newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עזה, זוכרים?

אם הם לא יורים עלינו טילים, הם והגיהנום שאנחנו גוזרים עליהם אינם קיימים מבחינתנו. אבל 242 עזתים נהרגו במלחמה, ובהם ילדים ונשים הרות. תשתיות החשמל, הביוב והבריאות ספגו פגיעה נוספת. ולמרות הפסקת האש, ישראל עדיין סוגרת את המעברים

מאת:

עם ההכרזה על הפסקת האש שהביאה לסיומה את אחת המתקפות ההרסניות והקטלניות ביותר של ישראל על עזה, עזה ירדה מהכותרת כבמטה קסמים. מרגע שפסק שיגור הטילים מהרצועה, הישראלים איבדו עניין בגטו שבו כולאת מדינתם יותר משני מיליון בני אדם בתנאים בלתי אנושיים, אשר הרבה לפני המלחמה כבר הוגדרו כלא ראויים למגורי אדם.

כך נראית אותה שגרה שבישראל ייחלו לה שוב ושוב: כאן, המשטרה רודפת אזרחים פלסטינים בגלי מעצר המוניים, ובעזה התושבים חוזרים לאסוף את פיסות חייהם מבין החורבות שהשאירה ישראל מאחוריה, ולהמשיך במלחמת ההישרדות.

עזה, מאי 2021 (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

עזה, מאי 2021 (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

הכתישה הברברית של עזה אחת לכמה זמן הפכה לדבר כל כך מובן מאליו אצל הציבור הישראלי, עד שנדמה שהם לא רואים לנגד עיניהם בני אדם בשר ודם כשמדובר ברצועה, אלא דמויות וירטואליות במשחק מחשב.

במשך 11 ימים הציבור הישראלי הריע מול תמונות של בניינים מתפוצצים לשמים או קורסים לתוך עננות של אבק, האמין לכל בכיר שליהג על "בנק מטרות", ולבסוף שמע את ראש ממשלתו מודיע ש"עמדנו ביעדי המבצע".

התקשורת שהציבור הישראלי צרך בימים האלה העמיקה בו ביתר שאת את התודעה שעזה היא מין מקום שאף אחד מכללי המשחק המקובלים לא חל עליו, מקום שביצוע פשעי מלחמה בו הוא דבר נורמלי, נורמטיבי. לעשרות הילדים שנהרגו שם לא היו שמות, לעדויות מחרידות הנפש שהגיעו מתוך התופת לא היה קיום.

כעת, משחדל איום הטילים מהרצועה, עזה שבה למקומה בתהום הנשייה של התודעה הישראלית. ובכל זאת ראוי שנשאל את עצמנו איזה חורבן השארנו מאחורינו הפעם, ומה התנאים שאתם צריכים תושבי עזה המוכה להתמודד כעת.

על פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, במהלך 11 ימי המתקפה נהרגו בעזה 242 פלסטינים, בהם 66 ילדים, 38 נשים (ארבע מהן הרות) ו-138 גברים. שלושה מההרוגים היו בני אדם עם מוגבלויות, בהם ילד אחד.

לפחות 14 משפחות בעזה איבדו שלושה או יותר בני משפחה באותה תקרית, בסך הכל 77 הרוגים. המשרד מדווח כי בלילה שבין 20 ל-21 במאי, 77 אלף עקורים חיפשו מקלט ב-58 מבנים של בתי ספר של אונר"א ברצועה.

ב-11 ימי המתקפה הושמדו בעזה 258 בניינים, שכללו 1,042 יחידות דיור ומסחר. בנוסף נגרם נזק כבד ל-769 יחידות דיור, שהפכו לבלתי ראויות למגורים. 54 מבני חינוך נפגעו בצורה קשה.

ההפגזות הישראליות פגעו בצורה אנושה גם בתשתיות המים, הסניטציה והחשמל ברצועה. תושבי עזה מקבלים בממוצע אספקה של חמש שעות חשמל ביום. בהיעדר דלק, תחנת הכוח היחידה עובדת בחצי תפוקה. על פי דיווח של ארגון גישה, הפגיעה בתפקוד רשת החשמל ברצועה הובילה לשרשרת מפגעים בכל תחומי החיים ברצועה, בהם מערכות המים והביוב, ובתפקוד מערכת הבריאות, שבתי החולים בה היו בתפוסה מלאה עוד ערב הלחימה בשל התפרצות קורונה.

למרות הפסקת האש, ישראל עדיין לא מאפשרת לדייגים הפלסטינים גישה לאזור המותר לדיג.

אחת הסוגיות הבוערות ביותר כרגע היא סוגיית פתיחת המעברים, שישראל צימצמה באופן דרמטי כבר ממרץ 2020 תחת אמתלת המאבק בנגיף הקורונה. גם אחרי ההכרזה על הפסקת האש, מעבר הנוסעים ארז, שהיה סגור מ-10 במאי, נותר סגור למעט 60  אנשי צוות הומניטרי ועיתונאים שהורשו להיכנס ב-21 במאי אל עזה. מטופלים שהופנו לטיפול רפואי בבתי חולים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ממתינים לפתיחתו מחדש של המעבר, וכך גם מטופלים שיצאו לפני 10 במאי ורוצים לשוב לבתיהם בעזה.

המעבר המסחרי כרם שלום, שהיה סגור אף הוא למעט למשך שעות אחדות ב-18 במאי, איפשר ב-21 במאי את כניסתם של 50 מטעני סחורה הומניטרית ו-27 מטענים של מספוא לבעלי חיים. משרד החקלאות הפלסטיני הודיע כי עדיין קיים מחסור חמור במספוא לבעלי חיים, הגורם לגידול במספר מקרי המוות של בעלי חיים.

אתמול (ראשון) פורסם כי מעברי הגבול ארז וכרם שלום יישארו סגורים עד להודעה חדשה, וכי "כל בקשה להעברת מזון, גופות פלסטינים שמתו בבתי חולים בישראל ואזרחים שרוצים לשוב לעזה נדחו על הסף".

ארגון גישה, המגנה בתוקף את מדיניות סגירת המעברים, מבהיר כי משמעות סגירת המעברים בפועל היא מניעת יציאה מעזה של מקרים הומניטריים דחופים, ומניעת כניסת צוותי סיוע בינלאומיים וחזרת חולים שיצאו לטיפולים מצילי-חיים.

לדברי שר הביטחון בני גנץ, כל דבר שאינו מוגדר סיוע הומניטרי בסיסי יהיה מותנה בהתקדמות במשא ומתן להחזרת השבויים והנעדרים. ישראל אפילו לא מנסה בשלב הזה להסתיר את העובדה ששני מיליון תושבי עזה מוחזקים בידיה כבני ערובה.

זהו רק שבריר מהמציאות שתושבי עזה צריכים להתמודד אתה כעת, בעודם ממשיכים לחלץ גופות מבין ההריסות ובעוד אנחנו חוזרים להפנות את מבטנו מהרצועה. אם הם לא יורים עלינו טילים, הם אינם קיימים מבחינתנו – לא הם ולא הגיהנום שאנחנו גוזרים עליהם לחיות בו. אבל הם קיימים, בשר ודם, והגיהנום הוא יציר כפינו. ראוי שנתבונן בו בעיניים פקוחות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf