עדות: חיילים בעזה שיסו כלב שתקף למוות צעיר עם תסמונת דאון

"אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הצרחות שלו ועל המראה שלו כשהוא מנסה להשתחרר". מוחמד בהאר

*הערת מערכת: הכתבה כוללת תיאורים גרפיים קשים*

צרחות נואשות בעודו נאבק להשתחרר משיני הכלבים ששחררו חיילים ישראלים. זו התמונה האחרונה שנבילה אחמד בהאר זוכרת מבנה מוחמד, בן 24, שסבל מתסמונת דאון.

המשפחה הפלסטינית הסתתרה בביתה בשכונת שג'אעיה במזרח העיר עזה כאשר כוחות ישראליים הסתערו לתוך הבית, אמרה בהאר ל-Middle East Eye. תחילה נשלח פנימה כלב תקיפה, שהתנפל על מוחמד והחל לנעוץ בו את שיניו.

לאחר מכן החיילים גירשו את כולם מהבית, מלבד מוחמד, שנלקח לחדר נפרד. בהאר, שלא הצליחה לראות את בנה, יכלה רק לנחש את שעלה בגורלו לפי הצרחות בעודה נאלצת לעזוב את המקום באיומי נשק.

שבעה ימים מייסרים של המתנה חלפו עד שהכוחות הישראליים נסוגו סופית משג'אעיה. המשפחה מיהרה לחזור לדירה מייד אחרי הנסיגה הישראלית ביום רביעי שעבר. הם מצאו את גופתו הנרקבת של מוחמד, כאשר תולעים אוכלות את פניו.

"אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הצרחות שלו ועל המראה שלו כשהוא מנסה להשתחרר", אמרה בהאר. תסמונת הדאון של מוחמד היתה חמורה, היא הסבירה. התפתחותו הנפשית "היתה ברמה של תינוק".

"מוחמד היה מאוד תמים. הוא לא הצליח להבין…" אמרה בהאר. "הוא לא הצליח לתפוס כלום. הוא היה כמו ילד בן שנה. נהגתי להאכיל אותו ולהחליף לו חיתול. אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה על מה שהם עשו לו, או איך הם השאירו אותו למות ככה".

"מוחמד איננו"

כוחות ישראליים פשטו על שג'אעיה בחסות תקיפות אוויר כבדות ב-27 ביוני. במשך שבועיים הם הפציצו ברציפות את האזור המאוכלס בצפיפות, פלשו לבתים וגירשו עשרות אלפי אנשים. משפחות רבות, כמו משפחת בהאר, נלכדו בבתיהן.

בהאר בת ה-71 אמרה ל-MEE, שהמשפחה היתה תחת מצור במשך שבוע לפני שכוחות ישראליים הסתערו עליה. בתוך הבית היו 16 אנשים, כולל שני בניה של בהאר, נשותיהם וילדיהם. הילדים התחבאו באמבטיה כדי לתפוס מחסה מהאש הישראלית הכבדה. אבל מוחמד, שהיה כבד משקל ולעיתים קרובות סירב לזוז, הוחזק בפינה הבטוחה ביותר של הסלון שהמשפחה יכלה למצוא.

"לפני העקירה האחרונה הזו, נעקרנו לפחות חמש פעמים אחרות, והוא לא הבין לאן אנחנו הולכים", הסבירה בהאר. "בגלל שהיה שמן, הוא היה מתעייף ויושב אחרי כל כמה צעדים".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כשהגיעו כוחות ישראליים לבית משפחת בהאר ב-3 ביולי, הם שחררו תחילה את כלבם, שזינק מיד על מוחמד.

"הכלב נשך את החזה שלו, ואז התחיל לנשוך ולתקוף את זרועו. מוחמד צרח וניסה להשתחרר בזמן שהדם זלג", נזכרת בהאר. "מוחמד לא יכול היה לדבר או לומר שום מילה, אבל מרוב אימה הוא צרח על הכלבים, לפעמים אמר 'וואלה, וואלה', ולפעמים 'חלאס יא חביבי' ('די, יקירי'). אני לא יודעת איך הוא ביטא את המילים האלה; מעולם לא שמענו אותו מדבר לפני כן".

כשהחיילים נכנסו, בהאר התחננה בפניהם להפריד את הכלב מבנה תוך שהיא מנסה להסביר להם שהוא נכה. בסופו של דבר הם עשו זאת, אבל לקחו את מוחמד לחדר נפרד מכולם.

"אמרתי לחייל 'תן למוחמד לבוא לכאן', אבל הוא אמר לי 'לא, אנחנו נטפל בו'", אמרה בהאר. כששמעה אותו צורח בתחינה למים לאחר שעות, היא ביקשה מהחייל להביא לו קצת מים, אבל החייל ענה שיש "סוג מסוים של מים עבורו".

"יכולתי לשמוע את מוחמד מייבב בכאב. מדי פעם הם היו פותחים את הדלת, מסתכלים עליו ואומרים 'אוסקוט' ('שתוק'), ואז סוגרים אותה שוב", אמרה בהאר. "לאחר מכן החיילים סימנו זה לזה. רופא שהגיע איתם נכנס לחדר, ומוחמד השתתק פתאום".

בהאר הניחה שהרופא הזריק לו חומר הרגעה, אבל היא לא יכלה לראות או לשמוע אותו לאחר מכן. "שאלתי את החייל, 'איפה מוחמד?' הוא אמר לי, 'מוחמד איננו'. שאלתי שוב, 'לאן נעלם?' הוא ענה, 'הוא איננו. אין מוחמד'", אמרה ל-MEE.

לאחר מכן נאלצה המשפחה לעזוב את הבית ולפנות למערב העיר עזה, כשהיא משאירה את מוחמד מאחור.

במשך שבעת הימים הבאים, המשפחה יצרה קשר עם הצלב האדום מדי יום והתחננה לשחרורו של מוחמד או לטיפול רפואי. הצלב האדום כל הזמן אמר להם שהצבא הישראלי לא משתף פעולה.

ג'בריל, אחיו הבכור של מוחמד, היה הראשון שחזר לבית לאחר שהכוחות הישראליים עזבו. כשנכנס לחדר שבו הוחזק מוחמד, הוא ראה שהחדר מכוסה בדם ובנוזלים שניגרו מגופו כשהחל להירקב.

החדר המגואל בדם שבו הוחזק מוחמד, כפי שמצאה המשפחה לאחר שובה הביתה

"הוא שכב על הבטן, גופו נרקב ותולעים החלו לאכול את פניו", אמר ג'בריל, בן 43, ל-MEE. הוא הוסיף כי ראה חוסם עורקים על זרועו השמאלית הפצועה, כנראה כדי לעצור את הדימום. "בהתבסס על מצב גופתו, היה ברור שהוא מת מספר ימים קודם לכן".

בידי MEE צילומים של הגופה אך לא ניתן לפרסמם בשל אופיים הגרפי הקשה.

מאז תחילת הפלישה הקרקעית שלו לעזה, השתמש הצבא הישראלי באופן שיטתי בכלבים לחיפוש במבנים, כולל בתי חולים. במקרים רבים, הכלבים הורשו לתקוף ולפגוע באזרחים.

בחודש שעבר פרסמה רשת אל-ג'זירה קטעים שדלפו ממצלמה שהוצמדה לכלב צבאי ישראלי, אשר תיעדה אותו נושך וגורר אישה פלסטינית מבוגרת בביתה.

בעוד בתי חולים בעזה לא פועלים והכבישים הרוסים כתוצאה מהפצצות ישראליות, ג'בריל אמר שהוא לא יכול להזעיק אמבולנס או להעביר את גופתו של מוחמד לבית קברות. לא ניתן היה אפילו לרשום את מותו באופן רשמי, אמר ל-MEE.

"הייתי מוכרח לקבור אותו ליד הבית. יש בערך רווח של מטר בין הבית שלנו לבית של דודי. שם קברתי את מוחמד".

מהא חוסייני היא עיתונאית עזתית המדווחת מדיר אל בלח. הכתבה התפרסמה במקור באתר Middle East Eye. מאנגלית: אורלי נוי.

מדוברות הצבא נמסר בתגובה:

"ביום האירוע התנהלה פעילות מבצעית עצימה במרחב לחימה שכלל חילופי ירי משמעותיים בין כוחות צה"ל למחבלי החמאס. כחלק מהפעילות אל מול המחבלים, הכוח סרק מבנים באמצעות כלב. בתוך אחד המבנים איתר הכלב מחבלים, ונשך אדם. הכוח העניק טיפול רפואי ראשוני לאותו אדם בחדר נפרד במבנה והפציר לבני משפחתו להתפנות מהדירה, על מנת שלא יימצאו באזור הלחימה.

"חילופי האש המשיכו כל אותו הזמן, ובמהלך האירוע אף נורה טיל RPG אל עבר הכוח, אשר פגע בטנק של הכוח, והביא לפציעת לוחמים ובהמשך למותו של אחד הלוחמים. לנוכח פגיעת הטיל, נאלץ הכוח שטיפל באדם שננשך בדירה לצאת לשם הענקת טיפול ללוחמים שנפגעו. בשלב זה, נותר האדם, ככל הנראה, כשהוא לבדו במבנה.

"צה"ל מצר על הפגיעה באזרחים בעת הלחימה".