newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קהילה פלסטינית גורשה 10 ימים לאחר שקם לידה מאחז

מאז תחילת המלחמה גורשו ממקום מושבן 16 קהילות ושש אחרות התפנו חלקית, בעקבות חודשים של אלימות מתנחלים ופלישות של הצבא. בקהילת א-ס'וחון נשבר שיא

מאת:
זאה פאהים בני נעים מעמיס את הציוד שלו על משאית, בעת עזיבת הקהילה א-סוח'ון שבבקעת הירדן, ב-21 במרץ 2024 (צילום: אורן זיו)

"המתנחלים לא באים כדי לרעות אלא כדי להזיז אותנו מכאן, וזה מה שקרה". זאה פאהים בני נעים מפנה את הציוד שלו, בעת עזיבת הקהילה א-סוח'ון שבבקעת הירדן, ב-21 במרץ 2024 (צילום: אורן זיו)

ביום חמישי שעבר עמד פיראס בני פאדל ליד מה שהיה ביתו, שאותו פירק זמן קצר לפני כן, והעמיס את כל תכולתו ואת בעלי החיים שהוא מגדל על טנדר ומשאית קטנה. "כואב הלב", הוא אמר על העזיבה הכפויה שלו ושל תשע המשפחות האחרות בקהילת הרועים א-סוח'ון שבבקעת הירדן. "אבא שלי הגיע לפה כשהייתי בן עשר, 36 שנים אני פה, לא היו לנו בעיות עד שהוקם המאחז".

עוד לפני 7 באוקטובר, וביתר שאת מאז המלחמה, קהילות פלסטיניות בשטחי C מגורשות מאדמתן, בעקבות מסכת של אלימות מתנחלים, הגבלות ברעיית צאן, איומים ופלישות לבתים. על פי ארגון "בצלם", מאז 7 באוקטובר גורשו 16 קהילות שלמות, ושש נוספות התפנו חלקית.

בדרך כלל עוברים חודשים עד שנים עד שהקהילות נשברות ונאלצות לעזוב, אבל כאן הכל קרה בהילוך מהיר. בקהילה א-סוח'ון נשבר שיא: ביום הראשון של הרמדאן הוקם המאחז – שכולל קרוואן, משאית וכמה פרות – ולאחר עשרה ימים החליטו התושבים לעזוב.

הגישה לקהילה וגם למאחז החדש היא דרך אזור התעשיה של מעלה אפרים, משם דרך עפר מובילה לשמורת הטבע סרטבא, שבצמוד לה שכנה הקהילה וגם המאחז החדש, למרגלות ההתנחלות מעלה אפרים. חלק מהמשפחות גרות מקום יותר מ-35 שנה, אחרות כעשר שנים. לפני כן גרו בכורזליה בבקעת הירדן, ועברו לכאן בעקבות הריסות מצד הצבא.

המאחז החדש ליד הקהילה המגורשת א-סוח'ון שבבקעת הירדן, 21 במרץ 2024 (צילום: אורן זיו)

המתנחל הראשי במקום הודיע לרועי הצאן כי יש "גבול חדש". המאחז החדש ליד הקהילה המגורשת א-סוח'ון שבבקעת הירדן, ב-21 במרץ 2024 (צילום: אורן זיו)

בחמישי בבוקר, התושבים העמיסו את כל הציוד שניתן לפרק על משאיות וטנדרים – לוחות אלומיניום, משטחי עץ, מזרנים, שמיכות, מזון, כלי מטבח, פאנלים סולאריים. מראה האנשים האורזים בחופזה את הציוד הדל על כלי רכב ונמלטים כבר הפך לשכיח בגדה.

המאחז החדש אפילו לא הוקם בסתר, באישון לילה, אלא בשעת ערב. המתנחל הראשי במקום, חמוש, הודיע לרועי הצאן כי יש "גבול חדש" – הוואדי שצמוד לבתים, שמעברו לא ניתן לרעות, וכי אם לא יעזבו תוך שבוע, "יהיו בעיות". התושבים העידו כי החלו לרעות בכיוון אחר, אך בשבוע שעבר חיילים פשטו על הקהילה הקטנה, ערכו חיפוש ושהו בבתים כמה שעות. זה היה הקש האחרון, והתושבים החליטו להתפנות יחד.

בסיור במקום נראו במאחז אוטובוס-משאית, שככל הנראה משמש למגורים, קרוואן עם צילייה וכסאות, מכל סולר, מכל מים, ושטח מגודר שבו כמה פרות. מתנחל שישב במקום סירב לדבר, וסימן שהוא בתענית דיבור.

"לפני כעשרה ימים הגיע מתנחל וקבע גבול שאסור לנו לעבור. הוא מנע מאיתנו גישה למים, חתך את הצינור מהנביעה והותיר אותנו ואת הכבשים צמאים", סיפר זאה פאהם בני פאדל, 53, בזמן שבני משפחתו העמיסו את ביתם על משאית.

הקהילה מגיעה לכאן מדי חורף, ובסוף אפריל חלק מהמשפחות עוברות לאזור גבוה יותר, ליד עקרבא, שם הן שוהות עד נובמבר. השנה נאלצו להקדים את המעבר, ואם לשפוט על פי הניסיון במקומות אחרים, ספק רב אם יוכלו לחזור למקום בחורף הבא.

מה ששבר את הקהילה היתה פשיטה צבאית לילית ב-19 בחודש, כאשר חיילים נכנסו לבתים, הוציאו את התושבים לעמוד בגשם שוטף, והפכו את תכולת מגוריהם.

"החיילים היו אצל המתנחל (במאחז הסמוך; א"ז) ואז הגיעו אלינו. הוציאו אותנו החוצה, ארבע שעות בגשם", העיד בני פדל, "הם ישבו בתוך האוהל, ישנו על המיטות, לכלכו את הבית, שיחקו, צחקו, שתו מים. לקחו פנס, מצית, שזה לא דברים שאסור (לפלסטינים להחזיק; א"ז). שאלתי אותם למה, והם אמרו לי, 'זה לא עניינך'. הם ישבו בבית כל הארבע שעות".

בני נעים סיפר גם הוא על הפשיטה הצבאית בשבוע שעבר: "הגיעו בלילה חיילים לעשות חיפוש בבתים ואין בהם כלום, זו פרובוקציה רק כדי לגרש אותנו מכאן. שאלנו למה עושים חיפוש? יש משהו שגנבו? אמרו לא. אמרו שככה זה חיפוש, אבל זה רק כדי להטריד, הם דרכו על המזרנים, אחרים הפחידו את הכבשים. יש אזור רעייה מסביב, אבל המתנחלים לא באים כדי לרעות אלא כדי להזיז אותנו מכאן, וזה מה שקרה".

בני נעים ציין כי בקהילה ראו בשנה האחרונה את המתרחש בקהילות האחרות באזור, מה שהיה אחת הסיבות לעזיבה המהירה. "ראינו מה קרה בתקופה האחרונה בקאבון, ברשאש, באזור דומא, הגיעו אליהם מתנחלים, באלימות. כשהם הגיעו לכאן לפני שבוע הבנו שהמצב לא נורמלי. הם ראו שאנו מתכוונים לעזוב אז לא עשו בעיות, אבל אם היינו נשארים, היו מתגברות הבעיות.

>> המטרה הושגה: 150 אלף דונם, כמעט נקיים מפלסטינים

"אנחנו לא יכולים להישאר כאן כי שמו את הגבול (שהמתנחל קבע) בדלת הבית שלנו. המתנחלים אמרו שאם הכבשים יגיעו לאזור למעלה, הם יעשו בעיות, ואנחנו יודעים למה הם מתכוונים. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, אין ממשלה שתעצור אותם ואין אף אחד כאן שיגן עלינו מלבד אלוהים".

"לא רצינו בעיות או הרג, לכן עזבנו", סיכם בני פאדל לפני שעלה לטנדר שלו, ויצא עם תושבים נוספים בפעם האחרונה מהמקום שהיה ביתם. חלקם עברו לאזורים עקרא, דומא. בני פאדל עבר לקהילת א-טוויל, שליד עקרבא, אך ספק אם גם שם יוכל לחיות בשקט: רק ביום שלישי האחרון, מתנחל ירה למוות ברועה צאן, פאח'ר בני ג'אבר, אב לחמישה.

הסנקציות על מתנחלים לא מונעות גירוש

בשבועות האחרונים הטילו ארה"ב וכמה מדינות אירופיות סנקציות על מתנחלים וגם על מאחזים שלמים, שפעלו בדרכים זהות לגירוש קהילות רועים פלסטיניות. אך כפי שציינו בייאוש כמה תושבים, הסנקציות מוטלות כבר לאחר הגירוש, ולפחות לעת עתה, לא מונעות גירושים נוספים.

על פי דרור אטקס מארגון "כרם נבות", המאחז החדש הוקם על גבול שטח האש ושמורת הטבע – 190 מטר ממערב לגבול שמורת הטבע ו-40 מטר מגבול שטח אש 904. "זו פרקטיקה מוכרת מהרבה מקומות", הסביר אטקס, "שמראה עד כמה הכל מתוכנן. מיקום המאחז נועד למנוע מראש התערבות מצד בג"ץ, כי הם משאירים למדינה מרחב פעולה גדול להכשיר אותם בדיעבד. מצד אחד הם מחוץ לשטחי אש ושמורות הטבע, מצד שני, ברור שהבחירה בנקודות הללו נועדה להשתלט על שטחי האש, שהם שטחי המרעה ההיסטוריים של הקהילות והכפרים הפלסטינים".

ֿביום שישי, יממה לאחר שהקהילה עזבה, הכריזה המדינה על 8,160 דונם מאדמות הכפר עקרבא כ"אדמות מדינה". על פי "כרם נבות", האזור שבו מדובר חופף ברובו את שטח אש 904, שמזה הרבה שנים לא מתקיימים בו אימונים. רוב, אם לא כל שטח ההכרזה, חופף גם את שמורת הטבע סרטבא. בדצמבר 2022, המדינה הכריזה על כ-3,500 דונם באזור זה כ"אדמות מדינה". גם חלק ניכר משטח ההכרזה של דצמבר 2022, הוא בתוך שטח אש 904.

לא רחוק משם, באזור שבין כביש אלון לכביש הבקעה, הצליחו מתנחלים שהקימו רצף מאחזים סביב שטח האש 906 לגרום לעזיבתם של כל הקהילות באזור, ולהשתלט בפועל על שטח של 150 אלף דונם. לפני המלחמה פונו מספר קהילות, ולאחר המלחמה נאצלו לעזוב הקהילות ואדי סיק ועין אל רשאש, ובכך למעשה הושלמה השתלטות המתנחלים על השטח. המאחז החדש ממשיך את ההשתלטות צפונה מכביש 505 (חוצה שומרון) ויוצר רצף של מאחזים. "הם משחזרים את מה עשו בשטח אש 904 –  להקיף שטח אש במאחזים, כדי למנוע רעייה", אומר אטקס.

פנינו לדובר צה"ל לגבי פשיטת החיילים על הכפר, ושאלנו אם המהלך תואם עם תושבי המאחז החדש. בדובר צה"ל לא הכחישו כי חיילים נכנסו לבתים, ומסרו: "חיכוך בין יהודים לפלסטינים אירע ביום שלישי האחרון סמוך ליישוב גיתית שבמרחב חטיבת הבקעה והעמקים. בנקודה התפתחה הפרת סדר של כ-30 פלסטינים שכללה זריקות אבנים לעבר הכוחות. הכוח הגיב בירי וזוהתה פגיעה. בעקבות האירוע, נכנס כוח צבאי לסריקות במרחב. נסיבות המקרה נמצאות בבירור".

מכיוון שבקהילה שעזבה לא התרחש אירוע כזה, ככל הנראה בדובר צה"ל מתכוונים לאירוע שבו נורה למוות פאח'ר בני ג'אבר בקהילת א-טוויל שליד עקרבא, שבעקבותיו פשטו הכוחות על הקהילה.

שאלנו את המנהל האזרחי מתי יפונה המאחז, וכיצד פועל המנהל להגן על קהילות פלסטיניות שנמצאות בסכנת גירוש, במיוחד לאור הרגישות הבינלאומית לנושא. תגובתם תתפרסם אם תתקבל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf