newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף"

בשנים האחרונות משתלטים מתנחלים על בתים בשכונת בטן אל–הווא שבמזרח ירושלים, כשהם מלווים במאבטחים פרטיים ושוטרים. כ-80 משפחות בשכונה חיות תחת פחד מגירוש ועוד דור של ילדים פלסטינים גדל במציאות של מעצרים ואלימות

מאת:

כותב אורח: עמית גילוץ

שוטר בשם פארס העמיד אותנו עם הפנים לקיר ובעט בנו בכוח ברגליים עד שפיסקנו אותן. אחר כך הוא הכה אותנו ודיבר אלינו בצורה גסה מאוד. הוא אמר לי: "אתה רוצה שאני אזיין אותך?" כשאמרתי לו שלא, הוא שאל: "מישהו כבר זיין אותך?" עניתי לו שלא, והוא המשיך לשאול: "אתה רוצה שאני אזיין אותך בפעם אחרת?" הסתובבתי ואמרתי לו: "אם אתה רוצה בשבילך". הוא אמר לי: "עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף".

הסצנה הזו איננה לקוחה מתוך רומן של ז'אן ז'נה, אלא מעדותו של מ' בן ה-13, כפי שנמסרה לתחקירן בצלם חוסאם עאבד. מ' תיאר חוויה בוטה, אך לא מאוד יוצאת דופן עבור ילדי שכונתו, בטן אל-הווא שבמזרח ירושלים. אלה חיים במציאות של חיכוך מתמיד עם אנשי ביטחון ישראלים, מאז החלו מתנחלים לפלוש אל השכונה הצפופה בליווי כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים פרטיים במימונו הנדיב של משרד השיכון.

כניסת מתנחלים יהודים אל לב שכונה פלסטינית תוך נישול תושביה איננו מעשה ספונטני, כי אם מהלך מתוכנן הזוכה לתמיכה נרחבת מצד רשויות המדינה. במקרה הזה מאחורי תביעות הבעלות על הבתים עומדת עמותת "עטרת כהנים", ומה שאיפשר לה את המהלך הוא תמהיל גזעני של שלושה חוקים שמאפשרים לטעון לבעלות על נכסים שהיו בבעלות של יהודים לפני 1948. בתי המשפט העניקו הכשר למהלכים הרסניים אלה.

> הסיפור הלא יאמן על אויבי העם שביקשו להעלות את שכר המינימום

מאבטחים מלווים ילדי מתנחלים בשכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. דצמבר 2016. (צילום: שרית מיכאלי, בצלם)

מאבטחים מלווים ילדי מתנחלים בשכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. דצמבר 2016. (צילום: שרית מיכאלי, בצלם)

ב-2015 פונו שלוש משפחות פלסטיניות מבטן אל-הווא מבתיהן על מנת לאכלסם במתנחלים. כשמונים משפחות נוספות מהשכונה חיות מאז בצל אותה סכנה. עבורן, ועבור ילדי השכונה, החיים מתנהלים באווירה של מתח מתמיד הנובע מהמגע היומיומי עם המתנחלים ועם כוחות הביטחון. על אף שחוק הנוער קובע כי מעצר קטין חייב להיות אמצעי אחרון, העדויות שאסף בצלם מלמדות על הקלות הבלתי נסבלת שבה נעצרים ילדים בשכונה.

בתגובה פתחו תושבי השכונה לפני כשלושה חודשים את "מרכז מאדא". הרעיון פשוט: הרחובות נהיו מסוכנים מדי עבור ילדי השכונה, ולכן יש להרחיקם מהם ככל הניתן. המרכז פועל חמישה ימים בשבוע מהבוקר ועד הערב. הוא כולל חצר קטנה, מעבדת מחשבים עם גישה לאינטרנט ומשחקים, וחללים נוספים שבהם מתקיימים חוגי מלאכה בשעות אחר הצהריים. אמנם האינטרנט נותק לכמה שבועות לאחר שמאבטחים ירו בנשק חי בלב השכונה ופגעו בתשתיות, אך התקלה תוקנה מאז.

את התקלה היסודית בבטן אל-הווא, שהיא יחסה של המדינה לפלסטינים החיים תחת שלטונה, ייקח הרבה יותר זמן לתקן. מהלך הגירוש המתנהל בשכונה – הגדול ביותר בירושלים מזה שנים – הנו אחד מתהליכי נישול רבים שמניעה המדינה בשקט במזרח העיר וברחבי הגדה המערבית.

ממשלות ישראל יצרו אשליה מסוכנת שהכיבוש הוא הרפתקה זמנית, ושכל מה שצריך לעשות הוא להמתין עד שיחלוף. אולם בעוד האשליה לגבי זמניותו של הכיבוש נמשכת בצד אחד של הקו – כאשר בפועל הוא מעמיק ומתחזק – דור נוסף של ילדים פלסטינים גדל במציאות. ובמציאות הזו, האלימות, לא רק של שוטר בוטה כזה או אחר, או של המתנחלים ומאבטחיהם, אלא של כל מערכות השלטון – החקיקה, המשפט, התכנון, התקצוב, הביטחון – מופנית נגדם.

עמית גילוץ הוא דובר "בצלם"

> חדשות רעות: זינוק במספר אישורי הבנייה שנותנת ישראל לפלסטינים

מראה שכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. (צילום: עמית גילוץ, בצלם)

מראה שכונת בטן אל הווא בירושלים המזרחית. (צילום: עמית גילוץ, בצלם)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf