"עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף"
בשנים האחרונות משתלטים מתנחלים על בתים בשכונת בטן אל–הווא שבמזרח ירושלים, כשהם מלווים במאבטחים פרטיים ושוטרים. כ-80 משפחות בשכונה חיות תחת פחד מגירוש ועוד דור של ילדים פלסטינים גדל במציאות של מעצרים ואלימות
כותב אורח: עמית גילוץ
שוטר בשם פארס העמיד אותנו עם הפנים לקיר ובעט בנו בכוח ברגליים עד שפיסקנו אותן. אחר כך הוא הכה אותנו ודיבר אלינו בצורה גסה מאוד. הוא אמר לי: "אתה רוצה שאני אזיין אותך?" כשאמרתי לו שלא, הוא שאל: "מישהו כבר זיין אותך?" עניתי לו שלא, והוא המשיך לשאול: "אתה רוצה שאני אזיין אותך בפעם אחרת?" הסתובבתי ואמרתי לו: "אם אתה רוצה בשבילך". הוא אמר לי: "עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף".
הסצנה הזו איננה לקוחה מתוך רומן של ז'אן ז'נה, אלא מעדותו של מ' בן ה-13, כפי שנמסרה לתחקירן בצלם חוסאם עאבד. מ' תיאר חוויה בוטה, אך לא מאוד יוצאת דופן עבור ילדי שכונתו, בטן אל-הווא שבמזרח ירושלים. אלה חיים במציאות של חיכוך מתמיד עם אנשי ביטחון ישראלים, מאז החלו מתנחלים לפלוש אל השכונה הצפופה בליווי כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים פרטיים במימונו הנדיב של משרד השיכון.
כניסת מתנחלים יהודים אל לב שכונה פלסטינית תוך נישול תושביה איננו מעשה ספונטני, כי אם מהלך מתוכנן הזוכה לתמיכה נרחבת מצד רשויות המדינה. במקרה הזה מאחורי תביעות הבעלות על הבתים עומדת עמותת "עטרת כהנים", ומה שאיפשר לה את המהלך הוא תמהיל גזעני של שלושה חוקים שמאפשרים לטעון לבעלות על נכסים שהיו בבעלות של יהודים לפני 1948. בתי המשפט העניקו הכשר למהלכים הרסניים אלה.
> הסיפור הלא יאמן על אויבי העם שביקשו להעלות את שכר המינימום
מאבטחים מלווים ילדי מתנחלים בשכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. דצמבר 2016. (צילום: שרית מיכאלי, בצלם)
ב-2015 פונו שלוש משפחות פלסטיניות מבטן אל-הווא מבתיהן על מנת לאכלסם במתנחלים. כשמונים משפחות נוספות מהשכונה חיות מאז בצל אותה סכנה. עבורן, ועבור ילדי השכונה, החיים מתנהלים באווירה של מתח מתמיד הנובע מהמגע היומיומי עם המתנחלים ועם כוחות הביטחון. על אף שחוק הנוער קובע כי מעצר קטין חייב להיות אמצעי אחרון, העדויות שאסף בצלם מלמדות על הקלות הבלתי נסבלת שבה נעצרים ילדים בשכונה.
בתגובה פתחו תושבי השכונה לפני כשלושה חודשים את "מרכז מאדא". הרעיון פשוט: הרחובות נהיו מסוכנים מדי עבור ילדי השכונה, ולכן יש להרחיקם מהם ככל הניתן. המרכז פועל חמישה ימים בשבוע מהבוקר ועד הערב. הוא כולל חצר קטנה, מעבדת מחשבים עם גישה לאינטרנט ומשחקים, וחללים נוספים שבהם מתקיימים חוגי מלאכה בשעות אחר הצהריים. אמנם האינטרנט נותק לכמה שבועות לאחר שמאבטחים ירו בנשק חי בלב השכונה ופגעו בתשתיות, אך התקלה תוקנה מאז.
את התקלה היסודית בבטן אל-הווא, שהיא יחסה של המדינה לפלסטינים החיים תחת שלטונה, ייקח הרבה יותר זמן לתקן. מהלך הגירוש המתנהל בשכונה – הגדול ביותר בירושלים מזה שנים – הנו אחד מתהליכי נישול רבים שמניעה המדינה בשקט במזרח העיר וברחבי הגדה המערבית.
ממשלות ישראל יצרו אשליה מסוכנת שהכיבוש הוא הרפתקה זמנית, ושכל מה שצריך לעשות הוא להמתין עד שיחלוף. אולם בעוד האשליה לגבי זמניותו של הכיבוש נמשכת בצד אחד של הקו – כאשר בפועל הוא מעמיק ומתחזק – דור נוסף של ילדים פלסטינים גדל במציאות. ובמציאות הזו, האלימות, לא רק של שוטר בוטה כזה או אחר, או של המתנחלים ומאבטחיהם, אלא של כל מערכות השלטון – החקיקה, המשפט, התכנון, התקצוב, הביטחון – מופנית נגדם.
עמית גילוץ הוא דובר "בצלם"
> חדשות רעות: זינוק במספר אישורי הבנייה שנותנת ישראל לפלסטינים
מראה שכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. (צילום: עמית גילוץ, בצלם)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
