newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו נציג ישראל השנייה? איזו בדיחה עצובה

אם אבישי בן חיים באמת מחפש את ישראל השנייה בבית המשפט, שיסתכל על הפנתרים השחורים, על משפחות ילדי תימן, על הוריו של סלומון טקה ועל תושבי שכונת אבו כביר. לאיש שיתחיל את משפטו ביום ראשון לא רק שאין כל קשר אליהם או עניין בגורלם, הוא זה שאחראי למצבם

מאת:

"ביום ראשון מעמידים אותי למשפט. ביום ראשון מתחיל המשפט שלי, משפט נגדי.

ההגמוניה תגיד שזה משפט נתניהו, אולי זה מה שאפילו הוא חושב, אבל אני מרגיש ומבין היטב שזה לא המשפט הפרטי שלו. זה המשפט שלי. ושל רבים אחרים שמרגישים כמוני".

את הטקסט הזה צייץ אתמול ד"ר אבישי בן חיים, המקדם לאחרונה בלהט תזה שלפיה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נרדף בשל היותו נציג ישראל השנייה. לקראת פתיחת משפטו של נתניהו, בן חיים מעלה הילוך: עכשיו נתניהו כבר לא רק הנציג של ישראל השנייה, אלא מגלם אותה בגופו ממש, עד כדי כך שכאשר יישב על ספסל הנאשמים תשב אתו על הספסל אותה ישראל שנייה של בן חיים, כולל הוא עצמו.

אלמלא היה בן חיים חוקר רציני, ואלמלא הערכתי אותו על חיבורו האמיתי לתודעה ולשיח המזרחי, הייתי נוטה להאמין שמדובר בהטרלה משונה במיוחד. אני עוקבת מזה זמן בעניין אחר פרסומיו של בן חיים סביב התזה הזאת, ועדיין מתקשה לרדת לסוף דעתו.

נתניהו שולט במדינה יותר זמן מכל מנהיג אחר בהיסטוריה של המדינה. במשך שנות שלטונו האינסופי, לא רק שלא עשה דבר למען הפריפריה שבה נמקה אותה ישראל שנייה של בן חיים, אלא שהמדיניות הכלכלית האולטרה-קפיטליסטית שקידם העמיקה את הפערים בין החזקים לחלשים בישראל לכדי העמוקים בעולם המערבי, בכל פרמטר כמעט: תעסוקה, עוני, בריאות, תוחלת חיים ועוד.

גם אם מניחים לרמה העובדתית ומחפשים את המענה ברמת האתוס החברתי, הרי שיש מעט מאוד בין המסורתיות המזרחית שבן חיים עצמו דיבר עליה לא מעט לבין דמותו של האיש הנואף, המושחת והנהנתן הזה. הוא בז למזרחים מעומק לבו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבקר בשוק מחנה יהודה בירושלים לפני הבחירות, ב-28 בפברואר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בז למזרחים מעומק לבו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבקר בשוק מחנה יהודה בירושלים לפני הבחירות, ב-28 בפברואר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בדיון עם כחלון בעניין תאגיד השידור, נתניהו אמר ש"קפץ לו הגן המזרחי", כנראה מושג נרדף בעיניו לגחמנות לא רציונלית. הוא גם "גילה את מוצאו הספרדי" בהצהרה מביכה כמעט כמו בקשת הסליחה של אהוד ברק מהמזרחים, -שני אדונים אשכנזים מלאי יוהרה המאמינים שאפשר "לקנות" את הציבור המזרחי במס שפתיים כל כך זול וחלול.

זה לא רק האיש עצמו; הבוז המתנשא למזרחים מאפיין גם את האנשים הקרובים אליו ביותר. מרעייתו שרה שהטיחה במני נפתלי, אב הבית של מעון ראש הממשלה, שהם "אירופאים עדינים ולא אוכלים הרבה כמוכם, המרוקאים"; ועד למקורבו, נתן אשל, שחשף במערומיו את המבט הציני, מלא הבוז למזרחים ואת המניפולציה המודעת בהסללתם למחוזות השנאה.

אבל הבוז למזרחים וההתנשאות העמוקה אינם הסיבה העיקרית בשלה תיוגו של נתניהו כנציג ישראל השנייה הוא מגוחך כל כך. התזה הזו מופרכת מפני שבמונחים חברתיים, ההביטוס של נתניהו זהה לזה של האנשים שלפי בן חיים רודפים אותו כעת.

לפני כמה שנים, עמוס עוז סיפר למאזיניו באירוע בחירות של מרצ בהוד השרון את הסיפור הקטן הזה: "הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופ' וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי, או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכל באשמתי".

הילד הקטן הוא, כמובן, הילד בנימין. והסבטקסט של הסיפור הוא הרבה יותר על מה שמשותף לשני המחנות שעוז ונתניהו נמצאים בהם מאשר על המפריד ביניהם. למעשה מדובר פה בסיפור בתוך המשפחה, על אלה שגדלו בתוך אותו מעגל שחבריו יועדו לגדולה מינקות, אלה שזכותם הטבעית לאייש את האליטות – מימין או משמאל.

הסיפור הזה הזכיר לי את דבריו המדויקים של איש הפנתרים השחורים, ראובן אברג'יל: החבורה הזאת מסכימה בינה עד לפירור האחרון, ובעיקר מסכימה גם על מה שנתון במחלוקת. ואם מדי פעם מתקבל הרושם שמישהו מחוץ למעגל הזה מצליח ללקט כמה פירורים, זאת אשליה שנועדה לשוות למשחק הזה נופך מציאותי.

אין פירורים. אם קיבלת פירור, מישהו רצה שהוא יפול לידיך. בהצגת העוועים הזאת, נתניהו הוא שותף מלא של האליטות שכביכול רודפות אותו עכשיו.

התזה של בן חיים נכונה רק בכיוון אחד: ישראל השנייה אכן מאוהבת בנתניהו. זה עדיין לא אומר שהוא מייצג אותם. זה ודאי לא אומר שהוא מגלם אותם בגופו, כפי שמשתמע מהציוץ של בן חיים.

הדבר המשמעותי ביותר שנתניהו כנראה עשה למען אותה ישראל שנייה הוא לאפשר להם להיות חלק אינטגרלי ממערך הדיכוי נגד הפלסטינים, וההבטחה שלא משנה כמה נמוך בשרשרת הם יתבוססו, תמיד יהיה מישהו מתחתם והם יהיו עליונים עליו.

אם אבישי בן חיים באמת מחפש את ישראל השנייה על ספסל מערכת המשפט הישראלית, הוא ימצא אותה במשפטים של הפנתרים השחורים שגנבו חלב מעשירים וחילקו בשכונות העוני. הוא ימצא אותה בלבבות השבורים של משפחות ילדי תימן החטופים בדיונים משפטיים עקרים לאורך שנים.

ורקה ו-וביג'יג, הוריו של סלומון טקה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

פניה של ישראל השנייה האמיתית. ורקה ו-וביג'יג, הוריו של סלומון טקה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

הוא ימצא אותה בעיני משפחתו של סלומון טקה ז"ל שביקשו לעשות צדק עם זכר בנם שנרצח. הוא ימצא אותה על הספסל ביחד עם תושבי שכונת אבו כביר שנלחמים בכוחותיהם הדלים נגד השלכתם לרחוב.

אלה הם פניה של ישראל השנייה שבן חיים מדבר בשמה. לאיש שיתחיל את משפטו ביום ראשון לא רק שאין כל קשר, חמלה או עניין בגורלם – הוא זה שאחראי לגורל הזה יותר מכל אדם אחר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

סמוטריץ' או דו-לאומיות, אין דרך אחרת

האווירה הג'נויסיידית שהשתלטה על ישראל אחרי 7 באוקטובר היא לא סטייה, היא נעוצה בשאיפה הציונית הישנה לכמה שיותר קרקע עם כמה שפחות ערבים. המוצא היחיד הוא להכיר שהביטחון של היהודים תלוי בהכרה בדו-לאומיות של המרחב הזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf