קהילה שלמה במזרח י-ם צפויה להימחק לטובת פארק תנ"כי
עיריית ירושלים עומדת להרוס יותר ממאה בתים בשכונת אל-בוסתן שבסילוואן כדי להקים על חורבותיהם פארק שעשועים. העולם הפסיק לגלות עניין, ותושבים רבים הורסים את בתיהם במו ידיהם כדי להימנע מהקנסות הכבדים
"סוג של מלחמה פסיכולוגית נגד המשפחות". פח'רי אבו דיאב לצד הריסות ביתו (צילום: פאיז אבו רמילה)
עומר אבו רג'ב, בן 60, ארז את חפציו בשקיות אשפה שחורות. כמה ימים קודם לכן, בעודו מתאבל על מות אימו, דפקו נציגי עיריית ירושלים על דלתו והגישו לו צו הריסה לדירה הקטנה שהוא חולק עם אשתו באל-בוסתן – אזור בכפר סילוואן שבמזרח ירושלים הכבושה, הנמצא כעת בלב מסע גירוש ישראלי שהולך ומתעצם במהירות.
לנוכח צו ההריסה והחשש מקנס של אלפי דולרים אם "יטריח" את העירייה להרוס את המבנה, הוא החליט שלא לחכות לדחפורים. במקום זאת בחר באפשרות הזולה יותר: הריסת ביתו בעצמו.
>> בסילוואן, השקר הישראלי ניבט מכל פינה
עיריית ירושלים טוענת כי בתים כמו זה של אבו רג'ב נבנו באופן בלתי חוקי, ללא היתרים. "אין היתרים", אומר אבו רג'ב למגזין 972+, ומסביר שישראל כמעט איננה מאפשרת לפלסטינים במזרח ירושלים לקבל את ההיתרים הדרושים לבנייה כחוק.
במהלך העשור האחרון, אבו רג'ב כבר נאלץ לעזוב שני בתים במקומות אחרים בסילוואן; אחד נהרס על ידי העירייה, את השני הוא הרס בעצמו.
"אני עדיין משלם קנסות על בית קודם שהם הרסו לפני שנים", הוא אומר. "אני חולה ועובד ארבע שעות ביום, אני לא יכול לעמוד בכל העלויות האלה. אין שום דבר אחר שאני יכול לעשות. יותר זול לעשות את זה בעצמי".
כמה ימים לאחר מכן, שלושה מנכדיו של אבו רג'ב עזבו את בית הספר כדי לעזור בהריסה, והביאו פטישים משלהם לפירוק הקירות. אבו רג'ב ואשתו עברו מאז למשפחת אחיו המתגוררת בסמוך, כולם דחוסים בדירה קטנה. בתים באל-בוסתן מיועדים להריסה זה מכבר, כחלק מתוכניות עירוניות להחליף את אזור המגורים בפארק שעשועים מקראי. אך לאחר מאבק משפטי שנמשך שני עשורים, ובעיצומה של המלחמה בעזה, הרשויות הגבירו את מאמציהן לטהר את האזור מתושביו הפלסטינים.
הלחץ הגובר החריף עוד יותר בשבועות האחרונים, כאשר המשטרה פשטה על האזור בליווי נציגי עירייה כדי לחלק גל צווים חדש; הצווים קוראים לתושבים להרוס את בתיהם בעצמם או לשאת בעלויות ההריסה. כעת כל שכונת אל-בוסתן – המונה 115 בתים וכ-1,500 תושבים – תחת איום הריסה.
"זהו אזור שלם בסילוואן המיועד להריסה", אומר אביב טטרסקי, חוקר בעמותת עיר עמים. "קהילה שלמה עומדת להיות מגורשת".
"אין שום דבר אחר שאני יכול לעשות. יותר זול לעשות את זה בעצמי". עומר אבו רג'ב עם מטלטליו הארוזים בשקיות אשפה (צילום: פאיז אבו רמילה)
"אין תחליף לבית הזה או לאדמה הזאת"
לפי עיר עמים, התוכנית לפארק שעשועים באל-בוסתן היא חלק ממאמץ כולל לחיזוק השליטה הישראלית בעיר העתיקה בירושלים ובשכונות הסובבות אותה (הידועות כ"אגן העיר העתיקה"), באמצעות פיתוח אטרקציות תיירותיות ופארקים לאומיים, כולל על אדמות בבעלות כנסיות, כמו בהר הזיתים.
שכונת אל-בוסתן, הממוקמת מדרום לעיר העתיקה, סמוכה לאזור אחר בסילוואן – בטן אל-הווא – שאף הוא מתמודד עם קמפיין גירוש דומה בהובלת ארגוני מתנחלים.
לפי נתוני מחוז ירושלים ברשות הפלסטינית, הרשויות הישראליות הרסו 185 מבנים בעיר בארבעת החודשים הראשונים של 2026. מתוך 40 בתים שנהרסו באפריל, 17 נהרסו בידי תושביהם.
ברחבי אל-בוסתן ניכרת תחושת תבוסה. תושבים רבים, כמו חאתם ביידון, רואים בהריסה עצמית את הרע במיעוטו. "אם ניתן לעירייה להרוס את הבית שלנו, נצטרך לשלם עשרות אלפי שקלים. אז החלטנו לעשות את זה בעצמנו", הוא אומר.
שתי דלתות משם, מוחמד קווידר בן ה-60 עומד בפני אותה בחירה בלתי אפשרית. הוא גר בבניין משפחתי עם אימו בת ה-97, יוסרה, המרותקת למיטתה.
הבניין בן שש הדירות נבנה בשנת 1970, ונוספו לו קומות ככל שהמשפחה גדלה; קווידר מציין כי בשנים הראשונות לכיבוש מזרח ירושלים, לאחר מלחמת 1967, היו פחות הגבלות בנייה.
בתחילת החודש שעבר, הוא מספר, "העירייה הורתה לי להרוס את הדירה בקומה השלישית, או שהם יבואו ויהרסו אותה בעצמם. אז עשינו את זה". אולם לאחר הריסת הדירה, ששימשה בית לאחד מבניו ומשפחתו, הורתה כעת העירייה להרוס את הבניין כולו, בנימוק של היעדר היתרים.
הפעם, הוא מסרב לציית. "הם יכולים להרוס את הבניין, ואני אפנה את ההריסות ואקים שם אוהל לגור בו. האדמה חשובה יותר מהמבנה שעליה".
אשתו, מנאל, מסכימה. "אנחנו לא ישנים בלילה", היא אומרת. "אין לנו תחליף לבית הזה או לאדמה הזאת. אין לנו שום דבר אחר מלבד המקום הזה".
משכונה פלסטינית להתנחלות יהודית
לדברי טטרסקי מעיר עמים, הזינוק החד בהיקף ההריסות באל-בוסתן נבע מהחלטתה הפתאומית של עיריית ירושלים להשעות את המשא ומתן עם התושבים, שנועד לגבש פתרונות דיור מוסכמים.
"הרשויות רוצות להפוך את סילוואן להתנחלות ומשתמשות בכל מיני שיטות לעשות זאת", הוא מסביר. "הן משתמשות בתירוץ של בנייה ללא היתר, אבל בלתי אפשרי לתושבים לקבל היתרים. אז ישראל יכולה לקרוא לכל הבתים בכל החלק הזה של סילוואן בלתי חוקיים.
"לרשויות יש מניע פוליטי חזק", ממשיך טטרסקי. "זה לא קשור לחוקי בנייה; זו שאלה של מדיניות, שמטרתה להפוך את סילוואן משכונה פלסטינית להתנחלות יהודית. רשמית, התוכנית מקודמת על ידי עיריית ירושלים, אך היא מגיעה במידה רבה מהממשלה, והצווים פורסמו במקור לפני כ-20 שנה".
לאחר 7 באוקטובר, הקהילה הבינלאומית איבדה עניין. מחאה נגד הריסת בתים בסילוואן, ב-8 בנובמבר 2025 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)
עד כה, מסביר טטרסקי, הקמפיין להגנה על בתים אלה הצליח "בעיקר משום שהם הצליחו להעלות את המודעות ולהפעיל לחץ רב על ישראל באמצעות הקהילה הבינלאומית". אך לאחר 7 באוקטובר, "הקהילה הבינלאומית או מגלה אדישות או שהיא מתמקדת בעזה. השורה התחתונה היא שהקהילה הבינלאומית לא עוצרת את ממשלת ישראל".
לדברי הפעיל המקומי פח'רי אבו דיאב, יותר מ-50 בתים באל-בוסתן – כמחצית מבתי הקהילה – נהרסו מאז 7 באוקטובר 2023. הרשויות הישראליות "הפכו לאלימות יותר", הוא אומר. "הן באות באמצע הלילה ומגישות לך צו הריסה".
ביתו שלו נהרס על ידי העירייה בפברואר 2024, מה שאילץ אותו לשלם "סכומי כסף עצומים. אני עדיין משלם אותם בתשלומים".
אבו דיאב מתנגד להריסות העצמיות, שלדבריו מהוות "סבל כפול" עבור הפלסטינים. "זהו סוג של מלחמה פסיכולוגית נגד המשפחות. אנחנו הופכים לכלי שבאמצעותו העירייה מבצעת את תוכניותיה. הם לא רוצים שהעולם יראה אותם הורסים את בתינו. בכך שאנחנו עושים זאת בעצמנו, אנחנו עוזרים להם".
לצד זאת, אבו דיאב גם מכיר בחשש התמידי שחוות משפחות הממתינות בחוסר ודאות להגעת צוותי ההריסה לבתיהן, ובקושי הכלכלי הכרוך בתשלום הקנסות המופקעים. "אנשים מנסים למזער את הנזק".
עיריית ירושלים מסרה בתגובתה לפניית מגזין 972+ כי פארק השעשועים התנ"כי המתוכנן "נבנה לטובת כל תושבי העיר", וכי בתי אל-בוסתן נבנו באופן לא חוקי. "אזור זה מעולם לא יועד למגורים, ועיריית ירושלים פועלת כעת לבנות פארק באזור הסובל ממחסור חמור בשטחים ציבוריים פתוחים".
העירייה גם טוענת כי ניסתה "במשך שנים למצוא פתרון עבור התושבים שיכלול גם חלופה למגורים, אך הם לא הביעו עניין רציני להגיע לפתרון".
כיום, בתום שני עשורים של מאבקים משפטיים, אל-בוסתן מלאה בהריסות, שרידים של מה שהיו בתיהן של עשרות משפחות. בדירה הרוסה אחת, המקרר עדיין ניצב על הרצפה שקרסה; מתחתיו, מישהו כתב על הקיר: "אנחנו נשארים כאן. אנחנו לא נעזוב".
הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
