newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה הצבא סגר את רדיו א-סנאבל?

בצבא מאשימים את תחנת הרדיו מאזור חברון ב"שידורי הסתה", אבל לא מפרטים את התוכן שלהם או את התדירות. אפילו לפי גורמים צבאיים, הרדיו לא עסק רק בהסתה. האם לא הייתה דרך אחרת, קיצונית פחות, להתמודד עם האיום?

מאת:

הצבא סגר הלילה (אור ליום רביעי) את תחנת הרדיו "א-סנאבל" מהעיירה דורא שבאזור חברון, עצר חמישה מעובדי התחנה והחרים את ציוד השידור שלה. על פי דובר צה"ל, התחנה נסגרה "בעקבות שידור תכני הסתה". עם זאת, בדובר צה"ל לא הסכימו לספק דוגמאות להסתה הזו או נתונים עליה.

אם נסתמך על הדיווח באתר וואינט, העילות האלה כוללות מצד אחד שידורים ש"תומכים בפגיעה בישראלים" וברכות על ביצוע פיגועים, ומצד שני קמפיין למען בנייה מחדש של בתי משפחות של מבצעי פיגועים, וכן את העובדה שהתחנה "עודדה השתתפות בתהלוכות התנגדות". כלומר, גם בסיבות שמוסרים "גורמים צבאיים", בלי לנמק, יש ערבוב מעורר תמיהה בין הסתה לאלימות לבין קריאה לפעולות לגיטימיות לגמרי.

> נתוני שב"ס: רק כרבע מהאסירים בישראל הם יהודים

חיילים מחרימים ציוד שידור של תחנת א-סנאבל בדורא (דובר צה"ל)

חיילים מחרימים ציוד שידור של תחנת א-סנאבל בדורא (דובר צה"ל)

זה המקום לומר: אני מעולם לא שמעתי על תחנת "א-סנאבל" לפני היום. אין לי מושג מה הם משדרים. יכול להיות שיש שם קריאות לרצח יהודים מבוקר ועד ערב. אולי. אבל יכול להיות גם שזו תחנה שיש בה חדשות, ותוכניות אקטואליה, ותוכניות לייף סטייל, ועיתונאים שעוסקים בשחיתות בשלטון המקומי, וגם שדרנים שמעודדים פעולות קהילתיות לא אלימות וחיוביות מאוד כמו התנגדות לכיבוש בהפגנות או כמו תיקון הנזק של ענישה קולקטיבית ושיקום בתים של משפחות שהצבא הותיר אותן חסרות בית בגלל פעולה של קרוב משפחה שכבר לא גר בבית, ולצד כל אלה יש גם מגישים שקראו (באופן סדרתי? פעם אחת? עשר פעמים?) לביצוע פיגועים ולרצח יהודים.

העניין הוא שאי אפשר לדעת, כי הצבא לא מנמק ולא צריך לנמק מעבר לאמירה הכללית שמתייחסת ל"שידורי הסתה". הוא לא צריך לנמק בתגובה, והוא לא צריך לנמק בפני התחנה, העיתונאים שמאבדים את מקום עבודתם, המאזינים, או אף אחד אחר.

בנובמבר האחרון, כשהשב"כ והמשטרה סגרו שני עיתונים של התנועה האסלאמית בתוך ישראל, שאפילו לא נטען נגדם שהם עוסקים בהסתה (אפילו לפי דבריו של ראש לשכת העיתונות הממשלתית, ניצן חן), הוציא ארגון העיתונאים בישראל מכתב לראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, נגד הסגירה. בין היתר נכתב שם כי "גם אם התפרסם טקסט מסוים שמכיל בתוכו הסתה, דרך המלך לטיפול בכך הוא המישור הפלילי של ענישה כלפי המסיתים – ולא באמצעות סגירה של כלי תקשורת, פיטורים של עיתונאים רבים שלא חטאו בדבר והשתקת קול בשיח הציבורי".

מה שהיה נכון לעיתונאים מאום אל-פחם אז נכון גם לדורא היום. לא סביר שהצבא יוכל סתם כך לסגור תחנת רדיו, ולא יהיה חייב דין וחשבון לאף אחד. לא הגיוני שאם שניים, שלושה או חמישה עיתונאים בתחנה חטאו בהסתה של ממש – יצטרכו כל העובדים בתחנה לשלם את המחיר, במקום שינקטו בצעדים פליליים נגד המעורבים באופן אישי. אי אפשר לקבל את זה שהמלים "שידורי הסתה" מספיקות כתחליף להליך שיפוטי או מנהלי שבו יש לתחנה הזדמנות להציג את עמדתה לפני שמתקבלת החלטה כל כך דרמטית. רק שככה זה תחת משטר צבאי.

אגב, זה המקום להזכיר שבשנה האחרונה נסגרו עוד מספר תחנות רדיו וטלוויזיה בשטחים באופן דומה, וכן שכיום יושבים במעצר מנהלי, ללא משפט או אישום, חמישה עיתונאים פלסטינים, בהם חבר מזכירות ארגון העיתונאים הפלסטיני, עומר נזאל, שנעצר בדרכו לכנס בינלאומי של עיתונאים באפריל האחרון, ושבג"ץ אשרר לאחרונה את המשך מעצרו.

> סקר חדש: ישראלים ופלסטינים לא מאמינים בפתרון סכום אפס

חיילים בפתח משרדי רדיו א-סנאבל בדורא (דובר צה"ל)

חיילים בפתח משרדי רדיו א-סנאבל בדורא (דובר צה"ל)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf