בישראל מתקיימות שתי מערכות כלכלה ביקומים מקבילים
המספרים היבשים מעידים על זינוק מטאורי של הכלכלה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים. ניתוח מדוקדק יותר מעלה כי מפירות הצמיחה נהנים רק העשירונים העליונים, בעוד מצבם של העניים ממשיך להידרדר
כותב אורח: ערן חכים
ישראל היא סיפור של צמיחה מטאורית. בשנת 1986 ההכנסה הלאומית הגולמית לנפש עמדה על 6,450 דולרים (במונחי דולר נוכחי), בשנת 1992 על 12,590 דולר, ובשנת 2010 ההכנסה הלאומית הגולמית לנפש הגיעה ל 29,610 (מדובר בנתונים ריאליים, כלומר, כאלה שנמדדים כולם בדולרים של היום ולכן לוקחים בחשבון את האינפלציה. מקור הנתונים כאן).
עם זאת, כשבוחנים את האופן בו הצמיחה הזאת השפיעה על עשירים ועניים, עולה תמונה של שתי כלכלות שמתקיימות ביקומים מקבילים. הגרף למטה מציג את האופן בו הצמיחה באה לידי ביטוי בשינוי בכח קנייה לפי עשירונים. אפשר לחשוב על זה כתיאור הצמיחה לעניים ועשירים בנפרד.
הממצאים הבולטים הם שבשמונה עשרה השנים שבין 1992 ל-2010 רמת החיים של העשירון העליון עלתה ב 56.93%, ולעומת זאת, באותה תקופה, רמת החיים של העשירון התחתון הורעה, וכמות הכסף הריאלי שעומדת לרשותם, כלומר כמות הדברים שהם יכולים לקנות, ירדה ב 17%. שווה לחזור על הנתון הזה, בזמן שישראל בשגשוג כלכלי מרשים ביותר, התושבים העניים ביותר שלה, אלה שזקוקים ביותר לתוצרי הצמיחה הזאת, איבדו כמעט חמישית מהכסף שלהם. רמת החיים שלהם התרסקה, לא ביחס לעשירים, לא ביחס לעולם, לא ביחס לכלום, פשוט יש להם פחות.
אם חוזרים עוד שש שנים אחורה, עולה שלא בכל שנותיה של ישראל מאז 1985 זה המצב, בין השנים 1986 ל-1992 התרחשה עליה של כל העשירונים בשיעור כמעט זהה שעמד על כ-20%. אם ננסה להבין מה קרה בין כל תקופה לתקופה עולה שבחלק מהתקופות העליה ברמת החיים וכח הקניה של עשירונים דומה, ובחלק מהתקופות הקיטוב עצום.
לפני דיון בגרף השני חשוב להבהיר שהגרפים מתארים את השינוי בכח הכלכלי של כל עשירון. כלומר, מצב בו הגידול בהכנסה הפנויה של כל העשירונים זהה, מתאר מצב בו אי השוויון באחוזים נשאר באותה רמה (אבל אי השוויון בכמות הכסף גדל). מצב בו הגידול בהכנסה אינו שוויוני, והעשירים מגדילים את כוחם הכלכלי יותר מאשר עניים, מתאר מצב בו אי השוויון גדל, ובחלק מהמקרים גדל בעשרות אחוזים. כלומר, אם רוצים לצמצם את אי השוויון לא מספיק לשאוף לעלייה זהה, אלא יש לשאוף לעלייה גבוהה יותר בקרב העשירונים הנמוכים, ההיפך המוחלט ממה שאנחנו עדים לו בעשרים וארבע השנים האחרונות.
> מינימום 5,000 ש"ח בחודש – כי גם לקשישים מגיע לחיות בכבוד
מטוטלת העוני
הגרף השני מציג לנו שש תקופות, ובוחן מה קרה במהלכן לרמת החיים של כל עשירון. הנתונים שעולים ממנו אינם טריויאלים כלל ולידיעתי לא נחקרו עוד בישראל. ראשית, בתקופה הראשונה, בין 1986 ל 1992 רמת החיים של כל העשירונים עלתה בשיעור דומה, ולמרות שההפרש קטן זו של העשירונים הנמוכים, השני והשלישי במיוחד, עלתה בשיעור הגבוה ביותר. כלומר בתקופה זו כולם נהנו מעלייה בכח הכלכלי, ואי השוויון אף צומצם במעט, ממש במעט. לעומת זאת, בארבע מתוך שש התקופות קיים קיטוב ניכר, כאשר הגידול ברמת החיים של העשירון העליון גבוה בהרבה מזה של העשירונים התחתונים. כלומר בארבע מתוך שש התקופות הנבחנות ניתן לראות גידול ניכר באי השוויון. לעניינו חשוב לשים לב שהמצב הגרוע ביותר הוא בתקופה האחרונה שנבחנה, בין 2010 ל 2007, בה העשירון העליון שיפר את רמת החיים שלו ב 18.67% והשינוי של חמשת העשירונם התחתונים נע בין עלייה של 2.62% לבין ירידה של 0.5%.
חלוקה נוספת של הגרף מגלה תקופות שמחליפות זו את זו לסירוגין: באחת העשירים וגם העניים מגדילים את כוחם הכלכלי, ובזו שאחריה העשירים מגדילים את כוחם הכלכלי באופן ניכר אך רמת חייהם של העניים יורדת, אלה התקופות בהן העשירונים התחתונים איבדו מכוחם הכלכלי. הדבר מייצר תקופות עוקבות בהן המציאות הכלכלית שונה לחלוטין, אך לאורך זמן ניתן לזהות סדירות זו של תקופה עוקבת תקופה: בתקופה אחת העניים מרגישים רווחה מסויימת ושיפור, ובזו שאחריה כוחם הכלכלי יורד באותו שיעור או ביותר ממה שעלה בתקופה הקודמת. לדוגמא ניתן להביט על ההבדל בין המתרחש בשנים 2005-2007 ובשנים 2007-2010. בתקופה הראשונה אי השוויון אומנם התעצם, אך גם העניים הרוויחו מ"הצמיחה של ישראל". את העלייה החדה באי השוויון בתקופה העוקבת אחריה, תקופה של שגשוג כלכלי, תיארתי בסוף הפיסקה הקודמת.
למרות ההבדל בין התקופות שונות ולמרות קיומה של תקופה אחת בה אי השוויון לא החריף, הסיפור הרחב מאחורי הצמיחה המטאורית של ישראל בשמונה עשרה השנים האחרונות הוא סיפור מפוצל: 40% החזקים ביותר הגדילו מאוד את כמות הכסף שלהם, מצבם של 10% החלשים והעניים ביותר התדרדר באופן ניכר, ועוד 20% מהעניים (שעניים קצת פחות אבל עדיין עניים מאוד) לא הרוויחו מהצמיחה הזאת כלום, ונמצאים במיתון של עשרים שנה.
40% מהאוכלוסיה שמצבה השתפר מאוד זה לא מעט, זה גם מסביר טוב יותר כיצד ישראל ממשיכה לתפקד. אנחנו בצדק מתמקדים בריכוז הכח בידי 1% העליונים כיוון שהגידול בכח הכלכלי שלהם עצום, אבל מתברר שהקפיטליזם הנוכחי דואג לחלק הרבה יותר גדול מהאוכלוסיה. אם אלה היו 40% העניים הייתי אפילו חושב שזה מדהים, אבל כשאלה רק העשירים, בזמן שמצבם של העניים מורע, זה נורא.
> לקטוף בשכר רעב: הניצול הקשה של הפועלים במושבים ובקיבוצים
צמיחה של עשירים, לא המדינה
בהתחשב בזה, אני מציע שכדאי שנפסיק לדבר על כלכלת ישראל ונתחיל לדבר על כלכלת העניים בישראל וכלכלת העשירים בישראל. אם כלכלת ישראל כפולה אז צריך גם לדבר עליה כשתי כלכלות נפרדות. חשוב להבהיר, העוני המעמיק קשור קשר הדוק לעלייה באי השוויון שמאפיינת את המשק, והכח הנוסק של העשירים הוא גורם מרכזי לירידה החדה בכוחם של העניים, ובמובן זה לא ניתן להפריד את שתי הכלכלות. בהצעה לחלוקה לכלכלות שונות אני לא מבקש לערער על כך, אלא חושב שבוער יותר להדגיש שלא ניתן לתאר את כלכלת ישראל ככלכלה חזקה וצומחת עם בעיה של אי שוויון. הצמיחה הזאת היא לא של ישראל, העליה ברמת החיים אינה של ישראל, ועל כן עלינו לדבר על הצמיחה של העשירים בישראל והמשבר הכלכלי של העניים בישראל.
ולא משנה איך מדברים על כך, העניים בישראל נמצאים במשבר כלכלי חמור. מדינה שכלכלתה היתה מתנהגת כמו הכלכלה של 40% העניים בישראל, היתה נחשבת למדינה במיתון של עשרים שנה, במשבר, ובמצב נוראי. העניים בישראל במשבר כלכלי אך היחידה הפוליטית לה הם שייכים תופסת את עצמה ונתפסת על ידי העולם, ככזו הנמצאת במצב של שגשוג כלכלי. כלומר, נשללת מהעניים אפילו ההכרה במשבר, הפיכתו לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי, והשבת תשומת הלב הציבורי לפתרונו. במצב כזה, כנראה שעדיף היה לעניים בישראל לגור במדינה שבה באמת כולם במצב הכלכלי שלהם, לפחות מישהו היה מכיר במצב ואולי אפילו מנסה לשנות אותו. מהצמיחה של העשירים בישראל, העניים – לא מרוויחים דבר.
ערן חכים הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן