newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פסטיבל "לבי במזרח": התרבויות הלא-הגמוניות חיות ובועטות

הפסטיבל מבית תנועת "אחותי" שייפתח הערב, מביא למרכז הבמה את המגוון התרבותי העשיר שנוצר בפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית בישראל. שולה קשת, מנכ"לית "אחותי": מדובר בעוד כלי אסטרטגי לייצר שינוי

מאת:

פסטיבל רב גילאי, גם דגש פמיניסטי חזק. סיגלית בנאי, מתוך המופע "בכוח שבפה" (צילום: יוסי עזרא)

הערב (ראשון) ייפתח בתיאטרון ענבל שבמרכז סוזן דלאל בתל-אביב פסטיבל "לבי במזרח" של עמותת "אחותי – למען נשים בישראל". הפסטיבל, המתקיים זו השנה ה-13, מציע "סדר יום אחר, התופש את המגוון כדרך חיים פורייה ונכונה המעריכה במידה שווה את אוצרות התרבות הבאים מן המזרח והמערב".

תוכנית הפסטיבל, בן חמישה ימים, עמוסה באירועי מוזיקה, מחול, תיאטרון וקולנוע, בעברית, ערבית, ארמית, פרסית, צרפתית, אנגלית ועוד, אשר יתקיימו בחמישה מוקדים: תיאטרון יפו, תיאטרון הסראיא, תיאטרון ענבל, בית אחותי וקפה תיאטרון הקאמרי.

הפסטיבל ייפתח במופע של האמנית סיגלית בנאי, "בכוח שבפה", מופע פואטי רב תחומי שמשלב שירה, וידאו ארט ופס קול מקורי. בתוכניית הפסטיבל ניתן עוד למצוא שני מופעים המוקדשים למחאת הנשים באיראן, של הזמרת והפייטנית מורין נהדר במופע בכורה, ומופע גרוב פרסי-בוכרי של הדר מעוז, פופ אלקטרוני בארמית, מופע היפ-הופ של המוזיקאית האתיופית אורית טשומה, הצגה של תיאטרון לוד במחווה למייסדת התיאטרון שנפטרה השנה, פנינה רינצלר, פופ צרפתי-מרוקאי, ושלל הפתעות נוספות.

"אחרי שפרסמנו את הקול קורא לפסטיבל קיבלנו מאות פניות שהיו יכולות להספיק לעוד שישה פסטיבלים לפחות", אומרת מנכ"לית תנועת "אחותי" וחברת מועצת עיריית תל אביב-יפו, שולה קשת. "מה שמייחד את הפסטיבל הזה הוא שהוא נותן במה גם להרבה מאוד הרכבים בתחילת דרכם, ויש צורך עז בבמות כאלה".

את מתרשמת שיש תסיסה של יצירה מזרחית?

"מאוד. לגמרי. אפשר גם לראות את הדור הצעיר, שממשיך את הדור הבוגר יותר עם החיבור לשפת האם, למסורת התרבותית מהבית. זה מדהים אותי, לאור מיעוט התמיכה המוסדית בתרבות מזרחית. לאורך כל השנים התרבות המזרחית היתה קיימת, זה לא כמו שאומרים לנו 'אין תרבות'. התרבויות הלא-הגמוניות חיות ובועטות בתוך המשפחה, בתוך הקהילה, והנה אנחנו רואות איך זה בא לידי ביטוי גם אצל הדורות הצעירים. יש לנו, למשל, מופע של ההרכב HULAULA ששרים בארמית, כל השנים הם חשבו שהשפה של המשפחה היא פרסית עד שנודע להם שזה ארמית".

זאת תרבות שנוצרת בעיקר בפריפריה?

"כן, הרבה ממנה נוצרת בפריפריה. אגב, לצורך העניין גם דרום תל-אביב היא פריפריה, פריפריה תרבותית".

מיעוט התמיכה הממסדית שמזכירה קשת משתקף באופן חד בדו"חות שפרסמה בעשור וחצי האחרונים "קואליציית לבי במזרח להקצאה שוויונית של משאבי התרבות בישראל", שניתחו את חלוקת תקציב התרבות של ישראל והראו אי-שוויון חמור ואפליה שיטתית ועמוקה של תרבויות המזרח.

"בהקצאות של משרד התרבות יש לך מדור של תרבות ערבית, תרבות דרוזית וכו'", אומרת קשת, "אבל תרבות מזרחית היא לא קטגוריה, הקטגוריה היא 'תרבות בפריפריה'. זה מאוד בעייתי, כי תרבות בפריפריה זה יכול להיות גם גילה אלמגור שמכתתת את רגליה לפריפריה.

"כשאנחנו התחלנו עם פסטיבל לבי במזרח, כמעט שלא היו פסטיבלים דומים של תרבות מזרחית. מאז באמת היתה תמיכה מסיבית של משרד התרבות בפסטיבלים כאלה וצצו הרבה כאלה, מדהימים, אבל מכיוון שהתקציב הכולל של משרד התרבות עלה, מבחינת החלוקה באחוזים המצב לא השתנה באופן ממשי".

פסטיבל "לבי במזרח" הוא אחד מקשת רחבה של פעילויות שקשת מעורבת בהן, בכובעיה הרבים כאקטיביסטית וכנציגת ציבור. בין אלה ניתן למנות את ההוצאה לאור של כתב העת לספרות, תרבות ואמנות, "הכיוון מזרח", של תנועת 'אחותי', ששני גיליונות חדשים שלו יוצאים לאור בימים אלה ממש, הצגה משותפת של נשים יהודיות ופלסטיניות, עתירה נגד תקנת משרד הפנים לאסור על מבקשי מקלט לעבוד ב-17 ערים, ערר נגד הפינוי הכפוי בשכונת הארגזים, ועוד שורה ארוכה של מאבקים ציבוריים. בימים אלה, קשת עסוקה במאבק אינטנסיבי נגד תוכנית של עיריית תל-אביב, שאם תתממש, תשנה, לדבריה, את פני אזור דרום תל-אביב באופן דרמטי.

"העירייה מתכוונת לתת שטח ציבורי ענק בצד הצפוני של נווה שאנן, 11,000 מטר מרובע, ללהקת המחול בת-שבע כדי להקים שם קמפוס תרבות פרעוני, פלוס 200 מיליון שקל מכספי ציבור. הגשנו על זה ערר. הרי יש להם כבר את המקום בסוזן דלל, אבל הם רוצים במה יותר גדולה. זה התגלגל לתוכנית שכוללת במה לצורכי להקת בת-שבע, ועוד מבנה ענק של חדרי טיפול לרקדנים, סטודיואים ועוד.

"נפגשתי עם אוהד נהרין כמה פעמים והצעתי כל מיני אפשרויות לשיתוף פעולה, לעשות מרכז מזרח-מערב, שיהיה מרכז רב תרבותי. הרי זה בדיוק המקום שבו צמחה המוזיקה המזרחית, באזור התחנה המרכזית הישנה. מה שהם הואילו בטובם לתת זה 60 מטר מרובע לתרבות ספרד והמזרח, מתוך מתחם של 11 אלף מטרים מרובעים.

"אם התוכנית הזו תתממש, זה יהרוס לגמרי את אזור דרום תל-אביב כולו. הם כבר עשו את הג'נטריפיקציה בסוזן דלל, בשכונת שבזי, ועכשיו פה. הם מגיעים לשכונה שיש בה כל כך הרבה עושר תרבותי, במקום לעשות משהו שבאמת משקף את האופי ואת העושר הזה, תרבות ערבית, מזרחית, אפריקאית, הם מביאים לנו את הגאגא. הג'נטריפיקציה התרבותית תמיד באה בעקבות זו הפיזית. רון חולדאי אמר לי פעם בוועדה לתכנון ובנייה: 'מדובר בקמפוס לתרבות ארצית, לא קמפוס לתרבות של שכונה'", היא נזכרת, ומפטירה צחוק מריר.

חברת מועצת עיריית תל לאביב שולה קשת, על רקע התחנה המרכזית בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו)

"הג'נטריפיקציה התרבותית תמיד באה בעקבות זו הפיזית". שולה קשת (צילום: אורן זיו)

העבודה המאומצת על פסטיבל התרבות השנתי היא, מבחינתה, הצד השני של אותו המאבק עצמו: ביד אחת להיאבק נגד האפליה וצמצום המרחב הגיאוגרפי והתרבותי, וביד שנייה לעודד את היצירה ואת תפיסת מקומה במרחב הציבורי.

"דרך העבודה של תנועת 'אחותי' היתה תמיד כזו, שאנחנו לא רק נאבקות למען שינוי מדיניות ולא מקיימות רק מחאות והפגנות, אלא פועלות גם לייצר את האלטרנטיבה ולשים על מרכז הבמה הלכה למעשה פעילות תרבותית.

"במבט לאחור, אני יכולה לומר שבתחום התרבות היו כל מיני עליות ומורדות בתוך המאבק המזרחי. היו תקופות שיא, שבהן המאבק התרבותי תפס את מרכז הבמה, ואחרי זה ירידה. אנחנו המשכנו בעקשנות לאורך כל התקופות לשים את התרבות במרכז, גם כשהציבור הרחב והתקשורת התעייפו מכל השיח של תרבות מזרחית".

פסטיבל לבי במזרח, מדגישה קשת, מיועד לציבור הרחב, לא רק לזה המזרחי.

"יש לנו את הקהל שלנו, הרבה מאוד חברות וחברים שצמאים לפסטיבל הזה ומחכים לו, ואת החברים ובני המשפחה של האמנים עצמם. אבל אנחנו בהחלט מפרסמים ופונים גם לציבור הרחב.

"הפסטיבל שלנו הוא רב גילאי, גם דגש פמיניסטי חזק. יש לנו רוב של נשים, כמו תמיד. זוהי בראש ובראשונה חגיגה אמנותית תרבותית של יוצרות ויוצרים שאני מעריכה בצורה בלתי רגילה. חשוב להבין – כשאנחנו מקיימות את התרבות הזו הלכה למעשה, מבחינתנו זה גם כלי אסטרטגי לייצר שינוי. מדברים פה הרבה על שוויון. שוויון בתרבות הוא לא פחות חשוב. התרבות היא הבסיס לזהות האישית והקהילתית שלנו, ויש לנו כל כך הרבה תרבויות עשירות. זאת צריכה להיות המטרה של כולנו, שיהיה גם צדק חלוקתי בהקצאת המשאבים, אבל שגם אנחנו, הציבור הרחב, נבוא וחווה אותה. העושר התרבותי הזה מעשיר את כולנו".

צפייה בתוכנית המלאה ורכישת כרטיסים בעמוד הפייסבוק של הפסטיבל. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf