שוב נקלענו בשדרות לתוך טירוף החד גדיא

אנחנו אחרי עוד לילה קשה מאוד בעוטף עזה. הרף עולה בכל לילה בשבועות האחרונים. למי שעדיין לא מבין את החוויה, דמיינו ניסיון לחיות חיים שגרתיים ומשפחתיים בלב שדה קרב. יש שם סכנה. יש פיצוצים לרוב. גיחות מטוסים. התרעות על חדירות. אזעקות. יירוטים ורסיסים. ויש ילדים, משפחה וקהילה, חסרי שקט ושינה, להם אתם אחראיים ועושים כמיטב יכולתכם לשמור על שלומם. אה, ויש גם עבודה להחזיק.

מכל עבר יש מי שמנסים לשפוך דלק על הבעירה ולהסביר לנו שזו מלחמת קיום חסרת כללים ומוסר. בית באשקלון שנפגע מפגיעת טיל מעזה (פלאש 90)

לאן זה זורק אותנו? לתחושות חוסר אונים. אנחנו כלי משחק בידי כוחות פוליטיים עם צבאות. החמאס מנסה לסחוט תמונות ניצחון, בקרב על התודעה מול הרשות שביטלה את הבחירות. ממשלת המעבר האינסופית הישראלית פועלת בשני ראשים לפחות, במטרה לטרפד קואליציית שינוי ובמטרה להראות כמה היא חזקה (הצד החליפי). ומכל עבר, יש מי שמנסים לשפוך דלק על הבעירה ולהסביר לנו שזו מלחמת קיום חסרת כללים ומוסר (ע"ע סמוטריץ ובן גביר).

ויש מאבק נגד חוסר האונים. מה אפשר לעשות כדי לעצור את המלחמה המתגלגלת? כדאי להסתכל על עצמנו, בשדרות, באשקלון, בירושלים, אבל גם מעבר לגדר. על תשעה ילדים שנהרגו הלילה בעזה. על מאות פלסטינים נפגעים בהר הבית ובשייח ג'ראח.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

שימו לב לטירוף: בשייח ג'ראח נפצע ואושפז בעלה של עובדת שלנו ברבנים לזכויות אדם, שבחודשיים האחרונים סייעה לנו להביא אלפי משפחות ממזרח ירושלים להגיש בקשות לשוברי מזון, בתוכנית הממשלתית של משרד הפנים ואריה דרעי. מהצד השני של קו התפר, פינו אותנו אתמול מהמשרד בבהילות, בגלל סגירות הכבישים והצפי להסלמה.

על הדרך יש גם דאגה לכל נפגעי הטראומה באזור, חלקם עם פצעים מדממים במיוחד בחודש האחרון, מאז ההצתה העצמית של איציק סעידיאן. בשעות שבהן הייתי אתמול בירושלים, מצאתי את עצמי מחזק את חברי הירושלמים, שחיזקו אותי ואת תושבי שדרות והנגב המערבי. חד גדיא.

הבוקר קמתי עם השאלה: מה אפשר לעשות בעת הזו? רבנים לזכויות אדם, הארגון שאני עומד בראשו, כבר מונה 110 רבנים ורבות חברים באופן פורמלי. זה חסר תקדים, ודאי מהווה בסיס לדחיפה של המחט כנגד מלחמה. בזמנים כאלה ניתן לתמוך בכל מי שסביבנו. להציע בית. שיחת טלפון מנחמת. אוזן קשובה ומנחמת. תמיד יש מי שחלשים מאתנו וזקוקים לזה. לדפוק על הדלתות של השכנים והחברים, ולכוון למקומות שיכולים להועיל להם.

יש גם אמירה ציבורית שאפשר להעלות ולחזק. להיות נגד המלחמה הזו. להזכיר מה שנשכח בזמנים כאלו, שמלחמה זה דבר רע ונורא. להרים קול כזה באופן חד, ברור ובלתי מתנצל. אם יש החושבים או חושבות שהמלחמה שהתחדשה בעוטף משנה משהו מהצורך להשקיע בשיקום הרצועה, החזרת השבויים ובניית הסכמים מדיניים לטווח בינוני וארוך, כנראה שהם לא ממש היו כאן ב-20 השנים האחרונות.

אם מישהו שכח שהר הבית הוא הפתיל שמחובר לחומר הנפץ הכי מסוכן במזרח התיכון, אז הוא פיספס משהו ב-100 השנים האחרונות.

אם מישהו שכח שהר הבית הוא הפתיל שמחובר לחומר הנפץ הכי מסוכן במזרח התיכון, אז הוא פספס משהו ב-100 השנים האחרונות. שוטרים ברחבת מסגד אל אקצא (ג'מאל עווד / פלאש 90)

התכלית של התגובה העוצמתית של צה"ל יכולה להיות רק להרוויח עוד זמן ומרחב למי שיקדם שינוי לטובת הילדים שלי בשדרות וילדים בעזה. אחרת, זה משחק לידיים של המבעירים וצמאי הדם באזור, ומפרנס את החד גדיא שאנחנו והילדים שלנו היינו בו מאות פעמים.

תשאלו את המפקדים. הכוח מוגבל. מי שביזבז את כל ההזדמנויות חייב לפנות מקום לטובת מי שאולי, במכוון או בכורח, יביאו פתרונות ויקדמו אסטרטגיה אמיתית מלבד שימור המלחמה. אני רוצה לראות את מובילי הניסיון לקואליציית שינוי ממשיכים במאמציהם. קואליציית לפיד-בנט צולעת, אבל החלופות של בחירות חמישיות או המשך שלטון נתניהו רעות בהרבה ממנה.

אין לי שום ציפייה שרע"מ והרשימה המשותפת ייקחו צד כנגד מפגינים פלסטינים בהר הבית או בלוד, אבל בהחלט שיהיו בצד של ההרגעה וגינוי האלימות. והפוך. שמובילי הקואליציה הלא הגיונית הזו יבינו שהמלחמה הזו רק מחדדת את הצורך בהקמת קואליציה, ודחיקה של מי שבבירור בעלי אינטרס ללבות אותה. להשאיר את הקולות של סמוטריץ' ובן גביר, שמסבירים לנו שהמצב מצדיק מלחמת הכל בכל, מחוץ למעגל ההשפעה. נעשה ונצליח.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם ותושב שדרות