הזהרתו של המשורר המנוח מחמוד דרוויש:
"אֲנִי לֹא שוֹנֵא אֲנָשִים / וְאֵינֵנִי פּוֹלֵש / אֲבָל אִם אֱהֱיֶה לְרָעֵב / בְּשָרוֹ שֶל הַכּוֹבֵש יִהֱיֶה לִי לְמָאֳכָל / הִזָהֵר.. / הִזָהֵר.. / מְהַרָעָב שֶלִי / מְהַזָעָם שֶלִי!"

שיר למי

לְמִי שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ נוֹלְדוּ בַּמְּדִינָה הַנְּכוֹנָה
וְיֵשׁ לוֹ אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה הַנָּכוֹן
לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת צֶבַע הָעוֹר הַנָּכוֹן
וְעֵינַיִם בַּצֶּבַע הַנָּכוֹן
לְמִי שֶׁנּוֹלַד בָּעִיר הַנְּכוֹנָה
בַּשְּׁכוּנָה הַנְּכוֹנָה
וְהָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר הַנָּכוֹן
וְלָאוּנִיבֶרְסִיטָה הַנְּכוֹנָה
לְמִי שֶׁמְּדַבֵּר אֶת הַשָּׂפָה הַנְּכוֹנָה
בַּמִּבְטָא הַנָּכוֹן
לְמִי שֶׁנּוֹלַד לַמִּין הַנָּכוֹן
לַדָּת הַנְּכוֹנָה
לַלְּאֹם הַנָּכוֹן
לַדַּרְכּוֹן הַנָּכוֹן
לְמִי שֶׁנּוֹלַד בַּזְּמַן הַנָּכוֹן
וְיֵשׁ לוֹ אֶת הֶעָתִיד הַנָּכוֹן

יוֹם אֶחָד
כְּשֶׁהָהֵם יָבוֹאוּ
לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת
הֵם לֹא יְבַקְּשׁוּ כּוֹס סֻכָּר
הֵם יְבַקְּשׁוּ
לַעֲקֹר אֶת הַדֶּלֶת מִמְּקוֹמָהּ
וּלְמוֹטֵט אֶת הַבַּיִת.

את הספר, בעריכת אלמוג בהר ובהוצאת "גרילה תרבות" ניתן להזמין בקנייה מוקדמת בפרוייקט ההדסטארט שנפתח עבורו.