"רק תפילות ותחינות": הנוצרים בעזה מציינים חג מולד שני תחת אש

הראשונה מבין התקפות רבות על הכנסיות בעזה בשנה החולפת. אנשים מחפשים ניצולים אחרי הפצצה ישראלית על מתחם הכנסייה היוונית האורתודוקסית של פורפיריוס הקדוש בעיר עזה, ב-20 באוקטובר 2023 (צילום: עומאר אל-קטאא)

בחג המולד השני מאז תחילת המתקפה הישראלית על עזה, כמעט 1,000 פלסטינים נוצרים מסתתרים בכנסייה היוונית האורתודוקסית של פורפיריוס הקדוש ובמנזר הלטיני במרכז העיר עזה. במשך יותר משנה הם גרים בשתי הכנסיות האלה, כמעט בלי מזון, מים או חשמל.

ביניהם נמצא ראמז סוהיל אל-סורי, בן 47, פלסטיני נוצרי מהעיר עזה. לפני המלחמה, נזכר אל-סורי בחיבה, חג המולד היה תקופה מלאת שמחה עבורו ועבור משפחתו – אשתו הלן, ושלושת ילדיו סוהיל (14), ג'ולי (12) ומג'ד (11).

"בזמן החגים בעזה היה לנו עץ חג מולד בבית, ונהגנו ללכת לשוק ולקנות בגדים חדשים, שוקולד וקישוטים כדי לשמח את הילדים", מספר אל-סורי למגזין 972+. "היינו גם משתתפים בחגיגות בכנסייה – היתה לנו הרבה שמחה בחיינו".

כשישראל התחילה להפציץ את רצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023, אל-סורי ומשפחתו, יחד עם קרובי משפחה נוספים, ביקשו מקלט בכנסייה האורתודוכסית. "ידענו שהחוק הבינלאומי והחוק ההומניטרי אוסרים על הפצצת כנסיות ומסגדים", הוא מסביר.

במהרה הסתבר להם שההפצצות "היו רנדומליות ואלימות מאוד". כשבית החולים אל-אהלי נפגע מפיצוץ גדול ב-17 באוקטובר 2023, 350 מטר בלבד מהכנסייה שבה הסתתרו אל-סורי ומשפחתו, הם הרגישו את ההדף. "זה היה רגע מפחיד וטרגי מאוד – כמעט 500 אנשים נהרגו. חששנו מההפצצות חסרות ההבחנה, מכיוון שזה היה כל כך קרוב אלינו".

למרבה הצער, חששותיו של אל-סורי הסתברו כמוצדקים יומיים לאחר מכן. "באותו ערב השכבנו את הילדים לישון בתוך הכנסייה ועזבנו אותם שם", הוא מספר למגזין 972+. "אשתי ואני הלכנו לטפל באבי החולה, בן 87, שישן בבניין אחר".

בסביבות השעה 8:30 בערב, תקיפה ישראלית פגעה בבניין החיצוני של הכנסייה, והוא קרס. 18 איש נהרגו, ביניהם שלושת ילדיו של אל-סורי, ורבים אחרים נפצעו. "ברגע הזה לא האמנתי למראה עיניי. ניסיתי להציל את הילדים שלי, אבל שלושתם נפגעו קשה ומתו במהרה", מספר אל-סורי. "אחד מילדיי שכב על הגדר של הכנסייה ולא יכולתי לסחוב אותו, אבל צוותי ההצלה עזרו".

תכננו להשתתף בתחרות שינון התנ"ך בשנה שעברה. ג'ולי, מג'ד וסוהיל, ילדיהם של ראמז והלן אל-סורי, שנהרגו בהתקפה הישראלית על כנסיית פורפיריוס הקדוש בעיר עזה, ב-2022 (צילום: ראמז אל-סורי)

ההתקפה ב-19 באוקטובר היתה הראשונה מבין התקפות רבות על הכנסיות בעזה בשנה החולפת, זאת אף על פי שהן משמשות מחסה למאות פלסטינים עקורים, בהם ילדים קטנים, קשישים ונכים. פחות מחודשיים אחריה, בדצמבר, צלפים ישראלים הרגו אם ובת, נאהידה וסאמר אנטון, בחצר המנזר הלטיני, שמכונה גם כנסיית המשפחה הקדושה, ופצעו שבעה אנשים אחרים שמיהרו לעזור להן. ביולי, הצבא הישראלי פגע בבית הספר של המשפחה הקדושה והרג ארבעה אנשים, ותקף שוב את הכנסייה היוונית אורתודוכסית בהפצצה נפרדת.

ילדיו של אל-סורי למדו בבית הספר של המשפחה הקדושה, "אחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בעזה", הוא מספר בגאווה. "היו להם חלומות לעתיד. ג'ולי רצתה להיות רופאת שיניים, סוהיל רצה להיות רואה חשבון, ומג'ד רצה ללמוד מנהל עסקים". שלושתם תכננו להשתתף בתחרות שינון התנ"ך בגדה המערבית בשנה שעברה. "הם שיננו את הספר וחיכו לקבל אישורים לעזוב את עזה. עכשיו הם קוראים את הספר בשמיים".

"ב-19 באוקטובר איבדתי את כל חיי. לחיים שלי אין עכשיו שום משמעות. איבדתי שלושה ילדים בכמה שניות, ועכשיו אימם ואני נשארנו לבד", מקונן אל-סורי.

לא הפעם הראשונה שהכנסיות שימשו כמקלטים

הכנסייה היוונית האורתודוקסית של פורפיריוס הקדוש בעיר עזה היא אחת הכנסיות הפעילות העתיקות ביותר בעולם. היא הוקמה באזור המאה החמישית לספירה. המבנה הנוכחי הושלם במאה ה-12, עם חלונות ויטראז' שעליהם מוצגים סיפורים תנ"כיים, וקירות עבים שמקיפים את קברו של פורפיריוס הקדוש, הבישוף הראשון של עזה. המבנה הוא חלק מהמורשת ההיסטורית הצבעונית של עזה, שראתה תקופות של שליטה פגאנית, נוצרית ומוסלמית.

חלק מהמורשת ההיסטורית הצבעונית של עזה, שראתה תקופות של שליטה פגאנית, נוצרית ומוסלמית. מיסת חג הנולד בכנסיית פורפיריוס הקדוש בעיר עזה, ב-2020 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

גם כנסיית פורפיריוס הקדוש וגם המנזר הלטיני היו העוגנים של האוכלוסייה הנוצרית המידלדלת ברצועה, שמנתה קצת יותר מ-1,000 איש לפני ההתקפה האכזרית וההרסנית ביותר של ישראל עד כה – וכמעט פי שלושה מזה לפני המצור שהטילה ישראל על הרצועה ב-2007. זו לא היתה הפעם הראשונה שהכנסיות שימשו כמקלטים: שתיהן פתחו את שעריהן בפני עזתים מאמונות שונות גם בארבע המלחמות הקודמות שישראל ניהלה בעזה מאז 2005. במבצע צוק איתן ב-2014, כ-70 פלסטינים הסתתרו בכנסייה האורתודוכסית במשך ימים.

בעשור וחצי האחרונים, חג המולד היה הזדמנות נדירה ויקרת ערך עבור הנוצרים העזתים לברוח מהרצועה הנצורה ולהתאחד עם משפחתם בגדה המערבית. "בעבר היינו מקבלים אישור מהצבא הישראלי לבקר בכנסיית המולד בבית לחם", מספר אל-סורי. "היינו מרגישים את רוח החג הנפלאה בעיר הזאת, עם התפילות והחגיגות".

משפחתו של אל-סורי נהגה גם לבקר חברים וקרובי משפחה ברמאללה ובירושלים, שם היו עולים לרגל לכנסיית הקבר, שלפי האמונה הנוצרית ישו נצלב ונקבר בה. אל-סורי התאמץ מאוד לארגן את הביקורים. "קיבלנו את האישורים האלה רק פעם בשנה", הוא מציין.

חג המולד הנוכחי בעזה, כמו כל שאר החגים שאמורים להיות שמחים, "קהה, מוגבל לתפילה ולתחינות", אומר אל-סורי. אשתו הלן עדיין לא מצליחה לתפוס את היעדרם של ילדיה. "היא מנסה להיות חזקה, אבל אני רואה הרבה עצב בעיניה, ואני לא יכול להאשים אותה", הוא אומר. הלן סובלת כעת מלחץ דם גבוה ושריר לב מוגדל, שבגינם היא מטופלת בתרופות. כדי לעזור לה להתמודד עם האובדן, אל-סורי רשם אותה לאחרונה ללימודי חשבונאות מקוונים באוניברסיטת אל-אזהר.

ברגע שיוכל, אל-סורי מתכנן לבקש מקלט עבור עצמו, אשתו והוריו – באוסטרליה, בארה"ב או באירופה. אחיותיו חיות בחו"ל וניסו לעזור לו לצאת מעזה, משימה בלתי אפשרית מאז סגירת מעבר רפיח במאי. "אנחנו מקווים שאלוהים יענה לנו ויפסיק את המלחמה", מתחנן אל-סורי. "מה שחווינו, אי הצדק, הרעב והעקירה, זה מספיק, ואני לא חושב שהעם הפלסטיני מסוגל לשאת עוד סבל.

"אני מנסה לעזור לאנשים באמצעות עבודה הומניטרית בכל רחבי רצועת עזה ולחזור לחיי היומיום הרגילים שלי, אבל אני לא יכול לעשות את זה. הילדים שלי נמצאים מול עיניי כל הזמן".

"זו מלחמה שאין בה רחמים על אף אחד"

300 מהנוצרים הפלסטינים שברחו מעזה מאז 7 באוקטובר הגיעו למצרים. בתחילת המלחמה, כאמל עיאד, נוצרי פלסטיני בן 51 מהעיר עזה, נעקר עם משפחתו מהחלק המערבי של העיר למרכזה, והצליח בסופו של דבר לברוח למצרים בנובמבר 2023.

אחרי 7 באוקטובר, עיאד אסף מיד את משפחתו הגרעינית וקרובי משפחה נוספים, וכמו אל-סורי ומשפחתו, מצא מקלט בבית תפילה – המנזר הלטיני בשכונת זיתון. "האמנו שזה מקום בטוח ושלא יקרה לנו שום דבר", הוא אומר למגזין 972+, אך הבעיות החלו מיד. "לא היו אוכל, מים או חשמל. הכנסייה ניסתה לספק לנו את צורכינו, אבל המצב היה גרוע מאוד", מספר עיאד.

באמצע אוקטובר, הטבח בכנסיית פורפיריוס הקדוש הכניס את עיאד ונוצרים אחרים שהסתתרו במנזר הלטיני להלם. רבים מהם הגיעו לזירה ברגל כדי לסייע במאמצי ההצלה ולדרוש בשלומם של בני משפחה וחברים. "כולם הלכו לראות את המקום. מצאנו כמה חלקי גופות שזיהינו. בין ההרוגים היתה בת דודי ליסה אל-סורי (32), בעלה טארק (37) ובנה עיסא (12). משפחה שלמה נהרגה מטיל ישראלי".

עבור עיאד, ההפצצה היתה נקודת מפנה. "זו היתה טרגדיה נוראית – עצבות התפשטה בכנסיות", הוא נזכר. "כולם פחדו ורצו לעזוב את עזה. מראה הגופות בתכריכים לבנים אישר שזו מלחמה שחצתה גבולות רבים ושאין בה רחמים על אף אחד; אין מקומות תפילה בטוחים או מקלטים לעקורים". בגלל הפחד לגורל ילדיו, עיאד החליט לעזוב.

ממצרים, עיאד, שעבד בכנסיית המשפחה הקדושה, נזכר בערגה בחגיגות חג המולד בעזה בעבר. "דצמבר נחשב לחודש השמח ביותר עבורנו. צעירים הגיעו לקשט את הכנסייה, והיה עץ ענק באמצע החצר. נוצרים ומוסלמים חגגו ביחד. עכשיו הכנסייה עצובה. העקורים ישנים במסדרונות. רובנו איבדנו את בתינו ואת עבודתנו, וההפצצות עדיין נמשכות. שום דבר לא השתנה". למרות כל זאת, עיאד מקווה לחזור יום אחד לעזה, "כמו שהיא היתה בעבר".

רווידה כמאל עמאר היא עיתונאית עצמאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס