למה המדינה הופכת אותנו לעובדים סוציאליים סוג ב'?
אקדמיות ואקדמים רבים מתחומים שונים בוחרים לעשות הסבה לעבודה סוציאלית מתוך תחושת שליחות ורצון להוביל שינוי חברתי. דווקא אלה נתקלים במדיניות מפלה מצד המדינה, שמונעת מהם את תנאי השכר המגיעים להם מכוח התקנות שלה עצמה
כותבים אורחים: אמירה נירנפלד ואדיר שור
תכנית הסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית פועלת מזה מספר שנים באוניברסיטאות שונות ונהנית מהצלחה הולכת וגדלה. אקדמאים בגילאים שונים המגיעים מדיסציפלינות שונות, בוחרים במקצוע המאתגר והמחייב הזה. לעתים קרובות הם מגיעים לתוכנית לאחר שצברו שנות תעסוקה רבות וניסיון מקצועי, ובוחרים לשנות כיוון מתוך תחושת ייעוד ורצון לתרום לחברה, לעתים תוך ויתור על תנאים טובים בהרבה.
גם אנחנו, כמו עמיתנו, הצטרפנו לתוכנית ההסבה מתוך רצון להוביל שינוי חברתי שמסתכל על אנשים בגובה העיניים; אחת ויתרה על משרה בכירה כארט דירקטורית במשרד פרסום – משרה נחשקת ששכר נאה בצידה, ואחד, קצין בצבא קבע, ויתר על קריירה צבאית כדי להתמסר לעבודה בתחום החברתי. שנינו הגענו מלאי תקווה ומוטיבציה לתרום לחברה בה אנחנו חיים, וספגנו מהמדינה יריקה בפרצוף.
תכנית ההשלמות לתואר בעבודה סוציאלית מאושרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ובוגריה מקבלים את אישור האוניברסיטאות ומועצת בתי הספר לעבודה סוציאלית כבוגרי תואר שני לכל דבר ועניין. מדובר בתוכנית לימודים והכשרה שכדי להתקבל אליה, על הסטודנטים לעמוד בדרישות סף גבוהות, כמו גם במבחני קבלה. הלימודים עצמם כוללים לימודים עיוניים והכשרה מעשית, אורכם שלוש שנים, והם עמוסים ודורשניים מאוד. המדינה, אשר מודעת למחסור בעובדים סוציאלים, שמחה לקבל עובדים סוציאלים מוכשרים ובעלי ידע רב וניסיון חיים מגוון.
כחלק מתנאי העבודה של בוגרי תואר שני לעבודה סוציאלית בשירות הציבורי, זכאים הבוגרים לתוספת שכר של 7% משכרם ודירוג מותאם לבעלי תואר Ms לפי הוראות התקשי"ר. אלא שמסתבר כי המדינה לא רואה בבוגרי תכנית ההשלמות כשווים לבוגרי תואר שני להם גם תואר ראשון בעבודה סוציאלית, ולא מחילה עליהם את הוראות התקשי"ר לזכאות תוספת השכר והדירוג. בתשובה שניתנה לסטודנטים שהתקוממו על האפליה טענה נציבות המדינה, כי לא ניתן לאשר למסיימי התוכנית גמול תואר שני בשל העובדה שהתואר השני משמש ככרטיס כניסה לדרוג העובדים הסוציאליים לתפקיד, ועל כן שוללים מתן זכויות תעסוקה שוות לבוגרי מסלול ההשלמה לעומת בוגרי תואר שני אשר באמתחתם גם תואר ראשון בעבודה סוציאלית.
> פרוייקט ייחודי באוניברסיטת ת"א מפגיש בין סטודנטים ערבים ויהודים
מדובר באפליה מקוממת ומרגיזה, כיוון שהיא משוללת כל יסוד מקצועי ומונעת מבוגרי התוכנית זכויות המגיעות להם על פי חוק. ניסיון זה של המדינה, לחסוך בשכרם ותגמולם של אלו המגיעים לשירות הציבורי מתוך רצון לעשות למען החברה, לא פעם תוך כדי ויתורים אישיים, אינו רק מזלזל, אלא גם פוגע במרצם ורצונם של אותם אנשים הרוצים להיות זכאים, ככל עובד אחר, להיות מתוגמלים לפי ערכם וניסיונם.
בתוך כך צריך לציין גם כי המעשה, חוסר מוכנות המדינה להכיר בבוגרי מסלול ההשלמות כזכאים לתוספת שכר ודירוג בהתאם, נעשה בהסתר ולא בגלוי. האי זכאות לתוספת השכר והדירוג התגלה לגמרי במקרה. כעת החובה לפעול ולשנות החלטה נמהרת זו מוטלת לא רק עלינו, אותם סטודנטים במסלול ההשלמות ובוגריו, אלא גם על המוסדות האקדמאיים עצמם, שכן הם מעניקים תעודת בוגר תואר שני ללא אחת המשמעויות העיקריות שאמורות להתגלם בו, דהיינו תוספת השכר והדירוג במקצוע, כמו בכל מקצוע מקביל. כעת עליהם לקום ולדרוש את שמגיע לבוגרי התוכנית.
בשבוע הבא יתקיים דיון באוצר שבו יוחלט האם לאשר לכל אותם מסיימי תואר שני ליהנות מתנאי השכר שמגיעים להם. לא מדובר בתנאים מפליגים או בהטבה כלשהי, אלא רק בתשלום שכר שווה לעבודה שווה ולהשכלה שווה.
המאבק העיקרי של העובדים הסוציאליים הוא המאבק על השכר לכלל העוסקים במקצוע בישראל. הדרך רחוקה מלהסתיים, ויש להקצות את כל הכוחות על מנת לחולל שינוי זה, שכן שינוי בשכר ותגמול העובדים הסוציאליים יאפשר שינוי רבתי מול הפונים הרבים איתם אנו באים במגע. עד אז, כולי תקווה כי המאבק הנוכחי אליו יצאנו יהיה מהיר ולא יתקל בחומות האטימות, שכן בכך המדינה עלולה להפסיד בעתיד עובדות ועובדים סוציאליות פוטנציאליים, המגיעים מרקעים שונים שיכולים רק להוסיף מניסיונם והידע המקצועי שצברו, לפיתוח החברה הישראלית ולשגשוגה.
אדיר שור ואמירה נירנפלד – סטודנטים למסלול ההשלמות לעבודה סוציאלית – האוניברסיטה העברית, חברי הוועד הארצי למסלול ההשלמות לעו"ס – תואר שני.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן