הגיע הזמן לדמיין עתיד ללא הרשות הפלסטינית
כשהצבא הישראלי והמשטרה המקומית משתפים פעולה בלב רמאללה נגד מפגינים נראה שצריך להתחיל לתכנן את המשך המאבק ללא הרשות הפלסטינית
כותב אורח: סאמר בדאווי
הכל התחיל במבצע שלפי הגרסה הישראלית מטרתו היא איתור שלושת תלמידי הישיבה החטופים. אך בחלוף שבוע נראה שמטרת המבצע היא בעיקר חתירה לדכא כל מראית-עין של נורמליות עבור כארבעה מיליון איש – פלסטינים הנתונים תחת המשטר הצבאי הישראלי בגדה המערבית ובעזה.
האזרחים הפלסטינים, נטולי מדינה וחסרי הגנה, סבלו מהסתערות צבאית שלא נראתה כמותה מאז האינתיפאדה השנייה. מבלי להציג קמצוץ הוכחה לכך שתלמידי הישיבה הישראלים אכן מוחזקים על ידי פלסטינים, או שהם בכלל נחטפו מלכתחילה, ישראל נשבעה שלא לוותר בדרכה לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית.
> צפו: עימותים קשים ברמאללה בין מפגינים למשטרה הפלסטינית וצה"ל
מה יכול לעמוד בדרכו של המבצע הזה? הנה רעיון, באדיבות מנתח רשתות חברתיות פיקח: אולי הפלסטינים צריכים לחטוף את מחמוד עבאס. הישראלים בוודאי יסכימו לכל דבר בכדי להחזיר אותו.
הרעיון אינו מופרך לחלוטין – בייחוד לאחר שהשבוע פורסמו תמונות של חיילים ישראלים עומדים על המשמר על גג תחנת המשטרה הפלסטינית בראמאללה. למה הם היו שם? נראה שהישראלים הגיעו כדי להדוף הפגנות נגד עבאס ונגד ניסיונותיו להשקיט את הכעס הפלסטיני שנולד מחדש עקב ההשתוללות הישראלית בגדה שנמשכת כבר למעלה משבוע.
הפגנה נגד הרשות הפלסטינית, אוגוסט 2013 (אקטיבסטילס)
מישהו מופתע מזה? כאשר מספר ההרוגים בצד הפלסטיני עומד על חמישה, ומאות פלסטינים נוספו ל-5,000 האסירים הפוליטיים שכבר ממלאים את בתי הכלא הישראליים, תגובתו של עבאס בינתיים התמקדה בפיזור אלים של הפגנת האמהות והנשים של האסירים הפלסטינים שובתי הרעב – פרשה מביכה שכללה גם את תקיפת צוות ה-CNN שדיווח על האירוע. מעבר לכך, הוא העביר פנייה רופסת לנתניהו וביקש שיתנצל על ההרוגים הפלסטינים של השבוע, בקשה שנדחתה מיידית על ידי ראש הממשלה הישראלי, שתלה את מקרי המוות ב״חיכוך מסוים עם האוכלוסייה האזרחית ביהודה ושומרון….״.
אכן, חיכוך. ומהחיכוך הזה, כך נדמה, נדלק מחדש ניצוץ המבעיר את המבנה השברירי של הרשות הפלסטינית. בימים האחרונים הופצו שלל דיווחים על המחאה המתמשכת של הצעירים הפלסטינים, והרשת הוצפה בתמונות מעובדות שבהן הולבשו פניו של עבאס על גופם של חיילים ישראלים.
שלא כמו בעבר, כאשר מחלוקות כגון אלו עוררו תגובות חריפות מצד יריביו של עבאס, הפעם לא הגיעה תגובה מחאתית מצד נאמני הפת״ח, וכן לא עלו טענות שמדובר בהתססה מכוונת מצד חמאס או כל מפלגה פלסטינית אחרת. הפעם הזעם עלה מהרחוב הפלסטיני, עם מסר ברור וישיר בפיו: החבר של האויב שלנו הוא האויב שלנו גם כן.
אם המחאות הללו מהוות אינדיקציה למשהו, הרי שנראה שעבאס חצה את נקודת האל-חזור. השבוע לא הייתה הפעם הראשונה בה פלסטינים מצאו את עצמם מותקפים על ידי "כוחות הביטחון" שלהם עצמם. ועדיין, משהו במראה הג׳יפים הישראלים המפטרלים במרחק יריקה מאזור התגרה הבעיר את ההתנגדות הרדומה מזה זמן רב כנגד הרשות הפלסטינית וחוסר האונים שלה אל מול הכיבוש הישראלי המתמשך.
כרגע אף אחד לא יודע לאן כל זה יוביל. אבל הגיע הזמן להתחיל לדמיין את העתיד ללא מחמוד עבאס, וייתכן שגם ללא הרשות הפלסטינית. התחזית הזו ללא ספק מפחידה את נתניהו יותר מאשר את העם הפלסטיני. למרות שחלפו כבר רבע מאה ודור שלם מאז האינתיפאדה הראשונה, השיעור החשוב ביותר שלה נותר רלוונטי מתמיד: היא קרתה ללא הרשות הפלסטינית.
* סאמר בדאווי הוא עיתונאי עצמאי המתגורר בוושינגטון די.סי., וכן הכתב לשעבר בוושינגטון של "Middle East International" . הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+. תרגמה: מיכל מוגרבי
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
