רצח נשים ערביות כבר "הופרט" לידי מקצוענים ועדיין נתפס ככוח טבע

רצח נשים ערביות בישראל הפך לפעולה קרימינלית מתוכננת ומאורגנת. מיצג מחאה נגד רצח נשים לקראת יום האישה הבינלאומי, תל אביב, 7 במרץ 2021 (צילום: אורן זיו)

התבוננו בבקשה בשמות הנשים שנרצחו השנה על ידי גברים בחברה הערבית, שלוש מהן בשבוע האחרון:

אסמהאן קדורה

סאמיה אבו גאנם

אמל אלחטיב

סומאיה עמאש

פאטימה אלדראווי

נבילה רמדאן סינדין

אסאלה פאחורי

מנאל אלטורי

דועא אבו זייד

הן לא חטופות, והעובדה שהן אינן עוד לא מדאיגה איש.

אכן, מדובר בקורבנות של פשיעה מגדרית, אבל גם של הפקרות שיטתית ומתמשכת של הממסד, הממשלה וגם של החברה הערבית עצמה. קורבנות שנרצחו בידי גבר אלים או רוצח שכיר, שנטל את חייהן של צעירות, אימהות לילדים, אחיות, סטודנטיות, עובדות, נשים שנולדו למשפחות שונות מערים ומאזורים שונים במדינה המדממת הזו. הן השאירו מאחור משפחות שכולות, ויתומים קטנים שיצטרכו ללכת לבית הספר לבד עם משא הרבה יותר כבד מספרי הלימוד. קרובי המשפחה שלהן וחברותיהן יתמודדו עם אובדן כל כך מיותר, ובשלב מסוים ירימו ידיים כי הצדק לא ייעשה.

הפשיעה המאורגנת והאלימות הגואה בחברה הערבית גבו מתחילת השנה את חייהם של 158 קורבנות. נרמלנו את המציאות הקשה הזו עד כדי כך שהרג, אלימות, ירי, איומים וקרבות ירי בשכונות בין ארגוני הפשיעה הפכו לחלק בלתי נפרד ממציאות חיינו כאן. והדבר המדהים הוא שעדיין יש בקרבנו כאלה שנוח להם לדבר על פשיעה מגדרית, כלומר פשיעה נגד נשים, במנותק מהרצח כתופעה חברתית, כאילו מדובר בתופעה נפרדת מהאלימות החברתית ומהפשיעה הכללית, כאילו מדובר בגזרה משמיים, בכוח טבע, אז מעדיפים לעסוק ברצח "הכללי", כלומר של גברים.

עמותות נשים מתריעות מזה שנים שאלימות כלפי נשים ורצח של נערות ונשים הם רק טיפה בים הפשיעה שמאיימת על קיומם ועל ביטחונם של מיליון וחצי אזרחים פלסטינים בישראל, וזה בדיוק מה שאנחנו עדים לו בשנים האחרונות: רצח נשים ערביות בישראל הפך לפעולה קרימינלית מתוכננת ומאורגנת לחלוטין שמבוצעת לרוב בידי רוצחים שכירים, החיילים של כנופיות הפשע הגדולות ששולטות פה ואשר הרחיבו את שוק העסקים שלהם. כך, גברים אלימים יכולים להפריט את רצח הנשים הערביות, כי למה ללכלך ידיים כאשר "אנשי מקצוע" מתפרנסים יפה מתעשיית המוות.

בארץ הבלהות שבה מושל בן גביר, הקריאה לרשויות לחקור באופן מיידי ומקיף, להעמיד לדין את העבריינים ולהעניש כל יד שפגעה באישה נראית דרישה מופרכת, הזייתית. האיש עסוק בבניית הצבא הכחול שלו, שישרת בעיקר את ממלכת המתנחלים ויוציא לפועל את דיכוי האזרחים הערבים והריסת בתיהם. ומצד שני, אלפי שוטרים נשלחים לרחובות מדי שבוע כדי לשלוט במפגינים ובמפרי הסדר החדש נוסח בן גביר. במציאות מגדרית מזעזעת זו, אין מקום לדיבור על החמרת עונשים נגד עבריינים שביצעו פשעים בתוך המשפחה או על השקעה כספית בפיתוח אמצעי הגנה יעילים יותר לשמירה על חיי נשים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אינני מסירה כלל אחריות מהחברה הערבית עצמה, מוסדותיה ומנהיגיה, שלא פעם מגלים סובלנות לאלימות, מעלימים ממנה עין ומפקירים את חייהן של נשים מוחלשות. כך, למשל, גם כאשר ועד ראשי הרשויות וועדת המעקב פותחים שנה בסימן של מאבק בפשיעה, הם לא שמים את האלימות נגד ילדות, נערות ונשים בראש מעייניהם. עלינו החברה מוטלת האחריות לעבוד יחד, כל אחד במקומו, על מנת לבנות חברה בטוחה המכבדת זכויות נשים, חברה שדואגת לחייהן ושומרת על ביטחונן.

בעוד שמוסדות המדינה מתפארים בשפיכת דמם של נשים וילדים בעזה, בגדה ובלבנון, דמנו נשפך יום יום באותם כלי נשק ובאותם כלי לחימה שמגיעים ממכונת המיליטריזם הישר לידי ארגוני הפשע והטרור האזרחי שמאמללים את חיינו.

כאקטיביסטיות, אנחנו יודעות מניסיון רב שצברנו, מתיעוד מתמשך של מקרי רצח נשים בחברה הערבית ורצח נשים בכלל החברה בישראל ומליווי משפחות שכולות, כמו גם משורה של מחקרים, כי המדינה המיוצגת על ידי המשטרה, הפרקליטות ושירותי הרווחה אינה ממלאת את חובתה להגן על נשים ואינם ממצה את הדין עם הפושעים. בעשור שבין 2008–2018, למשל, רק ב-36% ממקרי הרצח הורשעו העבריינים והעונש הממוצע לא עלה על 4.5 שנות מאסר. כאשר נשים יהודיות נרצחו, העונש הממוצע היה 14–18 שנים.

התחננה שלא לחזור לבעלה, ללא הועיל. סומאיה עמאש (באדיבות המשפחה)

אני כבר מבשרת לכם שמשטרת ישראל תפרסם הודעה חגיגית כי הוגש כתב אישום נגד בעלה של מנאל אלטורי מרהט, פשוט כי הוא התקשר למשטרה והודה, ומפני שהוא מוכר כפגוע נפש לא מטופל וללא מסגרת, שמישהו ברהט חשב שאם יתחתן עם אישה היא תהיה מפעל השיקום שלו. לסטטיסטיקה המפוארת של פענוחים של רצח נשים נכנס גם כתב אישום נגד בעלה של סומאיה עמאש, גם הוא פגע בה במשך שנים רבות וכל הרשויות ידעו ושתקו. היא התחננה שלא לחזור אליו, ללא הועיל, והוא רצח אותה בפטיש והודה בכך. אבל ספק אם רעול הפנים שירה חמישה כדורים בדועא אבו זיד (26) מרמלה בסוף השבוע באמצע מגרש חניה ציבורי ייתפס. סביר להניח שהתינוקת שהשאירה המנוחה לעולם לא תדע מי רצח את אמא שלה.

במשך שנים, רשויות אכיפת החוק כשלו ואכזבו אותנו ולא עשו מספיק כדי לעצור את שפיכת הדם של האזרחים הערבים, ובטח שלא הצליחו לעצור את מקרי הרצח של נשים ערביות, שם אוזלת היד עוד יותר מקוממת. נדרשו לנו שנים של מאבק בשטח, של מחקר ואיסוף נתונים עד שהמשטרה ומערכת המשפט הודו בכישלון במאבק ובטיפול בפשיעה בחברה הערבית. הן עדיין לא הצליחו לייבש את ביצת האלימות שבה אנו חיים בשנים האחרונות, והמצב רק מידרדר.

בצל ממשלת ביבי ובן גביר, תעשיית הסחר בנשק משגשגת. השר הממונה על ביטחוננו כאזרחים מקדש את האלימות ככלי לדכא ביד ברזל את החברה הערבית. הוא לא רואה בנו אזרחים שהוא מחויב מתוקף תפקידו לשמור על ביטחונם.

אף שלא תלינו תקוות רבות בממשלה זו או בקודמותיה, מעולם לא הפסקנו את המאבק שלנו באלימות, ולא נעצור עד למיצוי הדין עם הפושעים ועם בעלי התפקידים אשר מתרשלים בעבודתם. אנחנו נמשיך לדרוש הגנה על זכותנו הבסיסית במקום הזה, הזכות שלנו לחיות.