פעילי גאווה בליכוד ממשיכים בהסתה לקראת הרצח הבא

קמתי בבוקר לגלות את תמונתי מתנוססת על פוסט של אחד בשם ערן בר לב, פעיל גאווה בליכוד שהיה בעבר חלק מהארגון הקהילתי שבו אני פעילה, קואליציית הגאווה החיפאית. הפוסט, הנושא את הכותרת "זאת לא הקהילה שלי", מאשים אותי בהזדהות עם ארגון טרור, בגלל שבהפגנת הזעם שהתקיימה במוצאי שבת בחיפה בעקבות מתקפת הטרור על מצעד הגאווה בירושלים, הנפתי את דגל פלסטין.

הפוסט הוא לא הראשון מסוגו. כבר אתמול פורסם פוסט הסתה נגד הפעילות שהרימו כפפות צבועות באדום בזמן הנאום של יובל שטייניץ בעצרת המקבילה בתל אביב. הן הואשמו, באופן הזוי ובזוי, בהזדהות עם מבצעי הלינץ' ברמאללה.

מעין דק, מהפעילות שהשתתפו במפגן המחאה בתל אביב, מספרת שהאלימות ונסיונות ההשתקה מצד פעילי ימין החלו כבר בזמן המיצג עצמו: "זה אבסורד שאנחנו מואשמות באלימות, בזמן שפעולת המחאה הלא-אלימה שלנו נתקלה באלימות מצד משתתפים רבים בעצרת".

איזה דגל זה

נתחיל מהדגל. הדגל אותו הנפתי הוא הדגל הפלסטיני, הסמל של המאבק הלאומי הפלסטיני לשחרור. זהו סמל לגיטימי וחשוב של מאבק. בהפגנות בחיפא הוא מונף תדיר על ידי חברי הפלסטינים. הוא גם מתנוסס ברקע בפגישות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למחמוד עבאס. האם בנימין נתניהו גם הוא תומך בארגון טרור אם כך?

שנית, ההאשמה מבוססת על הטענה שדגל זה הוא גם דגלו של הארגון לשחרור פלסטין. נתעלם לרגע מכך שעיקר עיסוקו של אש"ף בשנים האחרונות הוא קבלנות משנה של הכיבוש ולא פעילות טרור נגדו. הרעיון שמי שמניפה דגל, שבשמו מבוצעת גם פעילות טרור, היא בעצמה תומכת בטרור – יביא כל אדם בר דעת למסקנה שגם הנפת דגלי ישראל, שמונפים תדיר בהפגנות של ארגון הטרור להב"ה וגם הונפו בעצרת במוצ"ש, מהווים תמיכה בטרור.

הסיפור האמיתי

בשבת האחרונה נפגשנו קבוצה גדולה של פעילות פמיניסטיות ולט"ביות ותיקות מחיפא, כדי להכין שלטים שידגישו את הקשר בין הדקירות במצעד הגאווה בירושלים לבין שריפת בית משפחת דואבשה באותו הלילה, שבה נרצח התינוק עלי סעד דואבשה. בין השאר כתבנו שיש להוציא את ארגון להב"ה מחוץ לחוק, שהומופוביה וגזענות הן אותה האלימות, ושאין גאווה בכיבוש.

עם השלטים הגענו קודם להפגנת המחאה שארגנו פעילי בל"ד וחד"ש בכיכר נשים בשחור במושבה הגרמנית בעניין ההצתה בדומא. הקשר היה ברור שם לרבים והזעם היה אותו הזעם. לאחר מכן עלינו עם השלטים להפגנה במרכז הכרמל על הדקירה בירושלים. גם שם היה ברור לרוב המפגינות שאווירת ההסתה הלאומנית היא הרקע שהוביל לדקירות במצעד הגאווה.

לפני שעזבנו את ההפגנה במושבה הגרמנית קיבלתי את הדגל מחבר, והחלטתי להגיע איתו גם לעצרת בכרמל, כדי לקשור באופן שאינו משתמע לשתי פנים בין הכיבוש והגזענות לבין האלימות הלהט"בפובית שהתפרצה שוב בירושלים. זה הכל.

> הדבר האחרון שהקהילה הקווירית צריכה זה בני ברית מזויפים

פוסט של ערן בר לב, פעיל ליכוד

חשבון נפש

אולי הדבר המכעיס והמעציב ביותר בהתנהלות המבישה והאלימה של פעילי גאווה בליכוד, הוא שבמקום לעסוק בחשבון נפש על חלקו של הימין בהצתת האש הלאומנית ששרפה את בית משפחת דואבשה ואת מוחמד אבו ח'דיר, ובמקום לחשוב לעומק על הקשר הבלתי נמנע בין אלימות לאומנית לאלימות להט"בפובית – ממשיכים פעילי גאווה בליכוד לשחק בחוסר אחריות באש הזאת. הם מפיצים שקרים וגוזמאות, ומכינים למעשה את הקרקע לרצח הבא.

את הסכין שדקרה במצעד הגאווה ואת בקבוקי התבערה ששרפו את עלי הקטן ואת כל משפחתו אחזו אולי ידיים בודדות של קיצונים. אבל שלטון הימין של בנימין נתניהו ונפתלי בנט הוא האחראי האמיתי לאווירת השנאה והלאומנות המסוכנת, שמהווה בית גידול נוח וחמים לעשבים השוטים.

בפברואר השנה חברותי מהקהילה הגאה בחיפה ואני הותקפנו באלימות ובאגרופים בכנס של הבית היהודי בעיר מול עיניהם של נפתלי בנט, איילת שקד ושורת ההנהגה של הבית היהודי, בגלל שהעזנו להניף דגל גאווה במחאה על הלהט"בפוביה והגזענות של השותפים הבכירים בקואליציה בראשות הליכוד.

רק על דבר אחד בפוסט ההסתה נגדי אני לא יכולה להתווכח. אין קהילה להט"בית אחת, יש מגוון רחב של קהילות להט"ב, ואנחנו אכן לא חלק מאותה הקהילה. הקהילה שלי עסוקה היום באיסוף השברים, באבל ובכאב על המתקפה ההומופובית הנוראית שלקחה מאתנו את שירה בנקי ז"ל, בזמן שקהילת גאווה בליכוד מנצלת כל הזדמנות כדי להכין את הקרקע לרצח הלאומני והלהט"בפובי הבא.

> הנאום שבנט לא נאם