newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרבן מצפון בדרך לכלא הצבאי: "סירוב הוא תרומה לחברה"

מתן הלמן יתייצב מחר בבקו"ם ויצהיר על סירובו לשרת בצבא בידיעה שהוא עומד להיכלא. רגע לפני הוא מדבר על האמונה בצדקת הדרך, על תגובת המשפחה והחברים, ועל כך שאי אפשר גם לקחת חלק בכיבוש וגם להיות מוסרי. "זו בחירה להתגייס. יש גם דרכים אחרות"

מאת:

מחר בבוקר (שני) צפוי מתן הלמן בן ה-20 מקיבוץ העוגן להתייצב בבקו"ם בתל השומר ולהצהיר על סירובו להתגייס לצבא ולקחת חלק בכיבוש. הלמן, בוגר שנת שירות בשומר הצעיר, צפוי לעמוד למשפט ולהישלח לתקופה ראשונה של כליאה לאחר שיסרב להתחייל ויעמוד למשפט. כפי שחוו גם סרבני, ובעיקר סרבניות מצפון לפניו – שש במספר רק בשנה האחרונה – הלמן יודע שהוא צפוי להיכנס ולצאת מהכלא שוב ושוב בתקופה הקרובה.

בהצהרת הסירוב שלו כתב הלמן: "חוק הדורש גיוס לצבא המדכא עם שלם ושולט עליו אינו חוק מוסרי. אל לנו להיות חברה שהולכת כעיוורת אחר מנהיגים וחוקים המנוגדים לצו מצפוננו ולמוסר האנושי. הצבא הוא זרוע של המדינה להמשך מדיניות של דיכוי אלים, גזעני ומעמדי. לכן אני רואה את התרומה החברתית שלי ומחויבותי המוסרית להתנגד ולסרב לקחת חלק בצבא"

הבוקר בשיחת טלפון כ-24 שעות לפני שתישלל חירותו, הוא נשמע נחוש. הוא דיבר עם סרבני וסרבניות עבר, שמע חוויות, והתכונן עד כמה שניתן למה שעומד בפניו, ויגיע לבקו"ם כשהוא מלווה בתומכים, חברים ומשפחה.

"החברים שלי מכירים אותי ואת הדעות שלי. רובם הגדול לא מחזיק באותן דעות, אבל הם תומכים בי ובמי שאני, ובצעדים שלי. אני מרגיש שיש ריספקט לזה שאני לא משקר, ולא מעגל פינות, אלא הולך עם האמת שלי ומוכן לשלם על זה".

יש חששות לקראת מחר?

"אני מאוד שלם עם ההחלטה שלי, שאני הולך איתה ובוחן אותה כבר ארבע שנים. אני שלם עם הדרך שלי. אני חושש כמובן מאיך יהיה שם. אף פעם לא הייתי בכלא. בחיים לא הייתי במקום שבו מחליטים לי על החיים ברמה כזאת. שבו אין לי את החופש ללכת לאן שאני רוצה, או לאכול מתי שאני רוצה. אבל אני מאמין שזה שאני הולך עם האמת שלי זה מה שיחזק אותי בימים בכלא, ויש לי גם תמיכה רחבה מחברים ואנשים מסביב".

כדי להדגיש את דבריו הוא מצטט את ליאונרד ד' אבוט שאמר בשנת 1917 באסיפה של "הליגה נגד גיוס" שפעלה בארה"ב לפני מלחמת העולם הראשונה: "הצעיר שמתוך יושרה ואידיאליזם מסרב לאחוז בנשק למען מטרה שהוא לא מאמין בה, חזק יותר מכל ממשלה שאי פעם התקיימה".

> עונת הציד בישראל היום: קריאה לפטר מנהלת בי"ס שתמכה בבתה הסרבנית

מתן הלמן בחולצה הכחולה של השומר הצעיר (צילום באדיבות המצולם)

מתן הלמן בחולצה הכחולה של השומר הצעיר (צילום באדיבות המצולם)

אחרי שנחשף למושג כיבוש בפעם הראשונה בכיתה ט', הלמן התחיל לשאול שאלות. הוא קרא מאמרים, ספרים, עדויות של חיילים, צפה בסרטונים של סרבניות וסרבנים קודמים ב"טלוויזיה החברתית" וכבר כשקיבל צו ראשון הוא הודיע להורים שלו שהוא לא מתכוון להתגייס. משפחתו של מתן, כהגדרתו, "בדרך כלל הולכת עם הזרם". זוג הורים, אבא ששירת בגולני ואמא שהגיעה לקיבוץ כמתנדבת מהולנד שהתחברה לרעיון הסוציאליסטי שעומד בבסיסו, ואח אחד, כדורגלן שעשה צבא. אף אחד מהם לא אוחז בדעות הפוליטיות של הבן הצעיר והמרדן של המשפחה.

"בהתחלה הם היו קצת בשוק וכעסו, אבל עכשיו הם תומכים בי ועומדים מאחורי. יש להם דעות שונות משלי אבל הם בהחלט תומכים בי. הם מעריכים את זה שאני מתנדב, את זה שעשיתי שנת שירות ואני רוצה לעשות שירות לאומי, ואת זה שאני הולך עם האמונות שלי. כמובן שכמו כל הורה נורמלי הם לא היו רוצים שאלך לכלא. הם היו מעדיפים שאוציא פטור".

ולמה באמת ללכת בראש צלול לכלא? למה לא להוציא פטור?

"אני מרגיש שאני צריך לנקוט עמדה. שזה חלק בלתי נפרד מהתרומה החברתית שלי. כמו שעשיתי שנת שירות, כמו שהדרכתי, גם זה חלק מהתרומה שלי לחברה.

"סרבנים אחרים השפיעו עלי, ואני מקווה להשפיע כמוהם על אחרים. אני מדבר על זה. אני אף פעם לא מסתיר את דעותיי. כל השנים שלי עם החניכים. מעולם לא כפיתי מחשבה, אבל כולם יודעים כל השנים שאני מתכוון לסרב. ניסיתי לפתוח לחניכים שלי את הראש, שידעו שזו בחירה להתגייס ושיש גם דרכים אחרות. שצריך לשאול מה זה אומר להתגייס לצבא. להבין שזה לא עוד משהו כמו ללכת לבית ספר. זה מעשה פוליטי שיש לו השפעה והשלכות".

הסללה לגיוס

בבית הספר התיכון בו למד, כמו בכל בית ספר בארץ, ברירת המחדל היא עידוד לגיוס. אבל כן נתנו לו במה להביע את עצמו ודעותיו והוא הרצה מספר פעמים לתלמידים על ההחלטה שלו. ועדיין הוא אומר "בבית ספר מסלילים אותנו להתגייס בלי לחשוב".

בשנים האחרונות הלמן מדריך בתנועת השומר הצעיר. "התנועה כהיא כמו בית בשבילי", הוא אומר. חבריו של הלמן לגרעין השנת שירות של התנועה ידעו כמובן על כוונתו שלא לשרת בצבא כבר כשהצטרף אליהם. "בהתחלה", מספר הלמן, "הגרעין עמד מאחורי", אבל לקראת פסח השתנו הדברים והלמן קיבל פניה מגורמים בכירים בתנועה שהודיעו לו שלא יוכל להמשיך עם הגרעין. התקיימה שיחה עם חבריו שלא בנוכחותו, ובסופו של דבר הוחלט שלא ימשיך עם הגרעין בתום השנה. "זה היה אחד הדברים היותר קשים שעברתי", הוא מספר באכזבה של בעלי ציפיות.

נעלבת?

"בטח. הרגשתי פגוע. אני עם התנועה כבר ארבע שנים. אני מדריך, עושה שנת שירות, ופתאום כשהדעות שלי לא תואמות במאה אחוז את כולם אז מוציאים אותי. הרגשתי שמוקיעים אותי. אני רוצה לתרום לחברה, אבל בדרך אחרת. האם הדרך היחידה לתרום לחברה בארץ היא דרך גיוס לצבא? תנעה שדוגלת בלדבר ולקבל את כולם, ופתאום אין שיחה ואין קבלה. והסירוב שלי הוא דווקא בדיוק אחוות העמים שבה דוגלת התנועה.

"תמיד היה לי מוזר והרגיש לי צבוע שאמרו לנו בתנועה שהכיבוש הוא דבר רע ושחייבים לסיים אותו ואחר כך דורשים מאיתנו ללכת לגדוד 50 ולעשות את הכיבוש בטענה שאנחנו "מוסרים" ו"טובים" יותר ושאנחנו נעשה את הכיבוש "מוסרי" יותר. אני אומר את הדברים האלו כי אכפת לי מהתנועה".

מה חשוב לך שאנשים יבינו מהבחירה שלך לסרב?

"כמו שסירוב הוא אמירה פוליטית ככה גיוס הוא אמירה פוליטית. זו בחירה. חשוב לי להעביר מסר לחברה, ובעיקר לנוער: לא להתרגל ולהסתגל למצב הקיים, אלא לחשוב האם ככה אנחנו רוצים להמשיך לחיות או שתפקידנו הוא לשנות".

> ביתו של תושב עארה בסכנת הריסה בגלל כביש שלא ייבנה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
המשורר האיראני נימא ניכנאם

המשורר האיראני נימא ניכנאם

"רציתי להכיר לקוראים באיראן שירה ישראלית עכשווית"

בתחילת החודש יצא לאור באיראן, בהוצאת ספרים רשמית, ספר של המשוררת הישראלית ללי ציפי מיכאלי. המתרגם הוא משורר איראני ממשפחה יהודית, שמתגורר כיום בדנמרק. הוא לא רואה בתרגום אקט פוליטי, אלא תרבותי בלבד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf