כן, ההצלחה של פרץ וגבאי היא בהחלט הצלחה מזרחית
העובדה שבמפלגה שהיתה למנסחת הקניבליזם האתני הישראלי ניצחו שני מועמדים מזרחים היא בהחלט בעלת משמעות. השאלה היא רק מה תוכן המשמעות הזו
עם היוודע תוצאות הסבב הראשון בפריימריז של מפלגת העבודה, חלק גדול מהדיונים סביב העפלתם של אבי גבאי ועמיר פרץ לסיבוב השני עסקו בעובדה ששניהם מועמדים מזרחיים. ומיד לאחר מכן, כמצופה, הגיע גם ההדף הנגדי ומיד החלו להישמע קולות המפצירים בכולם להניח למוצא האתני של השניים "כי בישראל 2017 כבר אין לזה משמעות". לאלה אני מבקשת לומר – תנוחו רגע. אני מכירה היטב את הרצון העז הזה, לקבור סוף סוף את "השיח העדתי", אבל לדבר הזה ועוד איך יש משמעות.
העובדה שבמפלגה שדיברה את המזרחים במונחים של "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" ניצחו שני מזרחים היא בעלת משמעות. העובדה שבמפלגה שבכיריה דיברו על המהגרים מארצות האסלאם כעל מחלה שצריך לרפא ניצחו שני מזרחים היא בעלת משמעות. העובדה שבמפלגה שהמנהיג שלה נטש אותה אחרי שאחד מאותם מזרחים ניצח אותו ואחיו דיבר באימה על "אימת הפלנגות" ורבים מבוחריה נסו על נפשם ניצחו שני מזרחים היא בעלת משמעות.
> שני סרטים, סיפור אחד: הנרטיב הפלסטיני ודיכוי היהודים המזרחים
התקווה והאכזבה
להגיד שהמוצא האתני של פרץ וגבאי הוא שקוף, במיוחד במפלגה שהיתה למנסחת הקניבליזם האתני בישראל, זה דבר מטופש. פחות או יותר כמו שלהגיד שלצבע העור של אובמה לא היה כל משמעות בבחירות בארה"ב. ותזכרו רק ששם כבר נבחר נשיא שחור, ופה עוד לא היה ראש ממשלה מזרחי. בישראל מזרחים – כמו נשים – מצליחים עדיין *למרות* זהותם, בטח לא בזכותה. תסתכלו רק עם איזה רקורד הגיעו פרץ וגבאי לפוליטיקה הארצית, בעוד שכל מה שבוז'י הרצוג היה צריך לעשות זה להיוולד למשפחת האצולה הנכונה ולהפוך לשותף בכיר במשרד עורכי דין שאביו היה בין מייסדיו.
כן, למוצא האתני של פרץ וגבאי יש משמעות. מהי המשמעות? זאת כבר שאלה אחרת. מנקודת מבט מזרחית לא ציונית, זה מקום אמביוולנטי מאוד. מצד אחד, ברור שכל הצלחה של מזרחי לשבור בעוד משהו את שלל תקרות הזכוכית בפוליטיקה, בשדה הכלכלי, התרבותי וכו' היא חיובית ומשמחת. מצד שני, השמחה על טיפוסם של מזרחים במעלה המנגנון הציוני דומה לאישה שנלחמת להתקבל לקורס טייס כדי שגם לה תהיה הזכות להפציץ ילדים בעזה.
עמיר פרץ עצמו הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך: הוא היה האיש שבשנת 2006 הצליח לגרום לי להצביע עבור מפלגת העבודה, מה שלא חלמתי שאעשה אי פעם, כי מנהיג מזרחי שדיבר על החזון של ילדות בעזה ובשדרות המשחקות יחד העלה דמעות של התרגשות בעיני. אחר כך הוא נבחר וקרה מה שקרה, ונוכחנו שוב לדעת שהמנגנון חזק בסופו של דבר מכל בורג המנסה לשנותו מבפנים.
> הקרע במרצ מחריף: צעירי המפלגה הפגינו נגד זהבה גלאון
בישראל 2017 מזרחים עדיין מצליחים למרות זהותם, לא בזכותה. עמיר פרץ ביום הבחירות (צילום: פלאש90)
עוצמה קהילתית כתנאי למהפכה
אז תקווה גדולה למהפכה מזרחית ודאי שאין כאן, המהפכה המיוחלת הזו טמונה בכוחם של אנשים כמו ברק כהן ולא אבי גבאי. אבל אי אפשר להתעלם כליל גם מההצלחה המזרחית המקומית הזו. התקווה היחידה שלי היא שהיא תהווה עוד תרומה לחיזוק המזרחיוּת שבבוא היום תהיה מספיק ריבונית ובוטחת בעצמה כדי לבעוט לכל הרוחות בממסד שבמהותו העמוקה ביותר רואה בה שליחה לא רצויה של הג'ונגל המזרח תיכוני שמפניו הוא מסתגר בוילה המדומיינת שלו. לקהילות מוחלשות קשה הרבה יותר לחולל מהפכות. עוצמה של קהילה נמדדת גם בהצלחתה לקדם מנהיגים בתוך המוסדות שאותם, בפרדוקס מסוים, היא חותרת לשנות.
במובן הזה, הצלחתם של גבאי ופרץ היא בהחלט הצלחה מזרחית, גם אם השניים הקפידו להתרחק מהשיח האתני או לכל היותר לעשות בו שימוש צר לצרכים תועלתניים בלבד. עכשיו אפשר רק לייחל ליום שבו ההצלחה הזו תביא לחבירה לאחינו הפלסטינים וביחד איתם תבנה כאן משהו הגון יותר, מבנה שאבניו הן אבני המקום ולא סנטימנטים קולוניאליסטיים מתנשאים ומנותקים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
