לעולם לא תוכל להיות "החייל הטוב במחסום"
יתכן ששני החיילים שעמדו מול עהד תמימי ולא הגיבו באלימות האמינו כי הם יהיו הפנים האנושיות של הצבא. יותר מכל, המקרה שלהם עצמו מוכיח שבמציאות של כיבוש, זה פשוט בלתי אפשרי
לפני שהתחיל הראיון המצוין של יונתן פולק בלונדון וקירשנבאום על מעצרה של עהד תמימי, הכתב הצבאי של הערוץ, אור הלר, הדגיש כמה פעמים את החינוך הטוב שקיבלו שני החיילים שעמדו מול תמימי וחברותיה ולא הגיבו להן.
אני מניחה שיש צדק בדבריו של הלר, בטח במציאות שבה חייהם של פלסטינים בשטחים הם הדבר הזול ביותר שאפשר להעלות על הדעת. במציאות שבה חיילים יורים למוות במפגין נכה על כיסא גלגלים, שחיילים פושטים על בתים ולוקחים למעצר ילדים מתוך המיטה, העובדה ששני החיילים האלה לא הגיבו באלימות היא לא פחות ממדהימה. זה אומר משהו עליהם, בלי ספק. זה אומר משהו גדול יותר על המציאות.
> מעצרה של עהד תמימי מנבי סאלח הוארך עד יום שני
עהד תמימי בדיון בבית המשפט הצבאי בעופר. 20 בדצמבר 2017 (אורן זיו / אקטיבסטילס)
אבל ההערה של הלר מחדדת דוקא נקודה אחרת: היא מפריכה את אשליית "החייל הטוב במחסום". יתכן שהם פעלו כפי שפעלו מפחד המצלמות, אבל מאוד ייתכן גם ששני החיילים האלה באו מבתים מצפוניים והאמינו בלב שלם שהם יהיו "החיילים הטובים במחסום". אלה שמפגינים אנושיות, שלא מכים, לא מתעמרים, לא מטרטרים, לא צועקים ומקללים. בהחלט יתכן שהמוסר שלהם הוא שמנע מהם להכות צעירות שמסרבות לקבל את הנוכחות שלהם בבית שלהן. אבל בסופו של דבר, עם כל המוסר והמצפון, הם היו שני חיילים שפלשו לבית של אנשים שהצבא שאת מדיו הם לובשים מרסק במשך שנים, בשטח שבו למיליוני אנשים אין זכות לנשום בלי אישור שלהם. הם היו שני צעירים עם מוסר שלא הושחת, שלובשים מדים של צבא שהפך את ההתעמרות בחיים של מיליוני אנשים לכוח טבע, עד כדי כך שהתקוממות שלהם נגד ההתעמרות הזו נתפסת בעיני רוב הציבור הישראלי כאלימות לא מובנת.
שני הצעירים האלה אולי עשו את המעשה המוסרי בעיניהם ולא תקפו את עהד תמימי, אבל הצבא שאת מדיו הם לובשים הגיע מאוחר יותר ועצר אותה וגם את אימה שהלכה לראות מה שלום בתה. כלומר על אף הרצון שלהם, בסופו של דבר המפגש שלהם עם בנות משפחת תמימי מתחיל באלימות ומסתיים באלימות כלפיהן. מהרגע שהם לבשו את המדים של הצבא, המוסר שלהם הפסיק להיות פקטור.
ראוי שכל צעיר וצעירה שעומדים לפני גיוס יקחו את הדבר הזה בחשבון. שיתוף הפעולה מתחיל ברגע לבישת המדים. אתה לא תוכל, אף פעם, להיות החייל הטוב במחסום, כי המחסום הזה לא אמור להיות שם מלכתחילה. כי בעצם עמידתך שם, או בבית של אנשים שיש להם זכות לחיות בלי שתפלוש לביתם בכל שעה ביממה, אתה מחזק את מהותו של המחסום ונותן לו לגיטימציה. כשאתה לובש את המדים, הגוף שלך עצמו הופך להיות המחסום. אין לך שום דרך להיות בו "החייל הטוב".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
