רוצחים מסתובבים חופשי, והמשטרה רודפת את מי שנלחם באלימות

"בעוד אנו עושים ככל שביכולתנו כדי למנוע את החרפת הפשיעה, הממסד עושה בדיוק את ההיפך". שוטרים בזירה שבה נורה למוות ילד בן 14 בלוד, ב-3 בפברואר 2025 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

ב-35 הימים הראשונים של 2025 נרצחו 29 בני אדם – שישה מהם אתמול (יום שני). האחרון היה ד"ר עבדאללה עווד, רופא ילדים שנרצח במרפאה בכפר יאסיף, מול מטופליו, ובעקבות הרצח הוכרזה היום שביתה בת שעתיים במערכת הבריאות. כמה שעות קודם לכן נורה למוות הילד ואיל אבו זיד בלוד.

ובעוד האלימות משתוללת, רוב הרוצחים ממשיכים להסתובב חופשי. לפי דוח קורבנות אלימות ופשיעה בחברה הערבית ל-2024 של יוזמות אברהם, שיעור פענוח מקרי הרצח בשנה שעברה היה 14.8%, כלומר כ-85% מתוך 209 מקרים שבהם נרצחו 230 בני אדם לא פוענחו. זאת, בהמשך לשיעורי פענוח נמוכים מאוד גם בשנים קודמות – 21% ב-2022 ו-14.9% ב-2023.

אבל במקום להשקיע מאמצים בהגדלת שיעורי הפענוח, משטרת ישראל, בהנחיית שר הביטחון ישראל כ"ץ, פשטה על הוועדה היחידה שפועלת לפתרון סכסוכים בחברה הערבית ברמה הארצית, בתירוצים משונים.

ביום שלישי בשבוע שעבר, פשטו כוחות גדולים שכללו מאות שוטרים על אום אל-פחם ויישובים נוספים במשולש, ועצרו את השייח' ראאד סלאח, ראש ועדת אפשאא אלסלאם (הפצת השלום), וכמה חברי ועדה נוספים; כל העצורים נחקרו ושוחררו. המשטרה החרימה מסמכים וחפצים נוספים ממשרדי הוועדה.

לטענת המשטרה, את ההחלטה על המבצע קיבל כ"ץ, בטענה שהוועדה היא שלוחה של התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני), שהוצאה מחוץ לחוק בישראל ב-2015. עוד נמסר בהודעת המשטרה כי "הוועדות הללו משמשות ככיסוי לפעילות של שלוחת התנועה האסלאמית האסורה ופועלות למשוך את החברה הערבית לאידיאולוגיה של התנועה האסלאמית ולחזק את השפעתו של ראאד סלאח בשטח".

ועדת המעקב העליונה קיימה מסיבת עיתונאים לאחר הפשיטה, והכריזה כי תפעל בשני מסלולים, משפטי וציבורי, כולל עתירה לבג"ץ, לצד מחאה ציבורית נרחבת וקריאה להתגייסות עממית רחבה נגד ההחלטה.

ועדת הפצת השלום בראשות השייח' ראאד סלאח הוקמה בתחילת 2022 כדי להילחם בנגע האלימות והפשיעה, והיא אחת מהוועדות של ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי. מאז הקמתה, פעלה הוועדה להקמת ועדות מקומיות ואזוריות, ובסוף 2024 פעלו 60 ועדות הפצת שלום לגברים, 50 ועדות הפצת שלום לנשים ו-40 ועדות הפצת שלום לצעירים ב-60 יישובים, כשמטרתן היא לטפל בתופעות אלימות ופשיעה באופן מיטבי בקרב כל קבוצה.

בנוסף להתערבות ופתרון סכסוכים בין משפחות ויחידים, בשנה האחרונה החלה הוועדה לארגן פעילויות כמו הענקת אותות הוקרה לסופרים ויוצרים, יוזמות התנדבותיות, תחרויות ציור ועוד.

יו"ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה, דוחה את טענות המשטרה והממשלה כי ועדת הפצת השלום היא שלוחה של התנועה האסלאמית שהוצאה מחוץ לחוק. "כדי להבין את חשיבות הוועדה, מספיק לומר שהיא סייעה בתוך שנה אחת בלבד בפתרון של 1,600 מקרים, שחלקם היו עלולים להידרדר למצבים מסוכנים", הוא אומר.

עו"ד רִדָ'א ג'אבר, חוקר ומומחה בתחום המשפט והמאבק בפשיעה שכיהן בעבר כמנהל מרכז אמאן, אומר: "יש שיגידו שהוועדה לא פתרה את הסוגיות הגדולות שמובילות לרצח, כלומר את נושא הפשיעה המאורגנת, וזה נכון, מכיוון שסמכויותיה ויכולותיה מוגבלות בתחום הזה. אבל הקמה של ועדות כאלה היא צעד נכון, ערוץ נוסף בניסיון לצמצם את האלימות והפשיעה. והוועדה השיגה הישגים בערים ובכפרים רבים".

לדברי ג'אבר, "ההבדל בין הוועדה הזאת לוועדות הפיוס המסורתיות הוא שמדובר בוועדה מאורגנת, שמחפשת סכסוכים ביישובים, יוזמת התערבות ופועלת ליישובם. זאת בניגוד לוועדות המסורתיות, שפעלו רק כשפנו אליהן. עצם העמידה של השייח' ראאד סלאח בראש הוועדה, לצד דמויות מוכרות ומוערכות בציבור, מחזק את מעמדה ואת האמון בה בקרב האנשים".

ברכה אומר כי "מטרת הוועדה היא יישוב סכסוכים, קידום פיוס חברתי ומניעת הידרדרות של צעירים לעולם הפשע והרשע. הוועדה היא חלק מההתמודדות עם הפרויקט של השלטון הישראלי להפצת הפשיעה בחברה הערבית הפלסטינית בתוך שטחי 48'. התפשטות הפשיעה אינה תוצאה של רפיון מצד גורמי האכיפה המוסמכים, אלא פרויקט פוליטי של ממשלת ישראל. זה לא קשור לשר זה או אחר – מדובר במדיניות.

"אנחנו לא יושבים על ספסל הנאשמים. אנחנו אלה שמאשימים את ממשלת ישראל. הצו הצבאי שחתם עליו שר הביטחון מבוסס על עיוות המציאות. בפועל, מדובר בנקמה פוליטית ובתמיכה בכנופיות הפשע. בעוד אנו עושים ככל שביכולתנו כדי לפתור בעיות בחברה שלנו ולמנוע החרפה של הפשיעה, הממסד עושה בדיוק את ההיפך", אומר ברכה.

פעילה מאום אל-פחם, שהיתה עדה לפשיטה של מאות שוטרים על עירה, לחיפושים בחנויות ולהשפלת בעלי עסקים, אומרת ש"יש רק הסבר אחד לכך שהמשטרה מתעלמת מפושעים ורוצחים, ובמקביל פועלת בכוחות עצומים וברצינות רבה כדי לסגור ועדה שפועלת ליישוב סכסוכים בין אנשים. ההסבר הוא שהמשטרה הישראלית, הממסד ומי שעומדים מאחוריו, מעוניינים בהמשך הרציחות בחברה הערבית ואף בהחרפת המצב.

"יש מי שאומרים שאחרי המלחמה בעזה ובחלק מהגדה המערבית יגיע תורנו – הפלסטינים בתוך הקו הירוק. אבל הם טועים. התור שלנו כבר הגיע לפני שנים. אי אפשר לקרוא ל-29 נרצחים בחודש אחד צירוף מקרים או גזירת גורל שנפלה עלינו. אלה מספרים של מלחמה.

"ישראל הכריזה עלינו מלחמה שבאה לידי ביטוי בהעלמת עין מפושעים ומהברחת נשק, וכעת אנחנו מכלים את עצמנו במו ידינו, מבלי שאיש בעולם ישים לב – כי מבחינת העולם אנחנו עניין פנים ישראלי – ומבלי שהחברה הישראלית עצמה תשים לב – כי כל עוד אנחנו הורגים זה את זה, זה לא משנה לרוב הציבור בישראל. גם כשמדברים על זה בתקשורת, לרוב זה מסתכם באזהרה שזה עלול להגיע גם ליהודים, כאילו שזה הדבר היחיד שצריך להיזהר ממנו. והכי חשוב, זו מלחמה שלא דורשת השקעה של משאבים או תקציבים, שלא עולה למדינת ישראל דבר, בניגוד למלחמות אחרות".

שלב חדש ומסוכן

עו"ד ג'אבר סבור כי למדינה יש שני מניעים להיאבק בוועדת הפצת השלום, "האחד אישי והשני מהותי. המניע האישי, כמובן, הוא עצם נוכחותו של השייח' ראאד סלאח, שיש לו היסטוריה ארוכה של עימותים עם המדינה. אך המניע המהותי והחשוב יותר הוא שהמדינה אינה מעוניינת בגורם שיתחרה בה בחברה הערבית, גם אם היא עצמה אינה ממלאת את תפקידה כראוי. המדינה לא רוצה גוף שיש לו השפעה ויכולת להתערב בסכסוכים ולפתור בעיות, במיוחד אם הגוף הזה אינו כפוף לה".

"אילו יוזמה כזאת היתה מתבצעת בתל אביב", אומר ג'אבר, "ייתכן שהמדינה היתה רואה בה יוזמה קהילתית ראויה להערכה. אך כאשר מדובר בחברה הערבית היא לא מתייחסת אליה כך". לדבריו, הטענה שהבעיה היא עצם נוכחותו של השייח' ראאד סלאח נחלשת לנוכח העובדה שהמדינה נלחמה גם בוועדות השמירה בכפר קאסם, שלא היו קשורות אליו.

ג'אבר מסכים עם הטענה שהמדינה מעוניינת בהחמרת הפשיעה בחברה הערבית, אך מציע נקודת מבט מעט שונה: "יש שני חלקים באליטה השלטונית הישראלית. חלק אחד רואה בתופעה הזאת סכנה שיש לעצור, ואף מבין שהבעיה אינה מוגבלת רק לערבים, אלא מאיימת על המדינה כולה. כשהחלק הזה היה בשלטון, עם השר עמר בר-לב וסגנו יואב סגלוביץ' במשרד לביטחון פנים, ראינו שניתן לפעול בנושא.

"החלק השני, המזוהה עם הימין, רואה בפשיעה המאורגנת חלק ממנגנון ההרס העצמי של החברה הערבית. לפי הגישה הזאת, השקיעה בביצת הפשיעה מועילה לימין בכך שהיא הופכת את החברה הערבית לחסרת יכולת התנגדות מול מדיניות מסוימת או צעדים מסוימים שיינקטו נגדה. נוסף על כך, הפשיעה מסיחה את דעת החברה הערבית מהמאבק על זכויותיה ושיפור איכות חייה, שהרי מי יכול לחשוב על איכות חיים כשהחיים עצמם נמצאים בסכנה?"

"הוועדה סייעה בתוך שנה אחת בפתרון של 1,600 מקרים, שחלקם היו עלולים להידרדר למצבים מסוכנים". השייח' ראאד סלאח (במרכז) ויו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה (משמאלו), במחאה נגד האלימות בחברה הערבית מול הכנסת בירושלים, ב-21 במאי 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הפעילה מאום אל-פחם סבורה כי "אחרי ההפקרות במאבק בפשיעה ובפושעים, שבמהלכו נתנו להם להשתלט על החברה, הגיע שלב ההחמרה – הפעולה נגד כל ניסיון למנוע את המשך הפשיעה או לכל הפחות לצמצם אותה. פשיטה של כ-1,500 אנשי כוחות הביטחון על משרדי ארגון אזרחי-חברתי ערבי שמטרתו יישוב סכסוכים בין אנשים, וסגירתו בטענה שהוא מהווה תחליף ל'ארגון פוליטי אסור', כאשר המשטרה בקושי טורחת לשלוח ניידת אחת לזעקות משפחות קורבנות הפשיעה היומיומית – כל זה אומר לנו בצורה הברורה ביותר שנכנסנו לשלב חדש. ייתכן שזה חלק מהתוכנית לרצות את הימין הקיצוני לאחר הפסקת האש בעזה".

ג'ואד בולוס, עו"ד לזכויות אדם ופרשן פוליטי, מסכים כי מדובר בשלב חדש, ומזהיר כי "ייתכן שמבצע הפשיטות (על ועדת הפצת השלום; ב"ז) מסמן את תחילתו, ולא את שיאו. אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר התבססה בתוך הממסד הישראלי ההנחה שבחברה הערבית גוברים רגשות הסולידריות עם מטרות חמאס. על פי הנחה זו, הדבר עשוי להוביל חלקים נרחבים מהאזרחים הערבים, בעיקר הצעירים, ליזום פעולות 'טרור'.

"מחקר בנושא תופעת הפשיעה בחברה הערבית, שנערך על ידי חוקרים במכון משגב לביטחון לאומי ופורסם ב-12 בנובמבר 2024, התייחס לאפשרות הזאת במפורש. על פי מחברי המחקר, 'האיום על הביטחון הלאומי מתקיים בשני ממדים עיקריים: האחד, האצת תהליכי אובדן אמון של החברה הערבית במוסדות המדינה, מה שמוביל להאצת תהליכי ההתנתקות מהמדינה והתעצמות תחושת הניכור כלפיה, והשני – בזיקות המתפתחות בין ארגוני הפשיעה לבין גורמים דתיים ולאומניים קיצוניים, העלולות להיתרגם להמרה או הסבה של פוטנציאל הקטל הפלילי לטרור'. עוד נכתב במסמך כי ההסתברות לתרחישים כאלו גברה לאחר עימותי מאי 2021, והתעצמה אף יותר לאחר 7 באוקטובר 2023.

"באותו מחקר נכללה פסקה מסוכנת, שבה ציינו המחברים כי מתפתחת תופעה חדשה: 'חדירה של התנועה האסלאמית הצפונית של ראא'ד צלאח לשורות ארגוני הפשע. אחרי שהוצאה אל מחוץ לחוק היא הקימה עמותות קש, ודרכן היא פועלת מול החברה הערבית. ראא'ד צלאח למשל הפך ל'בורר העל' של החברה הערבית, ורק צובר כוח נוסף, למרות ההרשעות נגדו'. כך נכתב במחקר של מכון שמחקריו מוצגים בפני גופים רשמיים ומקבלי החלטות, במיוחד בנושאים אסטרטגיים מרכזיים.

"היה ברור ששילוב שמו של השייח' ראאד סלאח וההתייחסות לפעילותו הציבורית והקהילתית נועדו להסית נגדו ולערער את הלגיטימיות של מנהיגותו ושל המוסדות שבהם הוא פועל, ובתוכם ועדת הפצת השלום. נוסף על כך, זהו ניסיון להרתיע פעילים בתוך הוועדות הללו ואת כלל הציבור הערבי", אומר בולוס. "הדבר בא לידי ביטוי באופן המאיים שבו בוצעה הפשיטה המשטרתית על בתים, כפי שתיאר ראאד סלאח עצמו, שסיפר כי "ביתו נבדק באמצעות כלבים משטרתיים, מעט כסף שנועד להוצאות הבית הוחרם מארנקו, וכן נתפסו שתי מכוניות צנועות של בניו".

עו"ד בולוס מביע פסימיות בנוגע לסיכויי ההצלחה של המחאה העממית שוועדת המעקב קראה לה, כמו גם לאלה של הפנייה לערכאות משפטיות ישראליות או בינלאומיות, אף שאינו מתנגד לרעיונות הללו. לדבריו, "אני חושש שהציבור שאליו מופנית הקריאה שרוי בתרדמה עמוקה, לאחר שהתנתק מהפוליטיקה ונמאסו עליו הסיסמאות של הפוליטיקאים.

"פנייה למערכת המשפט הישראלית היא אמנם אפשרות, אבל אנחנו יודעים שזו תהיה עוד קפיצה חסרת תוחלת באוויר. בג"ץ איבד את הלגיטימיות שלו ונכנע מול אותם אנשים ששלחו את כוחות המשטרה לתקוף את אום אל-פחם. באשר למזכר בינלאומי, אין מניעה להכין אותו ולשלוח אותו לאותו חלל ריק. בסבירות גבוהה, הוא לא ימצא אוזן קשבת בעולם שלא זז לנוכח דמם של עשרות אלפי הקורבנות בעזה ובגדה, לנוכח חורבנן של ערים שלמות על יושביהן".