פעילים ישראלים הגיעו לגדר ושוחחו עם פלסטינים בעזה

כבר כמה חודשים שקבוצה של ישראלים נוסעת לגדר הגבול עם עזה במטרה להפגין סולידריות עם הפגנות ״תהלוכת השיבה״. עד כה הם תלו צילומים על הגדר של ההרוגים שנורו על ידי חיילים ישראלים, ערכו מסיבת תה משני צדי הגדר במקביל והביאו עשרות ישראלים להפגין להניף דגלים   פלסטינים שנראו היטב בצד השני.

ביום רביעי בשבוע שעבר, מספר קטן של פעילים ישראלים הגיע עד לגדר עצמה באזור קיבוץ נירים, קרוב מאוד לקבוצה של פעילים פלסטינים שעמדו רק עשרות מטרים מהם מהצד השני של הגדר.

בהפגנות הסולידריות הקודמות, המפגינים משני הצדדים שוחחו ביניהם בטלפון. הפעם הם הצליחו לתקשר בצעקות. ״זה הכי קרוב שאי-פעם הצלחנו להגיע״, נשמע מפגין ישראלי קורא  בהתרגשות בווידאו שפירסם בסוף השבוע הצלם חיים שוורצנברג.

״הם גמרו אותנו, הם הרסו אותנו בעזה״, נשמע מפגין פלסטיני צועק בערבית למפגינים הישראלים. ״הם חייבים לפתוח את הכלוב (המצור א.ז) אנחנו רוצים לחיות״. ״בקרוב נראה אותכם בחוף של יפו וחיפה״, עונה לו הפעילה נטע גולן.

אחד הפעילים, שהפגין מצידו הישראלי של הגדר וביקש להישאר בעילום שם, סיפר ל"שיחה מקומית": ״זה היה מאוד מרגש, החיילים שהגיעו שאלו אותנו אם אנחנו לא חוששים לחיינו, אבל אמרנו להם שהדאגה שלנו היא שלא יירו בחברים שלנו מהצד השני. אחד מהפלסטינים הצעירים שאל בצעקות מאיפה אנחנו. הצעירים שבהם נעולים בעזה כל חייהם ולא מכירים ישראלים שהם לא חיילים. היה להם קשה להאמין שיש ישראלים מפגינים בסולידריות איתם״.

המפגש הנדיר, שבמהלכו הצליחו הפלסטינים להתקרב לגדר, נמשך דקות בודדות, וחיילים שהגיעו למקום ביקשו מהמפגינים הישראלים לעזוב. סביר להניח שלא הנוכחות הישראלית, היחס לפלסטינים שהתקרבו לגדר היה אלים הרבה יותר. לפני שעזבו, אחד הפעילים מהם הספיק לתופף על דרבוקה,כשהפלסטינים בצד השני מנופפים לעברו.