קשישים עניים בישראל מצמצמים בצריכת מזון, ומצבם צפוי להחמיר

בני 65 ומעלה בעשירוני ההכנסה הנמוכים צורכים פחות מזון ממבוגרים בעשירונים העליונים; בנוסף, קיים חשש ממשי שאינם יכולים לאפשר לעצמם רכישת סל מזון בריא. כך עולה מדו"ח מרכז אדוה שפורסם לאחרונה, ועוסק בהוצאות על מזון בקרב קשישים.

תמונת המצב שעולה מהדו"ח מדאיגה עוד יותר לנוכח גל ההתייקרויות בשנים האחרונות, וההתייקרויות האחרונות, גם של מוצרי יסוד כמו חלב ולחם. רק בשנה הקודמת התייקר סל הקניות של משקי הבית בישראל ב-7%, ומדד מחירי המזון עלה ב-2022 ב-5.5%. מדובר בהאצה בעלייה לעומת שנים קודמות.

הנתונים שמוצגים בדו"ח תואמים למחקר שפרסמנו כאן, ומצא שיש פער בצריכת ירקות ופירות בין העשירונים הגבוהים לנמוכים – כשבעשירונים הגבוהים צורכים הרבה יותר ירקות פירות טריים ובאופן כללי צורכים יותר מזון.

הדו"ח של מרכז אדוה מצביע על כך שב-2018 הצריכה החודשית הממוצעת של פירות וירקות בעשירון העליון של בני 65+ היתה גבוהה ב-26% עד 48% מהעשירונים הנמוכים יותר (1-4). אצל מבוגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר (18% מאוכלוסיית הקשישים בישראל, נכון ל-2020) הפערים שנמצאו גדולים אף יותר – צריכת הירקות והפירות בחמישון העליון היתה גבוהה מהצריכה ביתר החמישונים בשיעורים שבין 53%-93%.

במקביל, מסתמנת בשנים האחרונות עלייה במדדי העוני בקרב קשישים. לפי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי ל-2021, העלייה החדה ביותר בתחולת העוני נרשמה בקרב האזרחים הוותיקים – מ-16.4%  ב-2020 ל-17.6% ב-2021. לפי דו"ח מרכז אדוה, במהלך שנות מגיפת הקורונה, עלה מספר המבוגרים בני 65+ החיים בעוני בכ-10%, כאשר רוב המבוגרים העניים מתגוררים בעיירות פיתוח, ביישובים ערביים, ובשכונות שבהן מרוכזת אוכלוסייה חרדית.

מה שהקל בשנים האלה על מצב הביטחון התזונתי, גם בקרב קשישים, היה שהממשלה חילקה, באמצעות הרשויות המקומיות וארגוני סיוע אזרחי, סלי מזון בהיקף נרחב לאוכלוסיות נזקקות. כעת, בוודאי לאחר שהוכרז על סיום מצב החירום העולמי, סביר שלא יתקיימו מבצעים דומים; ופרויקט תלושי המזון, שלאחרונה אושר עבורו סכום כולל של מיליארד שקל לשנתיים הקרובות, מחולק בצורה לא שוויונית ולא צפוי לפתור את הבעיה.

"אוכלוסיית יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר היא ייחודית, כפי שדנו בהרחבה במחקר מכון ירושלים למחקרי מדיניות (שכתבו דבורה אברמזון ברוש, אינה אורלי ספוז'ניקוב ודגנית לוי), ומראש נמצאים כאן בעמדה בעייתית", אומרת עו"ד יעל הבסי-אהרוני, מהקליניקה המשפטית לזכויות ניצולי שואה וא/נשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב. "מצד אחד, אין לאוכלוסייה הזו פנסיות. רבים מהעולים האלה הגיעו לישראל בגיל מבוגר, ולא הפרישו כאן לפנסיה, כך שהם מסתמכים בעיקר על מנגנוני הקצבה, שבישראל מופרדים ממנגנוני הפנסיה".

ממשיכים לעבוד גם אחרי הפנסיה

לפי מרכז אדוה, ב-2019, למשל, לכמחצית ממשקי הבית בגיל פרישה ומעלה לא היה חיסכון פנסיוני, והם נשענו על קצבת זקנה בלבד. התלות בקצבת הזקנה גדולה גם באוכלוסיות כמו יוצאי אתיופיה וערבים, שהועסקו בשיעורים גבוהים בענפים עם שכר נמוך. כ-22% מהמבוגרים בני 65+ נאלצים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה. לצד גל ההתייקרויות, מצב העוני והביטחון התזונתי של רבים מהם עלול עוד להחמיר.

"אחד המקרים שטיפלנו בו במסגרת הקליניקה היה קשיש ממוצא רוסי שנאלץ לעבוד עד גיל 79", מספרת הבסי-אהרוני. "כשהפסיק לעבוד, קצבת הזקנה שלו היתה מוגדלת מאוד, בשל תוספות ותק לכל שנה ושנה שמטרתן לתמרץ להמשיך לעבוד. בשל התוספות, קצבת השלמת ההכנסה שלו היתה נמוכה, אבל הוא כן קיבל השלמת הכנסה ולצדה הטבות ששוות אלפי שקלים בשנה. ואז הוא הגיע לגיל 80. בגיל הזה זכאים לתוספת גיל שגם היא מוגדלת לפי ותק. הוא אכן קיבל תוספת של 140 שקל, אבל הסכום הזה שלל ממנו את השלמת ההכנסה – וכך למעשה הוא הפסיד אלפי שקלים בשנה.

"המצב הזה, שמחייב אותך לעבוד עד גיל מאוחר בהיעדר פנסיה, מוביל למלכודת עוני אחרת לגמרי, שאין דרך לתכנן אותה. זה לא סביר. המקרה הזה נפתר בשל העלאת קצבאות הזקנה בינואר 2022, כך שתיאורטית מי שמקבל קצבה תמיד יקבל השלמת הכנסה. אבל תמיד יהיו את אלה שנמצאים על הגבול".

גורם נוסף שמחמיר עוד את מצבם של יוצאי ברית המועצות לשעבר הוא שיעור נמוך של בעלות על דירה – פחות מחצי לעומת האוכלוסייה הכללית (40% לעומת 85%, בהתאמה) – כאשר רכיב ההוצאה הגבוה ביותר הוא על דיור. לדברי הבסי-אהרוני, "אנחנו יודעים שהדיור הציבורי הייעודי לאוכלוסייה המבוגרת (הוסטלים, בתי גיל הזהב וכדומה) הוא 'סיפור רוסי', כלומר רבים ממי שגרים בו הם יוצא ברית המועצות לשעבר".

התמונה מסתבכת אפילו יותר בגלל המחסור בהתאמת שירותים לאוכלוסיות ספציפיות. לדברי הבסי-אהרוני, "לאוכלוסיית יוצאי ברית המועצות לשעבר יש שליטה נמוכה בשפה העברית, אוריינות טכנולוגית נמוכה, מאפיינים משלה". ההתעלמות מזה מביאה לכך שלא נאספים נתונים רלוונטיים, ו"העובדה שאין נתונים מקשה לנסח מדיניות מותאמת לאוכלוסיות שונות".

באדוה ממליצים להגדיל את קצבת הזקנה בשיעור גדול יותר מהעלייה שנכנסה לתוקף בינואר השנה. לדבריהם, יש להצמיד את הקצבה לגובה השכר הממוצע במשק, ולא להשוות אותה לגובה קו העוני או להצמידה לשכר המינימום.