פשיטת הרגל של משרד החוץ שוברת שיאים בדרום סודן

על אף החרם הבינלאומי על ממשלת דרום סודן, ישראל נותרה בין המדינות האחרונות הממשיכות לספק לה ייצוא ביטחוני, המסייע לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. במקום להוביל מדיניות דיפלומטית אחראית שתעצור את בידודה של ישראל, משרד החוץ ממשיך להתפרק מהאחריות המוסרית והמקצועית שלו ולהתרפס בפני מערכת הביטחון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: איתי מק

בימים האחרונים פורסם שמשרד החוץ מצוי על סף השבתה נוספת. אין מדובר בהשבתה על רקע המעורבת של ישראל במלחמת האזרחים בדרום סודן או מחלוקת עקרונית על מדיניות כלשהי, אלא שוב על רקע הקיצוצים בתקציב המשרד ותנאי העסקה. סמנכ"ל וראש אגף מנהל וארגון במשרד החוץ, מר אריה דנון, תקף את הקיצוץ בתקציב וטען: "מישהו החליט לחסל את שירות החוץ הישראלי כי לא רוצים לשמוע את דעתנו המקצועית. מתייחסים אלינו באופן יהיר. יש לנו אחריות, אבל יש לנו אפס סמכות".

בניגוד לדברי מר אריה דנון, התנהלותו של משרד החוץ במשך עשרות שנים מטילה ספק רב אם נותר מה "לחסל" במשרד הנגוע בפוליטיזציה ובהתרפסות כרונית בפני מערכת הביטחון. בנושאים רבים – ובפרט בנושא דרום סודן – משרד החוץ הישראלי חצה מזמן את גבול ההתרפסות בפני משרד הביטחון, והוא סובל מתסמונת שטוקהולם של ממש. נראה שאנשי משרד החוץ שכחו שתפקידם אינו לשמש דוברים של מועצת יש"ע או של משרד הביטחון, אלא לגבש את מדיניות החוץ של ישראל וליישמה ברחבי העולם. כל עוד שאנשי משרד החוץ אינם מעוניינים לקחת אחריות ולהוביל מדיניות דיפלומטית אחראית, שתעצור את בידודה של ישראל, אלא מעדיפים להיות סרח עודף של מערכת הביטחון, הרי שאין טעם במימון ציבורי כפול – הן לעלה התאנה של נציגויות ישראל בחו"ל ועובדי משרד החוץ, והן לנציגויות משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות.

> אחרי שגורש מכלא חולות: חברי נרצח בדרום סודן

"ישראל, איפה אנחנו מותחים את הקו האדום?" הפגנה מול בית שגריר דרום סודן בישראל. צילום: חיים שוורצנברג

"ישראל, איפה אנחנו מותחים את הקו האדום?" הפגנה מול בית שגריר דרום סודן בישראל. צילום: חיים שוורצנברג

"ישראל, הפסיקי לחמש את דרום סודן". הפגנה מול בית שגריר דרום סודן בישראל. צילום: חיים שוורצנברג

"ישראל, הפסיקי לחמש את דרום סודן". הפגנה מול בית שגריר דרום סודן בישראל. צילום: חיים שוורצנברג

העולם מחרים, ישראל עושה עסקים

בימים אלה מתקיים באדיס אבבה סבב נוסף של שיחות פיוס בין הצדדים היריבים במלחמת האזרחים העקובה מדם בדרום סודן. עד כה שילמו עליה בחייהם עשרות אלפי אזרחים, ומיליונים הפכו לפליטים ולעקורים. לפי דוחות של ארגוני זכויות אדם והאו"ם, כל הצדדים היריבים מבצעים פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והפרות חמורות של זכויות אדם. בין היתר, פועלים כוחות הביטחון של ממשלת דרום סודן בשיטת "האדמה החרוכה": פשיטות על כפרים המזוהים עם האופוזיציה, הוצאת הגברים להורג, אינוס ילדות ונשים ולאחר מכן שריפתן בעודן בחיים.

הקהילה הבין-לאומית הודיעה כי יום ב' הקרוב (17.8.2015) הוא הדד-ליין להשגת פשרה פוליטית. בסבב השיחות הנוכחי מונח הרבה על הכף: עתידה של המדינה הצעירה דרום סודן, הנמצאת על סף נקודת האל-חזור טרם הפיכתה ל-failed state (מדינה כושלת); עתידם של מיליוני האזרחים המשלמים בחייהם ובגופם על אדישות מנהיגיהם לסבלם; הרעב הצפוי להחמיר על רקע עונת הגשמים; והסנקציות הצפויות על דרום סודן אם תיכשלנה השיחות.

אף על פי שהאיחוד האירופאי הטיל אמברגו נשק על ממשלת דרום סודן, וארה"ב עצרה את הסיוע הצבאי, ישראל נותרה בין המדינות האחרונות בעולם הממשיכות לספק ייצוא ביטחוני לדרום סודן – ייצוא המסייע לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. משרד החוץ הצליח להתחמק עד כה מחצי הביקורת הציבורית והתקשורתית, שהופנו בעיקר לעבר משרד הביטחון, למרות שבחוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני נקבע שמוטל על משרד החוץ לייעץ למשרד הביטחון בהליך אישור רישיונות הייצוא.

ניתן היה לצפות שאנשי משרד החוץ יפיקו לקחים מאוזלת ידם בעבר ויפעלו הפעם אחרת. כך תיאר תא"ל (מיל') עוזי עילם, לשעבר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, במאמרו משנת 2009, את ביקורתו הרפה של משרד החוץ על הייצוא הביטחוני הישראלי בעבר: "ארצות יעד שנחשבו "מצורעות" בעיני הקהילה הבין לאומית – צ'ילה בימי פינושה ודרום אפריקה בימי משטר האפרטהייד – מצאו את מקומן (לא בלי הרמת גבות במשרד החוץ הישראלי) ברשימת יעדי היצוא של ישראל".

התנהלותו של משרד החוץ כיום בעניין דרום סודן ממחישה שפשיטת הרגל המקצועית והערכית הושלמה, ואפילו הגבות כבר לא מורמות במשרד. הדבר ניכר לאחרונה בחגיגת יום העצמאות בבית שגריר דרום סודן, בכפר שמריהו, בהשתתפותם של נציגים רבים ממשרד החוץ. בנאום שהכין משרד החוץ לחגיגה עבור השר להגנת הסביבה אבי גבאי, שייצג את מממשלת ישראל בחגיגה בבית השגריר, אין ולו שמץ של אזכור למלחמת האזרחים האיומה המתחוללת שם. שתיקה רועמת זו בולטת במיוחד לנוכח הגינויים החד משמעיים על המשך הלחימה, שפורסמו לרגל יום העצמאות בידי מדינות אירופה וארה"ב. מדינות אלה הביעו צער ודאגה כנים לאזרחים ולאזרחיות המדינה שמנהיגיהם זנחו אותם.

צפו: אבי גבאי – השר להגנת הסביבה, יוצא מחגיגות העצמאות לדרום סודן בזמן מלחמת אזרחים

לסרב, עכשיו

להבדיל מהתנהלות משרד החוץ הישראלי ואנשיו בעניין דרום סודן, במדינות אחרות בעולם היו אנשי שירות החוץ שלא הסכימו לעמוד מנגד. מקרה מפורסם התרחש ב-6.7.1971. הקונסול האמריקאי דאז במזרח פקיסטן (כיום בנגלדש), מר ארצ'ר בלאד, שלח לוושינגטון מברק מחאה המכונה "מברק בלאד". על המברק חתמו תחילה כעשרים נציגים בקונסוליה בדאקה, ובהמשך צורפו חתימותיהם של כתשעה בכירים ממחלקת המדינה האמריקאית:

הממשלה שלנו לא גינתה את דיכוי הדמוקרטיה. הממשלה שלנו לא גינתה את הזוועות. הממשלה שלנו לא נקטה בצעדים נחרצים כדי להגן על אזרחיה, ובו בזמן יצאה מגדרה כדי לרצות את הממשלה השלטת בפקיסטן המערבית ולרכך את ההשלכות המוצדקות של דעת הקהל העולמית השלילית נגדה. הממשלה שלנו הפגינה מה שרבים יכנו פשיטת רגל מוסרית (…) ואולם אנו בחרנו שלא להתערב, ולו במישור המוסרי, בטענה כי סכסוך עוואמי (התנועה הפוליטית בבנגלדש שהובילה את המאבק לעצמאות מפקיסטן בשנת 1971, א.מ), במסגרתו בהחלט מתבצע למרבה הצער המושג השחוק של רצח עם, הוא במובהק בבחינת ענייני פנים של מדינה ריבונית.

אזרחים אמריקנים פרטיים הביעו שאט נפש מול עמדה זו. אנו, כעובדי ציבור מקצועיים, מביעים את התנגדותנו למדיניות הנוכחית ומקווים בכל לב כי האינטרסים האמיתיים וארוכי הטווח שלנו כאן ינוסחו מחדש, והמדיניות שלנו תשתנה בהתאם.

בספרו עטור הפרסים של גארי ג'י בס משנת 2013, מתוארת הסערה שחולל מברק זה. המברק החריף יצא חוצץ נגד שיתוף הפעולה של ממשל ניקסון עם הדיקטטורה הצבאית ששלטה בפקיסטן, בעת הג'נוסייד שביצעה בבנגלדש. שיתוף הפעולה, אשר כלל ייצוא ביטחוני, נבע בין היתר מהתפקיד שייעדו ניקסון וקיסינג'ר לדיקטטור הפקיסטני דאז, הגנרל יחיא חאן, בכינון יחסים דיפלומטיים בין ארה"ב לסין. מר בלאד וחותמי המברק האחרים שילמו על חתימתם בעתידם המקצועי.

למרבה הצער, לא זכור המקרה האחרון שבו נשמע קולם של עובדי משרד החוץ בישראל, למעט במאבקים על תנאי העסקתם ותקציב משרדם. נראה שבמציאות הקיימת יהיה מוגזם לצפות לשליחתו של מברק מחאה דומה מטעם בכירי אנשי משרד החוץ נגד המעורבות הישראלית במלחמת האזרחים בדרום סודן.

למרות זאת עלינו לקוות שקיים ולו עובד אחד במשרד החוץ, המוכן לסכן את הקריירה שלו, לסרב לשתף פעולה עם משרד הביטחון, להתפטר, לשבות או להשמיע אפילו קול מחאה אנונימי נגד המשך הייצוא הביטחוני לדרום סודן – ייצוא שדגל שחור מתנוסס מעליו. העובד הזה עדיין לא איחר את המועד, אף פעם לא מאוחר מדי לעשות את הדבר הנכון.

איתי מק הוא עורך דין לזכויות אדם ופעיל להגברת הפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני בישראל.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf