סקר חדש: ישראלים ופלסטינים לא מאמינים בפתרון סכום אפס

רוב קטן בקרב פלסטינים וישראלים תומך בפתרון שתי המדינות, אבל הרוב גם לא מאמין שהצד השני יסכים. כל סעיף בהסכם שזוכה לתמיכה בצד אחד גורר התנגדות בצד השני. החלופה היא לענות לצרכים של שני הצדדים בו זמנית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: מיכל הרמתי

לאחרונה ערכו מספר מכוני מחקר דעת קהל את הסקר התקופתי על השאלה הגדולה: האם פתרון שתי המדינות עדיין רלוונטי? מה שנחמד ויוצא דופן במידת מה בסקר הזה הוא שהסקר נערך במקביל בישראל ופלסטין, מצד אחד על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ומהצד השני על ידי המכון הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות, ורוב השאלות היו זהות או דומות לשני הצדדים.

אם כך, מה מצב פתרון שתי המדינות?

כרגיל בסקרים האלה, הדבר הכי בולט הוא שבעוד שעדיין יש רוב שמאמין בפתרון שתי המדינות (51% פלסטינים, 58% ישראלים), יש גם רוב שמאמין שהצד השני רק רוצה להשמיד או לגרש אותו (כ-53% בשני הצדדים). שני הצדדים חיים מציאות אינטנסיבית של דאגה מפני פגיעה על ידי הצד השני (76% פלסטינים, ו70% ישראלים). כמו כן, באופן לא מפתיע, רוב גורף בשני הצדדים לא מאמין שהאלימות תיגמר בעתיד הנראה לעין.

> ככה מפרקים חומה: פעיל לה-פמיליה לשעבר סוגר מעגל

דגל פלסטין לצד דגל ישראל. שלט שני דגלים של "גוש שלום". הפגנת השמאל בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

דגל פלסטין לצד דגל ישראל. שלט שני דגלים של "גוש שלום". הפגנת השמאל בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

חוץ מהדברים האלה, הידועים לכל לפחות אינטואיטיבית, הסוקרים בחנו סעיפים שונים של הפתרון, פחות או יותר על פי מתווה יוזמת ז'נבה – ואולי שם קבור הכלב (ראו תשובות מלאות בתחתית הפוסט). כפי שמפורט בטבלה למטה, על כל סעיף שנהנה מהסכמה של רוב ישראלי, יש מנגד התנגדות של רוב פלסטיני, ולהפך. הסעיפים היחידים ששני הצדדים מסכימים עליהם הם ההתנגדות לחלוקת ירושלים ולשמירת הסטטוס קוו באגן הקדוש.

הנתונים האלה כנראה לא מפתיעים, כי עוד דבר ששני הצדדים מסכימים עליו זה שבמסגרת פיתרון שתי המדינות, מה שטוב לישראלים רע לפלסטינים ומה שטוב לפלסטינים רע לישראלים (70% פלסטינים ו-51% ישראלים מסכימים לאמרה זו: כלומר שפלסטינים מרגישים יותר שיש להם מה להפסיד).

לאחר פירוט הסעיפים, וככל שנטמעת ההבנה שפיתרון שתי המדינות הוא למעשה משחק סכום אפס, הוא כבר לא היה נראה כל כך אטרקטיבי ומאבד את היתרון הרובני שהיה לו בטרם פורטו הסעיפים (45% מהישראלים ו40% מהפלסטינים תמכו בפתרון כשנשאלו שוב, אחרי שעברו איתם על סעיפי ההסכם). למרות שעדיין מדובר באחוזים לא קטנים שמאמינים בפתרון, בשני הצדדים מאמינים כי רוב האוכלוסייה מתנגדת לפתרון זה – הן בצד שלהם עצמם והן בצד השני.

פתרון המדינה האחת לא זכה לתשואות רבות גם הוא, חוץ מאשר בקרב פלסטינים אזרחי ישראל, שבאופן טבעי בעיקר רוצים פיתרון שיפטור אותם מדילמת הזהות/נאמנות הקשה (34% פלסטינים, 25% ישראלים, מתוכם 52% פלסטינים אזרחי ישראל, תומכים בפיתרון המדינה האחת עם זכויות שוות לכל).

פה זה לא אירופה

רוב גדול מקרב אלו שמתנגדים לפתרון שתי המדינות בשני הצדדים לא משתכנעים משום "פיתוי" או "פיצוי" שהוצע על ידי מכיני הסקר (גם לא מההצעה שפלסטין העצמאית תהיה חברה באיחוד האירופי). ההצעה שישראל תיישם סוף סוף את שאיפתה ארוכת השנים ותהפוך רשמית לחלק מאירופה בתמורה ליישום פתרון שתי המדינות זכתה לאחוז התנגדות גבוה ביותר (מעל ל-70%). בקרב יהודים-ישראלים המתנגדים לפתרון, אחוז ההתנגדות לפיצוי זה דומה לאחוז ההתנגדות לסיוע בטחוני אמריקאי בתמורה להקמת מדינה פלסטינית. כלומר, הישראלים לא רואים במערב מרחב שדרכו הסכסוך יכול להיפתר. זה הולך יד ביד עם ההעדפה המשולבת של שני הצדדים (חוץ מפלסטינים אזרחי ישראל) לעריכת משא ומתן רב צדדי עם מדינות ערב, ולא עם ארצות הברית, האו"ם או אירופה.

חוץ מזה, אם מישהו תהה, ועורכי הסקר תהו גם תהו, לחברה הפלסטינית הרבה יותר חשוב לפנות התנחלויות ולבסס את זכות השיבה מאשר לבנות שיטה פוליטית דמוקרטית. אם וכאשר תהיה מדינה פלסטינית, ולפלסטינים תהיה הפריבילגיה להתעסק בשאלות-פנים, סביר להניח שהיא תישא צביון דתי כלשהו (63% נגד הפרדת הדת מהחיים החברתיים-פוליטיים). זה כנראה מתאים גם לנטיות אצלנו, שכן מבחינת יותר יהודים-ישראלים הערך החשוב ביותר במדינה הוא הרוב היהודי ולא הדמוקרטיה (35% לעומת 20%), ויותר מגדירים את עצמם יהודים לפני ישראלים (47% לעומת 33%).

מעניין לציין שהסוקרים לא חשבו לשאול גם את הציבור הישראלי לגבי אופי המשטר המועדף עליו, בעוד השאלות האלו לחברה הפלסטינית חתמו את הסקר כולו; משל היו השורה התחתונה של מה שהסוקרים ניסו להוכיח. בחירה זו בעיניי לא משקפת שום דבר חוץ מאשר את הנטייה של החוקרים מישראל, פלסטין ואירופה לתפוס את ישראל בכל זאת כחלק מהמערב, שבו מובן מאליו שהדת מופרדת מהמדינה, למרות שסקרים אחרים לאחרונה הראו שזו ממש לאו דווקא הנטייה גם אצלנו.

אסיים בגילוי נאות: אני פעילה ביוזמת "שתי מדינות, מולדת אחת", שיותר מכל מחפשת פיתרון שאיננו משחק סכום אפס אלא משחק של רווחים. ההבדל העיקרי בין היוזמה שלנו לבין פתרון שתי המדינות הוא אולי בהנחת היסוד שיש לנו ולפלסטינים אינטרסים משותפים. במסגרת הפתרון שאנחנו מציעים, מתנחלים יישארו בבתיהם אך גם פליטים פלסטינים יחזרו לערי מולדתם הם. חופש התנועה יונגש לכל, שכן פלסטין/ארץ ישראל תחזור להיות יחידה גיאוגרפית אחת, שבה שתי מדינות-לאום חיות עם גבולות פתוחים ביניהן וגבולות נוקשים כלפי חוץ.

האמונה העיקשת לפיה הקמת שתי מדינות המופרדות על ידי חומה תהווה פיתרון לאלימות ולסבל פה, זוכה לפחות ופחות תמיכה עם הזמן. ככל שהיא קיימת, האמונה הזו מבעבעת לעולמנו מתוך רעיונות שהתעצבו בבירות אירופיות על ידי גברים בחליפות כהות. האמונה הזאת לא נובעת ממחשבה אוטונומית שלנו על המרחב שלנו, על המציאות כפי שהתעצבה ועיצבה את האנשים כאן בעשרים שנה שחלפו מאז אוסלו.

מיכל הרמתי פעילה (גם) ביוזמת "שתי מדינות, מולדת אחת", והיא דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת חבל הבסקים

> סרק, סרק, סרק: רצח רבין והקונספירציות

נתונים מתוך סקר על תמיכה בפתרון שתי המדינות, יוני 2016

נתונים מתוך סקר על תמיכה בפתרון שתי המדינות, יוני 2016

 

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קצבת הבטחת הכנסה בין כה וכה נמוכה, אי אפשר להוריד ממנה. סניף של הביטוח הלאומי (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

קצבת הבטחת הכנסה בין כה וכה נמוכה, אי אפשר להוריד ממנה. סניף של הביטוח הלאומי (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

דרישה מביטוח לאומי: לא לקזז חובות של מקבלי הבטחת הכנסה

נושים לא יכולים לעקל קצבת הבטחת הכנסה משום שברור שהקצבה הזו בקושי מספיקה לקיום. הנושה היחיד הפטור ממגבלה זו הוא דווקא מי שמשלם את הקצבה: הביטוח הלאומי. הגיע הזמן לבטל את החריגה הזו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf