פסטיבל סרטים אפריקאיים בתל אביב: לראות אותם, לחשוב עלינו
פסטיבל "אטסיב!" החמישי ייפתח השבוע בסינמטק ת"א ויוצגו בו 30 סרטים מ-16 מדינות. "העיסוק באמנות אפשר לנו להעמיק בשאלות מהותיות אודות המתרחש בישראל", אומרים המארגנים ומזהירים כי ללא תמיכה ציבורית, זאת תהיה שנתו האחרונה

"מה יקרה אם נבין שרבים מהישראלים הם בעצם אפריקאים?" צילום מתוך הסרט "צבועים", באדיבות המכון הצרפתי בישראל ופסטיבל אטסיב!
כשהייתי בגן חובה, הגננת ביקשה מאיתנו לצייר את דגלי המדינות שמהן הגיעו הורינו. בעזרת אחותי הגדולה ציירתי את דגלי מרוקו ואלג'יריה, והראיתי אותם לאימי. היא אמרה לי לצייר את דגלי צרפת וספרד. אמא שלי ראתה עצמה כבת התרבות הצרפתית, הגם שבאה ממשפחה שחיה באפריקה דורות רבים. הזהות האירופאית שעליה התעקשה התאימה היטב למי שרצתה להשתלב בישראל. "המערכות רוצות שנחשוב שישראלים הם במקור אירופאים", אומרת ליבי לנקינסקי, מייסדת ומנהלת הקרן הפילנתרופית "אלבי", "מה יקרה אם נבין שרבים מהישראלים הם בעצם אפריקאים?".
קרן אלבי היא אחד מהגופים התומכים השנה בפסטיבל "אטסיב!" לסרטים אפריקאיים בתל אביב. הפסטיבל יתקיים בתאריכים 14–18 בינואר בסינמטק תל אביב, ויוצגו בו 30 סרטים מ-16 מדינות. את הפסטיבל יפתח סרט דוקומנטרי על גדול המוזיקאים בניגריה: "פלה קוטי: המוזיקה היא הנשק". זוהי השנה החמישית שבה מתקיים הפסטיבל, אותו יזם ומנהל האמן בזי גטה ואוצרת בת-שחר גורמזאנו גורפינקל. "העיסוק באומנות אפשר לנו להעמיק בשאלות מהותיות אודות המתרחש בישראל", אומרים גטה וגורפינקל. "אנו מקווים שהקהל יוכל לבחון באמצעות הסרטים את עמדתם ביחס לעוולות שקורות אי שם, הרחק הרחק, ולפתוח צוהר לדיון נוקב לגבי מה שקורה כאן אצלנו".
הסרט "הכלה" (רואנדה, 2023), של הבמאית הצעירה מרים אווירגיה ביררה שיוקרן בפסטיבל ניחן בכאב כה גדול עד שרציתי להפסיק לצפות בו, אך יופיו הרב מנע ממני להתיק את המבט. בסצנה הראשונה, על רקע הר מכוסה בערפל, הגיבורה הראשית, שופעת כריזמה, אינטליגנציה וקסם, מדברת עם דודתה. מיד לאחר מכן היא נחטפת וחייה הופכים לקטסטרופה; רק מערכת יחסים אחת, עם אישה שחוותה אסונות מרובים בחייה לאחר רצח העם ברואנדה, מחזיקה אותה בחיים. בישראל 2025, קורבנות חטיפה וקורבנות רצח עם הם לא סיפורים שמתרחשים "הרחק הרחק". סרטה של אווירגיה ביררה הוא יצירת פאר דרמטית וקולנועית שחוקרת כיצד אישה אינטליגנטית ועצמאית מתנהלת בתוך מציאות מעוותת וחולה.
כמו "הכלה" הרוואנדי, גם "רוחות הרפאים של בוקו חראם" עוסק במציאות אלימה בצורה בלתי נתפסת. זהו סרט דוקו המתעד עדויות של ילדים לפעולות הזוועה של ארגון טרור. הסרט, שהשתתף בפסטיבל רוטרדם היוקרתי, מפגיש את התמימות של הילדים עם האכזריות של העולם שיצרו המבוגרים. באחת הסצנות, ילד מבקש מאימו לתאר כיצד אביו נרצח בפיגוע התאבדות כשהלך לקנות עבורם עוף. האם מתחננת שיפסיק לשאול שאלות.
הפסטיבל עורך השנה רטרוספקטיבה לארבעה סרטים של הקולנוען הסנגלי האגדי ג'יבריל דיופ ממבטי וביניהם "טוקי בוקי" מ-1973, הנחשב לאחד מהסרטים האפריקאים הטובים בכל הזמנים. הקולנוע של ממבטי עוסק בפשוטים שבאנשי סנגל. "האומנות שלו תוססת, צבעונית ומוזיקלית", אומרים מנהלי הפסטיבל ומציעים פרשנות של יצירתו שעשויה להיות רלוונטית גם לתקופה ולאזור שבהם אנו חיים. "ממבטי יצא נגד השלטון, החמדנות שלו והריחוק שלו מהעם", הם אומרים ומרחיבים על סנגל של המאה ה-20 באופן שנשמע מוכר לאוזן ישראלית ב-2025. "ההתנהלות המושחתת של השלטון משפיעה על העם הסנגלי עצמו, העוני שמעביר אותו על דעתו והיותו נתון למניפולציות שלטוניות".

עוסק במציאות אלימה בצורה בלתי נתפסת. מתוך הסרט "רוחות הרפאים של בוקו חראם" (באדיבות המכון הצרפתי ישראל ופסטיבל אטסיב!)
הפסטיבל כולל השנה גם סרטים ישראליים קצרים של במאים ובמאיות ממוצא אפריקאי ו/או שגיבוריהם הם בני הפזורה האפריקאית. "המסגרת הישראלית חושפת יצירה מרתקת בהקשר של שחורוּת וחוויית החיים בישראל", אומרים גטה וגרפונקל. "מדובר בסיפורים על פערים בין דוריים, פערים מגדריים וחיפוש אחר אהבה", אומרת לנקינסקי. ברובריקה הישראלית משתתפים שבעה סרטים קצרים שיוקרנו ב-17 בינואר. "צנחן" הוא סרט היברידי באנימציית תלת מימד רבודה ובו ילד חולמני מתאהב במעופן של שקיות פלסטיק מגג הבניין שבו הוא גר עם אביו ואימו בנגב. הבמאי דניאל אמבאיה יצר את הסרט במהלך לימודיו במכללה האקדמית ספיר. סרטו של אמבאיה, שעבד כמאבטח במשך שנים, מבטא את הנאיביות והאימה בחייו ובדמיונו של הילד-הגיבור.
סרט אנימציה ישראלי קצר נוסף שמתרחש בנגב הוא "היינו פצצה מפורזת" הנפלא של דותן מורנו. בסרט אין שורה אחת של דיאלוג, אלא רק רסיסים של מילות השיר הנושא את שם הסרט, מאת המשורר ישראל דדון. בסרט, גבר צעיר שמנקה תחנות דלק לפרנסתו לוכד את מבטו של גבר אחר ברחבי קריית גת. הבמאי מורנו מוסר את העלילה באמצעות דימויים קולנועיים ולעיתים קרובות חושניים של גבריות מזרחית במרחבים מדבריים: תחנת דלק, מסעדת פועלים, דרכים צדדיות, גבעה נטושה, מגרש כדורגל, גג בניין וחדר שינה.
השנה החמישית עלולה להיות גם האחרונה
הפסטיבל ממשיך לנוע בעקבות הפזורה האפריקאית גם הרחק מישראל. שני סרטי דוקו באורך קצר ובינוני העוסקים ברקדנים מקהילת הלהט"ב מוקרנים יחד ב-16 בינואר. "אלא אם נרקוד" בוחן איך צעירים קולומביאנים ממוצא אפריקאי מתמודדים עם מציאות אלימה באמצעות הריקוד בלהקת "בלאק בויז צ'וקו". הדמות הראשית ב"מהממת" היא רקדנית טרנסג'נדרית, לייסדנרה נינג'ה, המתגוררת בפריז והגיעה לדרגת מאסטר באמנות הווגינג שנולדה בקרב קהילות אפרו-לטיניות בניו יורק בשנות ה-80. בסרט, נינג'ה מביאה את הווגינג לקהילת הלהט"ב במולדתה, גינאה החדשה.

מתוך הסרט "היום שבו פגשתי בך" (באדיבות פסטיבל אטסיב!)
מלאכת האוצרות של הפסטיבל היתה קשה השנה, לדברי גטה וגורפינקל. "לא מעט מפיצים שפנינו אליהם סירבו לשלוח לנו את סרטיהם או להשתתף בכל מה שקשור לישראל, דבר שלא קרה בסדר גודל הזה בפסטיבלים הקודמים", הם אומרים. אף שמארגני הפסטיבל הצליחו להזמין סרטים אטרקטיביים לישראל המוחרמת, ביניהם גם "וויקנד" הניגרי שהשתתף בפסטיבל טרייבקה היוקרתי ב-2024, הם לא זוכים לתמיכת משרד התרבות או מחלקת התרבות של עיריית תל אביב.
הפסטיבל ייערך השנה בזכות סיוע של ארגונים כגון המכון הצרפתי ואלבי, וכן הירתמותם של מרכז אניס וסינמטק תל אביב. "מנכ"לית סינמטק תל אביב דינה פלד, מנהל התוכן פיני שץ והצוותים שלהם נרתמו לסייע לפסטיבל השנה כאשר נתקלנו בקושי תקציבי לממן את התשלום עבור האולמות", הם אומרים, אך מבהירים כי השנה החמישית של הפסטיבל עלולה להיות גם האחרונה. "לא ניתן לקיים בישראל פסטיבל קולנוע ללא תמיכת הרשויות המקומיות ומשרד התרבות".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה:
"פסטיבל 'אטסיב!' לקולנוע אפריקאי אינו עומד בתנאי הסף של מודל התבחינים העירוני לתמיכות במוסדות תרבות אשר לפיו עובדת ועדת התמיכות העירונית. אף על פי כן, העירייה עשתה כל שביכולתה על מנת לסייע לפסטיבל בתחילת דרכו והוא מוצג בשני מוסדות תרבות עירוניים – סינמטק תל אביב ומרכז תרבות אניס. העירייה השתתפה במימון האולמות, ונוסף על כך, לקחה חלק באמצעות הסינמטק במימון יחסי ציבור, שיווק וקידום ברשתות החברתיות לטובת הצלחת הפסטיבל. כמו כן, ניתנה הטבת דיגיתל והוקצו כרטיסים בעלות מסובסדת לתושבי העיר וישנה נראות לפסטיבל גם באתר העירייה ובאתר הסינמטק".
ממשרד התרבות לא נמסרה תגובה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן