newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על דם קורבנות הפשיעה, בן גביר מחזיר את הממשל הצבאי

שנים שהמערכת מאפשרת לנגע הפשיעה לצמוח פרא, תוך העלמת עין והתעלמות מאזהרות, בקשות ותוכניות טיפול של נציגי האזרחים הפלסטינים. עכשיו מגיע השר לקצור את פירות הכאוס המדמם, ומבקש לייבא את שיטות הדיכוי של הכיבוש לתוך ישראל

מאת:
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בזירה שבה נורו למוות חמישה אנשים ביפיע, ב-8 ביוני 2023 (צילום: פאדי אמון / פלאש90)

הפשיעה נפלה לידיו כשלל רב. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בזירה שבה נורו למוות חמישה אנשים ביפיע, ב-8 ביוני 2023 (צילום: פאדי אמון / פלאש90)

הפשיעה הגואה בחברה הערבית נפלה לידיו של שר הכאוס הלאומי, איתמר בן גביר, כשלל רב, הזדמנות פז למנף את דמם השפוך של האזרחים הפלסטינים כדי להחזיר בדלת הקדמית את תחולת המשטר הצבאי על האזרחים הערבים.

לצד הלחץ לשלב את השב"כ באופן מלא במה שמכונה "המאבק נגד הפשיעה הערבית" – וזאת על אף ההתנגדות של היועמ"שית, פרקליט המדינה ואף ראש השב"כ עצמו – בן גביר מבקש כעת לקבל לידיו סמכויות מרחיקות לכת, שיכללו בין היתר את הסמכות להורות על ביצוע מעצרים מנהליים, בדומה לסמכות שיש לשר הביטחון בגדה.

קשה להאמין שקיים ולו אדם אחד המאמין שבן גביר, האיש שיועצו הקרוב השתין, מילולית, על המקום שבו נטבחו חמישה אזרחים פלסטינים, באמת מודאג מביטחונם האישי המעורער של האזרחים הערבים. זה לא מעניין אותו כקליפת השום. מה שהוא באמת רוצה להיות זה המושל הצבאי של "ערביי ישראל". בעזרת השב"כ, בעזרת הצבא הפרטי שהוא מבקש להקים, ועכשיו גם בעזרת מעצרים מנהליים סיטונאיים.

ב-23.12.22 בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר, בעלי מוראד, בן 42, ואני התעוררנו מדפיקות חזקות בדלת. הסתכלתי דרך החלון וראיתי עשרות חיילים של הצבא הישראלי ברחוב. בעלי פתח את הדלת ובערך עשרה חיילים התפרצו פנימה. היתה איתם גם חיילת.

"אחד החיילים אמר לבעלי שהם באו לעצור אותו ואז הם הוציאו אותו החוצה ולקחו אותו. הם לא נתנו לי לצאת איתם. אחר כך נודע לי מהמוקד להגנת הפרט שלקחו אותו לכלא עופר. ב-1.1.23 הוציאו למוראד צו מעצר מנהלי למשך ארבעה חודשים.

"בערך שבוע אחרי המעצר מוראד הצליח להתקשר אלי. קיבלתי אישור לבקר אותו בפעם הראשונה רק ב-28.2.23. זה המעצר המנהלי השני של מוראד. שמונה ימים אחרי החתונה שלנו, ב-25.10.12, עצרו אותו והוציאו לו צו מנהלי לחמישה חודשים. אז לא ידעתי מה זה מעצר מנהלי ואיך זה עובד, הייתי בטוחה שהוא ישתחרר אחרי חמישה חודשים וחיכיתי לו בקוצר רוח. אבל אז האריכו לו את המעצר בעוד חמישה חודשים והייתי בהלם. כשהם הסתיימו, האריכו לו עוד פעמיים בחמישה חודשים כל פעם".

עדותה של פאטמה חמדאן, תושבת הכפר א-טבקה שבמחוז חברון. מתוך אתר בצלם.

כמה נתונים על השימוש בכלי המעצרים המנהליים: נכון למרץ 2023 ישראל החזיקה במעצר מנהלי 1,017 בני אדם, בהם 10 קטינים. 1,002 מהעצירים המנהליים פלסטינים – המספר הגבוה ביותר מזה שני עשורים. מתוך 1,017 העצירים המנהליים, 366 כלואים פחות משלושה חודשים; 550 כלואים בין שלושה חודשים לשנה; 98 עצירים נוספים כלואים בין שנה לשנתיים; ושלושה כלואים כבר למעלה משנתיים.

צריך לומר באופן ברור: לשימוש שעושה ישראל במעצרים המנהליים אין כל קשר לביטחון. זהו כלי דרקוני ואנטי דמוקרטי קיצוני לצורך דיכוי פוליטי, המאפשר לכלוא אדם עד סוף חייו ללא כתב אישום או הליך משפטי, ולו למראית עין.

יותר מכל, משמשים המעצרים המנהליים ככלי משלים לביטחוניזציה וקרימינליזציה של המאבק הפלסטיני לשחרור. כיוון שכל המפלגות הפלסטיניות מחוץ לקו הירוק מוגדרות על ידי ישראל כארגוני טרור, ממילא השתייכות לכל אחת מהן אסורה ויכולה להוביל למעצר (ראו למשל את מעצריה התכופים של חברת הפרלמנט ח'אלדה ג'ראר, לצד חברי פרלמנט ואף שרים פלסטינים אחרים). המעצרים המנהליים, עם זאת, מאפשרים לישראל לכלוא פלסטינים לתקופה בלתי מוגבלת גם מבלי להגיש כתב אישום, בשקט ובמחשכים, מבלי להסתכן בהפיכת המשפטים הללו למשפטי ראווה מתוקשרים.

בדיפוזיה הדו-כיוונית של פרקטיקות דיכוי פלסטינים משני צדי הקו הירוק, אחת המשמעויות המיידיות של נרמול השימוש במעצרים מנהליים נגד אזרחים פלסטינים תהיה בלי ספק העמקת תהליכי הקרימינליזציה של הפוליטיקה הערבית בישראל. כבר כיום, המפלגות הערביות ופוליטיקאים ערבים נאלצים להגיע מדי מערכת בחירות לפתחו של בג"ץ כדי שיבטל את פסילתם על ידי ועדת הבחירות. אפשר רק לשער לאן נגיע עם העמקת הניסיונות לרסק את מערכת המשפט מחד, והרחבת היחס "הביטחוני" לאזרחים הפלסטינים מאידך.

כלי עינויים

בנוסף על הדיכוי הפוליטי, המעצרים המנהליים משמשים את ישראל גם ככלי עינויים. לא רק באמצעות ההתעלמות האכזרית משביתות הרעב הרבות של עצירים מנהליים – אחד המוכרים שבהם ח'אדר עדנאן, שמת לפני כחודש וחצי בסיומה של שביתת רעב ממושכת – אלא גם באמצעות מניעת טיפולים רפואיים חיוניים במהלך המעצר, כפי שעולה מעדויות רבות של עצירים ובני משפחותיהם.

מחאה בשכם בעקבות מותו של ח'אדר עדנאן, ב-2 במאי 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

התעלמות אכזרית משביתות רעב. מחאה בשכם בעקבות מותו של ח'אדר עדנאן, ב-2 במאי 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

ב-22.11.22 הגיעו אלינו הביתה חיילים בסביבות 2:30 לפנות בוקר ועצרו את ח'אלד. לפני שהם לקחו אותו הוא אמר להם שהוא מחכה לניתוח. הם אמרו לו לקחת איתו את כל הדו"חות הרפואיים ואת התרופות שלו והבטיחו לו שהוא יטופל, אבל הרגשתי שהם משקרים.

"בביקור האחרון הוא סיפר שנגמרו לו התרופות שהוא לקח איתו בלילה של המעצר ושבכלא לא נותנים לו תרופות חדשות. מארגון רופאים ללא גבולות, שעוקב אחרי המצב שלו, אמרו לי שח'אלד צריך לעבור צילום רנטגן ולהיבדק אצל מומחה לב, אבל זה לא קרה עד עכשיו".

עדותה של אחלאם נוואבית, תושבת הכפר בורקה שבמחוז רמאללה, שבעלה ח'אלד, הזקוק לניתוח לב פתוח, מוחזק במעצר מנהלי מאז 22.11.22, ולאחרונה הוארך מעצרו בשישה חודשים נוספים. מתוך אתר בצלם.

העובדה שהשימוש התכוף, השרירותי והלא מפוקח – למעט חותמת גומי של שופט צבאי – במעצרים מנהליים בגדה נתפס ככוח טבע שלא מעורר בחברה הישראלית אפילו פיהוק, חמורה דיה. הניסיון לייבא את הפרקטיקה הדרקונית הזו לתוך המדינה לשימוש נגד האזרחים הפלסטינים הוא נדבך נוסף במה שמרכז עדאלה מגדיר כ"דוקטרינת נתיני אויב". כך מתייחסת המדינה לאזרחיה הערבים מאז ומעולם: כאל איום. דמוגרפי, פוליטי, ביטחוני.

השאיפה של בן גביר לא חורגת מהותית מהיחס של הממסד הישראלי אל האזרחים הערבים, אבל היא מבקשת להקנות לו כלי משמעותי נוסף, קיצוני בהשלכותיו. העובדה שבן גביר משתמש בדם האזרחים הערבים, שממשיך להישפך, כאמתלה לקידום השאיפות הפשיסטיות הללו היא רמת נבזיות חדשה.

שנים שהמערכת מאפשרת לנגע הקטלני הזה לצמוח פרא תוך העלמת עין והתעלמות מהאזהרות, הבקשות ותוכניות הטיפול שהציגו נציגי האזרחים הפלסטינים, ועכשיו בן גביר מגיע לקצור את פירות הכאוס המדמם הזה כדי להשית את הממשל הצבאי דה פקטו שבו הוא חפץ. מעניין אם שקמה ברסלר תתיר לדבר על הסכנה הדרקונית הזו בהפגנה הקרובה בקפלן. בכל זאת, מדברים פה על אזרחי המדינה. לא חלילה על המילה שאין להזכיר, כיבוש.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf