מעבר לפיצוצים: צילומים שקטים של הנותרים בסוריה
לצלם התורכי סיהד קאנר נמאס מצילומי מלחמה שמראים רק אלימות וגופות קרועות. לכן כשנסע לסוריה צילם אנשים חיים בסביבתם הטבעית, ושאל אותם על העתיד שלהם. המלחמה נוכחת בין השורות והפולרואיד
כותב אורח: קלמאן ז'יררדו, איסטנבול, תמונות: סיהד קאנר
"הסדרה הזו אינה מתרכזת בפיצוצים או בקונפליקטים או במתים. זו סדרה על השפעות המלחמה. היא מציגה את מערכת היחסים בין האנשים הנותרים לבין הסביבה והמקומות שנותרו".
השורות הללו הן חלק מההקדמה הקצרה המלווה את תמונות הפולרואיד שצילם סיהד קאנר בסוריה. הצלם הטורקי הצעיר החליט בכוונה תחילה לשבור את חוקי צילומי המלחמה: ״צלמי מלחמה מראים את הדברים ישירות. גופות, פיצוצים. לא נוח לי עם זה, בגלל שאנשים מתרגלים לראות מראות כאלה והם כבר לא מרגישים שום דבר. אני לא צלם מלחמה. אני רציתי ללכת לשם כדי לשמש כעד״.
ואכן, אף עיתון או מגזין טורקי לא הסכים לפרסם את התמונות הלא קונבנציונליות שלו. לא היו גופות, זה היה ״אמנותי מדי״. סיהד זכה להצלחה גדולה יותר מחוץ למדינה וסדרת ה״נותרים״ שלו זכתה במקום הראשון בתחרות הצילום של "מוזיאון הצילום של האנושיות".
> האם מלחמת האזרחים בסוריה על סף סיום?
הוא החל לצלם בגיל 15. ״נסעתי לפקיסטן ב-2005 וצילמתי כל דבר שראיתי עם מצלמה קטנה״, מספר סיהד. צלם עיתונות אחד הבחין בתמונות שלו ואמר לו שיש לו כישרון. באותם ימים סיהד שאף להיות ארכיטקט אבל הוא מצא את עצמו נכנס יותר ויותר לעולם הצילום.
בזמן לימודיו באוניברסיטה עבד כצלם עצמאי עבור ארגונים לא ממשלתיים וסוכנויות שונות. כבר אז הוא הרגיש שצילום עיתונות מסורתי לא מתאים לו. ״זה מהיר מדי. אתה מצלם כל יום ואחרי חודש אתה כבר הופך למכונה״, הוא אומר. כחלופה, הוא מנסה לשלב בעבודתו בין צילום עיתונות לצילום אמנותי, וכך לשקף את המציאות דרך גישה שהיא בו זמנית שאפתנית מבחינה אסתטית, מפעילה ומעוררת.
סיהד זכה לראשונה להכרה בזכות עבודתו על רעידת האדמה שזעזעה את מחוז ואן במזרח תורכיה ב-2011. הוא צילם ניצולים בין הריסות בתיהם ופרסם בווידאו את הסיפורים שלהם. הוא מסכים שיש קשר בין הצילומים שצילם לאחרונה בסוריה לבין הסדרה המוקדמת הזו. ״אני משלב שני מוטיבים", הוא מסביר, "אנשים והסביבה שלהם. הסביבה שלנו מעצבת אותנו, ולהיפך״.
הפרויקט הבא שלו, שנקרא ״שורש״, צולם במחוז מאלאטיה שבמזרח תורכיה, והוא אישי יותר אך עדיין ממשיך את אותו החיפוש. ״הפרויקט עוסק במולדת שלי, אפילו שנולדתי וגדלתי באיסטנבול״, אומר סיהד. ״אני מנסה לחקור את הסביבה שלי. ברגע שאדע מי אני, אני אוכל להיטיב להסביר את מערכת היחסים בין אנשים וסביבתם״. סיהד מציין את הצלם האמריקאי אלק סות׳ כמקור השראה.
בסדרת ה״נותרים״ שלו הוא הוסיף עוד מרכיב אחד למשוואה: אינטראקציה. ״קודם כל צילמתי את התמונה ואז נתתי אותה לאנשים שבתצלום. השתמשתי במצלמת פולרואיד, וביקשתי מהאנשים לכתוב או לצייר משהו על התמונה. אז שאלתי אותם כמה שאלות, כמו ׳איך אתה מרגיש?׳ ׳מה הציפיות שלך מהמהפכה הזו?׳ ו- ׳מה אתה חושב על העתיד שלך?׳״
סיהד צילם בחאלב ובאעזאז (על גבול סוריה-תורכיה) בדצמבר 2012 בתנאים קשים. ״בחאלב לא יכולתי לישון בגלל ההפגזות. הרגשתי שאם ארדם אני אמות. וזה היה מאוד קשה לצלם ברחובות, כי זה היה יותר מדי מסוכן. הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות זה למצוא מקום בטוח. כשביקשתי מאנשים להצטלם, חלקם סירבו. הם אמרו: 'אתה יכול למכור את התמונות לעיתונים זרים ואז הם יכולים לטעון שאנחנו טרוריסטים׳. אישה אחת שרטה את פניה בתצלום כי היא לא רצתה שיזהו אותה".
סיהד לא שמע דבר מהאנשים המופיעים בתמונות מאז שהוא ביקורו ב-2012. יתכן שחלקם הגיעו כבר לתורכיה כפליטים. על פי נתוני סוכנות הפליטים של האו״ם יש עכשיו יותר משני מיליון פליטים מחוץ לגבוות סוריה, וכרבע מהם כאן בתורכיה.
* קלמאן ז'יררדו הוא עיתונאי צרפתי עצמאי, שעוסק רבות במזרח התיכון, ואחד מעורכי האתר Mashallah News. פוסט זה פורסם במקור באנגלית באתר Mashallah. תרגמה: מיכל מוגרבי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן