פחות מקילומטר, שבעה מקרי רצח

בשבת בבוקר נדקרו למוות שני מבקשי מקלט אריתראים, במהלך קטטה בדרום תל אביב בין תומכי ומתנגדי הדיקטטורה במדינה. מאז ספטמבר שעבר, אז התפרצו מהומות נגד "פסטיבל קיץ" שאירגן המשטר האריתראי בתל אביב, נרצחו תשעה מבקשי מקלט, רובם בדרום תל אביב. כשלוקחים בחשבון את העובדה שכל אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל, רובם אריתראים, מונה כיום פחות מ-23 אלף נפשות, מדובר בשיעור נרצחים גבוה מאוד.

בתדרוך לכתבים בזירות הרצח מסרה המשטרה כי לא היו התראות קונקרטיות, וכי לא ניתן להציב שוטר בכל פינה. אך שבעה מההרוגים – כל אלה שנרצחו בתל אביב – נרצחו בקטע של פחות מקילומטר, בין רחוב לוינסקי פינת לבנדה (הכניסה לשכונות נווה שאנן ושפירא, שנחשבת למעוז של המתנגדים) לכניסה לשכונת התקווה (שנחשבת מעוז התומכים).

כאמור, בספטמבר 2023 התרחשו בדרום תל אביב עימותים קשים בין תומכי ומתנגדי המשטר האריתראי החיים בישראל. גל האלימות התחיל ב-2 בספטמבר, אחרי ששגרירות אריתראה אירגנה "פסטיבל קיץ", שמתקיים גם במדינות אחרות, כדי לגייס כסף ותמיכה ממבקשי המקלט. בנוסף, המשטר האריתראי מנסה לגבות 2% מס הכנסה ממי שעזב את המדינה ורוצה לשלוח כסף לבני משפחתו שנותרו מאחור. המס מכניס למדינה הרודנית והענייה מאות מיליוני דולרים בשנה.

בשבועות שאחרי העימותים נרצחו שני מבקשי מקלט: ב-26 בספטמבר נרצח היילה מספין, 50, בכניסה לשכונת התקווה, לאחר שלפי עדויות יצא בשעת לילה מעבודתו, נתקל בתומכי משטר שביקשו לבדוק את הטלפון הנייד שלו, וכשסירב דקרו אותו. ב-30 בספטמבר נרצח מבקש מקלט כבן 35 בקטטה בין תומכי למתנגדי משטר בנתניה. בחודשים האחרונים נרצח מבקש מקלט נוסף, ככל הנראה תומך משטר, בראשון לציון.

ב-10 במאי נרצח בשכונת התקווה איברח אפוורקי, 38, פעיל מוכר נגד המשטר האריתראי, על ידי שני תומכי משטר, כך על פי חשד המשטרה, כששב לביתו בשכונה אחרי הפגנה של תומכי משטר מול המשטרה בדרישה להגנה.

ב-28 במאי נרצח מבקש מקלט מתנגד משטר בכניסה לשכונת התקווה, במהלך התקפה מאורגנת של תומכי משטר על בית קפה של מתנגדים. כמה ימים לאחר מכן, מתנגד משטר נוסף, בן 41, מת מפציעה שספג בהתקפה. ב-8 ביולי נרצח מבקש מקלט נוסף, תומך משטר, בקטטה בכניסה לשכונת התקווה, ליד בית הקפה של מתנגדי המשטר.

בסך הכל, שבעה מהאירועים שהסתיימו במוות התרחשו בדרום תל אביב – חמישה מהם באזור בית הקפה בכניסה לשכונת התקווה. מקרי הרצח השישי והשביעי התרחשו בסוף השבוע הנוכחי: אחד הנרצחים, תומך משטר, נדקר בגשר ההגנה בין שתי השכונות; והשני, מתנגד משטר, נדקר בכניסה לשכונת נווה שאנן. כלומר לא היה צריך להציב יותר משתי ניידות משטרה בדרך קבע – אחת בכניסה לשכונת התקווה, והשנייה בכניסה לשפירא – נווה שאנן – כדי למנוע את מקרי הרצח, בעיקר לנוכח העובדה שאת האירועים בספטמבר היה ניתן לצפות ולהיערך אליהם.

הרשויות מאפשרות את פעילות תומכי המשטר

מפקד מחוז תל אביב במשטרה, פרץ עמר, חזר כמה פעמים בתדרוך לכתבים על הטענה שמדובר ב"קטטה בינם לבין עצמם", ביטוי שמזכיר את הגישה הכללית של המשטרה לפשיעה בחברה הערבית – כל עוד הם הורגים אחד את השני, אז הכל בסדר. עמר ציין כי על המשטרה "לתת לתושבים האלה רווחה, כדי שיוכלו להמשיך להתקיים בשכונה היהודית הזאת", כשהוא בעצם מתמצת את תפקיד המשטרה בימינו בכנות – הגנה על יהודים בלבד.

לגבי מבקשי המקלט, עמר חזר על הטענה – הלא נכונה – כי "האנשים האלה נמצאים כאן באופן לא חוקי, אף אחד מהם לא נמצא כאן כאזרח ישראלי או קיבל היתר מהמדינה לשהות פה במקום הזה". דברים אלה מעידים על בורות קשה מצד מי שאחראי על ביטחון כלל התושבים במחוז. מבקשי המקלט שוחררו לאחר שהגיעו לארץ מסיני, ומקבלים ויזה שמתחדשת כל כמה חודשים. אין שום אפשרות לגרשם, בגלל אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן.

מבקשי המקלט חיים ללא מעמד מכיוון שהמדינה אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם. מדובר בשיעור ההכרה הנמוך ביותר במערב: פחות מ-0.1%, לעומת 80%-90% הכרה או הגנה משלימה בעולם לאריתראים. חוסר ההכרה גורם למבקשי המקלט להיות חסרי מעמד, ללא ביטוח בריאות או כל זכות סוציאלית אחרת. במקביל, המדינה פועלת במכוון להפוך את חייהם לסיוט כדי שיעזבו "מרצון" – בעבר ל"מדינות שלישיות" באפריקה, והיום בעיקר לקנדה.

בדיקה של בקשות המקלט היתה יכולה גם לאתר את סוכני הדיקטטורה האריתראית בישראל, שגם לפי מפקד המחוז הם אחד הגורמים המרכזיים לאלימות. "יש פה מובלעת של תל אביב דרום, שמתנהלת בה פעילות פוליטית אפריקאית של אריתראה, יש יד מכוונת של דיפלומטים שנמצאים כאן, והם אלה שמארגנים את האירועים האלה. צריך לעשות לזה סוף", אמר עמר, כשהוא מתייחס לתומכי המשטר הפועלים באזור.

כפי שכתב כאן גולי דולב השילוני בשנה שעברה, סוכני המשטר סוחטים את מבקשות ומבקשי המקלט בשלל דרכים. בין השאר, הם מונעים מפליטים לשלוח כסף למשפחותיהם; מאיימים להחרים רכוש שנשאר מאחור; מסרבים להעניק למתנגדי משטר שירותים קונסולריים בשגרירות האריתראית; ומאיימים על מי שמשתף פוסטים ביקורתיים על ממשלת אריתראה שקרובי המשפחה שלו שנשארו במולדת יושלכו למאסר.

בסיום דבריו לתקשורת בזירת הרצח, ציין עמר כי "משטרת ישראל לבדה לא תוכל לטפל במובלעת הזאת שנקראת תל אביב דרום", ואמר כי נדרש שיתוף פעולה של כל משרדי הממשלה. מפקד המחוז התכוון ככל הנראה לצווי המעצר המנהליים שהוצאו לעצורים אחרי אירועי ספטמבר, אך לבסוף בוטלו על ידי ערכאות שונות ולא הובילו לגירוש, כפי שעמר היה רוצה שיקרה. במוצאי שבת, פרסם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הודעה דומה, שבה דרש "לגרש את האריתראים".

האלימות בין הצדדים היא תוצאה ישירה לכך שהרשויות בישראל מאפשרות לתומכי המשטר לפעול במדינה, בניגוד למדינות אחרות שפועלות נגדם. וזו תוצאה ישירה של חוסר היכולת להבדיל בין מתנגדי משטר לתומכיו, שבתורו נובע ממדיניות מכוונת של הממשלה לא להכיר באף פליט.

אך בעוד מתנגדי המשטר דורשים לגרש את כל תומכיו, המצב מורכב יותר. יש רמות שונות של תומכי משטר, החל מעובדי שגרירות, דרך סוכני משטר, ועד תומכים שבעצמם נפגעו מהדיקטטורה ותומכים מחוסר ברירה, מחשש למשפחתם שנותרה מאחור. בדיקה של כלל מבקשי המקלט, שרובם נמצאים כאן יותר מ-15 שנה, היתה מאפשרת להבהיר את המצב, וחשוב מכך – היתה מאפשרת לרוב המוחלט של מבקשי המקלט, שנמלטו מחשש לחייהם, מגיוס חובה ומרדיפה פוליטית – לקבל מעמד ולחיות בכבוד.