newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עורכי דין ערבים: האווירה הצבאית הגיעה גם למערכת המשפט

התביעה משרבבת את 7 באוקטובר גם לתיקים שאין להם שום קשר להתקפה, שופטים מאריכים מעצר על הבעת דעה. עורכי דין ערבים מספרים שהגזענות הגיעה גם למקום שבו הם הרגישו בטוחים יחסית

מאת:
בית המשפט העליון כבר לא משמש מקום בטוח. יוסף גבארין (עומד) עם נציגי עדאלה בעתירה בעליון, 2015 (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

בית המשפט העליון כבר לא משמש מקום בטוח. יוסף ג'בארין (עומד) עם נציגי עדאלה בעתירה בעליון, 2015 (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

מכל מוסדות המדינה, מערכת המשפט היתה המקום שבו הפלסטינים בישראל הרגישו הכי בנוח. אמנם בפסיקות רבות, בתי המשפט נטו לטובת המדינה ונגד האזרחים הפלסטינים, ובכל זאת אזרחים ערבים הרגישו שהם מקבלים יחס הוגן יחסית בבתי המשפט ונהנים מזכויות שוות. גם עורכי דין ערבים רבים, במיוחד אלה הפועלים בתחומים אזרחיים כמו תעבורה ותיקים כלכליים או פליליים, נהגו לומר שמערכת המשפט היא המקום היחיד שבו הם לא חשו בגזענות. ואז הגיעו אירועי 7 באוקטובר, וגם בבתי המשפט חל שינוי.

>>איומים, חקירות וצנזורה עצמית: העיתונאים הערבים בימי מלחמה

על תיק הנוגע להעסקת שב"ח בחנות כתבה נציגת הפרקליטות בכתב ידה "7.10.2023". עורך הדין שהגן על בעל החנות שאל אותה מה הקשר לאירועי 7 באוקטובר, שכן מדובר בתיק כלכלי, וגם השופטת מתחה ביקורת על שרבוב 7 באוקטובר לתיק, אבל נציגת הפרקליטות התעקשה וטענה שכל מה שקורה היום, קשור לאירועים האלה. בכתבי אישום נגד תושב ג'נין ונגד תושב חברון, שהואשמו בשהות לא חוקית בישראל, צוינו מתקפת 7 באוקטובר ומצב החירום שהוכרז בעקבותיה כ"חלק בלתי נפרד" מהאישום נגדם.

"הטיפול בתיקי השב"חים הפלסטינים משקף את השינוי במדיניות בתי המשפט", אומרת עו"ד עביר בכר. "אם היו עוצרים שב"ח לפני 7 באוקטובר ללא הרשעות ביטחוניות קודמות וזו היתה הפעם הראשונה או השנייה שהוא נעצר, היו מעבירים אותו למחסום הקרוב. אחרי 7 באוקטובר, כולאים ושופטים אפילו עובדים שנמצאים בישראל עם היתר, בנימוק שהם לא חזרו (לגדה) כשהמלחמה התחילה. כתוצאה, עובדים פשוטים נכלאים לתקופות שנעות בין חודשיים לשבעה חודשים".

בתיקים ביטחוניים המצב הרבה יותר גרוע. "אין יותר אפשרות להגיע להסכמות בבית המשפט בתיקים ביטחוניים", אומר עו"ד חאלד מחאג'נה, המתמחה בתיקים כאלה. "המדינה לא רוצה לסיים אף תיק לפני פסיקה והשופטים מתחרים ביניהם בחומרת הפסיקות".

מחאג'נה מספר כי גם בתיקים שאין להם קשר לאירועי 7 באוקטובר, נעשה מאמץ לייצר קשר כזה. "אני לא מדבר על לוחמי הנוח'בה של חמאס", מציין מחאג'נה. "להם אין עדיין עורכי דין. עורכי דין ערבים לא מעזים לייצג אותם ועורכי דין יהודים לא רוצים. אולי ישכרו להם עורכי דין זרים, כפי שקרה במשפט אייכמן".

אישר איסור להפגין בישובים ערביים. בית המשפט העליון (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אישר איסור להפגין בישובים ערביים. בית המשפט העליון (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

ד"ר יוסף ג'בארין, מרצה למשפטים וח"כ לשעבר מטעם חד"ש, מספר שעורכי הדין הערבים שהוא מדבר אתם מספרים לו על שינוי גדול שחל במערכת המשפט. "אפילו עורכי דין שחשו שהם משולבים במערכת ויש להם יחסים הדוקים עם המנגנון, עם הפרקליטות ועם עורכי דין יהודים, מדווחים על מתח", הוא אומר. המתח הזה, הכולל גם יחס מתנשא וגזעני, קיים בכל הרמות: מזכירות בתי משפט, תובעים ועמיתים יהודים.

"עורכי דין המייצגים חברות עסקיות ומקיימים קשרים יומיומיים עם עורכי דין יהודים, מדברים על אווירה מתוחה ודיבור מתנשא, וגם על ניסיון לכפות דעה ועמדה", מספר ג'בארין. "התחושה של עורכי הדין הערבים שאין עם מי לדבר, שהם חסרי אונים ללא יכולת להציג עמדה, היא חריגה".

בכר מספרת שרוב התיקים שהיא עסקה בהם אחרי תחילת המלחמה היו פליליים או נגעו להבעת דעה. "היחס מצד נציגי הפרקליטות וחלק מהשופטים שיקף את האווירה ברחוב הישראלי", היא אומרת. "יש תחושה של אווירה צבאית, רוצים להראות שיש מצב מלחמה, שלא לדבר על עורכי הדין שמגיעים לבתי משפט עם כלי הנשק שלהם. באחד המקרים עורך דין יעץ לי לא להתווכח עם נציגי המשטרה, כי עלולים לטעון שאני פוגעת בביטחון המדינה".

גם השופטים, אומר ג'בארין, לא מצילים את המצב. "עורכי דין ערבים רבים חשבו ששופטים הם המוצא האחרון, אבל מהר מאוד התברר להם שגם הם מושפעים מהאווירה הציבורית. אתה מגיע לשופט עם תיק שאתה יודע שאין בו כלום, והשופט מאריך את המעצר באמתלה של חומרים סודיים שהגיעו אליו".

הדבר בולט במיוחד בתיקים של הבעת דעה. "אני לא זוכר בעבר מקרים רבים של הארכת מעצר בתיקים כאלה", אומר ג'בארין. "לא מדובר בתיקים של אלימות או תקיפה, אלא בקריאות בהפגנה או פוסט בפייסבוק. עם סגירת חשבון הפייסבוק או עם סיום ההפגנה, אין סיבה להאריך מעצר עד תום ההליכים, אבל שופטים עושים זאת".

מאז אוקטובר 2000 שמו את ההנהגה הערבית על הכוונת. יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה (במרכז) בהפגנה נגד חוק הלאום ב-2018 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

נעצר במחאה שלא היתה זקוקה לאישור. יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ג'בארין נותן דוגמה של שני צעירים מאום אל-פחם, שנעצרו בגין קריאות בהפגנה והוגשו נגדם כתבי אישום חמורים. "קריאות רגילות הופכות בעיני הפרקליטות להסתה ותמיכה בטרור, והשופט מצידו מסכים", אומר ג'בארין, "שינו את הסטנדרטים".

לדבריו, בעבר שופטים התייחסו ברצינות למקרים שבהם ההגנה חשפה את חולשת עמדת המשטרה. עכשיו זה קורה הרבה פחות. רוב המעצרים בענייני הבעת דעה, הוא אומר, מסתמכים על חוק המלחמה בטרור שנחקק ב-2016. "הייתי אז בכנסת, המטרה של החוק הזה היתה לטפל במקרים של אלימות, חברות בארגונים, פעילות לא חוקית, לא סטורי או שיתוף במדיה החברתית". עכשיו, הוא טוען, החוק הזה מנוצל כדי להצדיק מעצרים על התבטאויות בהפגנות או במדיה החברתית.

גם בית המשפט העליון, אומר ג'בארין, לא מספק הגנה. הוא מביא כדוגמה את המקרה שבו השופטים יצחק עמית, יעל וילנר ורות רונן דחו עתירה נגד החלטת המשטרה לאסור הפגנות נגד המלחמה בישובים ערביים. "בית המשפט העליון, שהיה מוצא אחרון להגנה על הדמוקרטיה, קיבל את הטענות הבלתי משכנעות של המשטרה ומנע מאזרחים ערבים את הזכות להפגין.

"המשטרה טענה שאין לה מספיק כוחות כדי לאבטח הפגנה שבה היו אמורים להשתתף 50 בני אדם", ממשיך ג'בארין. להפגנות כאלה, שכלל אינן זקוקות לאישור, המשטרה מביאה בדרך כלל לא יותר מ-20 שוטרים, הוא אומר. בסופו של דבר, המשטרה שלחה יותר מ-100 שוטרים למחאה שהתקיימה בנצרת ועצרה את יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה, יחד עם מנהיגי ציבור ערבים אחרים.

"המשטרה מנעה הפגנות שקראו לסיום המלחמה בנצרת ובערים ערביות אחרות, ואפשרה הפגנות דומות בתל אביב", אומר ג'בארין. "היא מאפשרת לעשרות אנשים להפגין בעפולה מדי יום מול ביתה של הזמרת דלאל אבו אמנה ולהטריד אותה. זה מקרה של אפרטהייד שיפוטי בחסות בית המשפט העליון ונוגע לדיכוי חירויות בסיסיות כמו חופש הביטוי. אמון האזרחים הפלסטינים במערכת המשפט בישראל לא היה גדול בשנים האחרונות. התנהגות בתי המשפט בתקופה האחרונה מביאה לחוסר אמון מוחלט".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf