ניצחון הרוח - חמש יחידות בספרות ובחשיבה מחוץ לשיטה
בעוד שר החינוך מקדש את לימודי המתמטיקה והזהות היהודית, מתקיים מיזם המעודד לימודי חמש יחידות בספרות, פילוסופיה והיסטוריה. עצוב שהדבר אפשרי רק בהפרטת המערכת
בתי החינוך של "דרך רוח" מצליחים לעודד תלמידים, בעיקר מהפריפריה, ללמוד מדעי הרוח ברמה מוגברת. המיזם נפלא בעיני, אבל מעורר שאלה קשה בכל הקשור להפרטת מערכת החינוך הממלכתית.
יום חמישי בשבוע, כבכל יום חמישי, מגיעים 73 תלמידי כיתות י' עד יב' מתיכון "רמות" בבת ים, לאוניברסיטת תל אביב. לא מדובר בסיור העשרה במעבדות ננו-טכנולוגיה, וגם לא בשיעורי תגבור במתמטיקה. הנערות והנערים האלה, כמוני וכמוך, לומדים לקראת בגרות מורחבת בספרות או בפילוסופיה.
במגמת ספרות בכיתה י' מתקיים שיעור מבוא לקראת קריאה בסיפור הקצר "בארטלבי הלבלר" מאת הרמן מלוויל. בארטלבי הוא מועסק חדש במשרד להעתקת מסמכים, עבודה משעממת למדי. בכל פעם שהמנהל מורה לו לעשות איזה דבר, הוא משיב בקצרה: "אני מעדיף שלא". בשונה מכל העובדים הצייתנים, שובר בארטלבי את כל המוסכמות החברתיות.
באחת הביקורות לסיפור אני קורא: "בארטלבי חי מחוץ לשיטה. הוא מטריד אותנו כי הוא מציב בפנינו חובה מוסרית […] שלא לעשות את שאנו מעדיפים שלא לעשות". אמנם השיעור שביקרתי בו התקיים כבר לפני כמה חודשים, אולם אני מפרט מתוכנו כדי להדגים עד כמה חשוב ונאצל היה, לו כל תלמידי ישראל היו נחשפים ללימודי הספרות. לימודים שמאפשרים להתמודד עם שאלות ההווה שלא עד דרך ההטפה וההתלהמות, אלא על דרך החשיבה האלגורית.
באותו שיעור הכנה לסיפור, כתבה המורה על לוח הכיתה: "אני מעדיף/ה שלא…", וביקשה מהתלמידים להשלים את המשפט, בסיפור קצר מעולמם האישי. "תחילה התקשו התלמידים בכתיבה", סיפרה המורה ד"ר ננה אריאל. "הם ביקשו הוראות יותר מדויקות, ושמתי לב שהם מתחננים למגבלות. הפניתי את תשומת ליבם לחשש שלהם מרגעים של השתהות עם המשימה וחירות בכתיבה. זה בהחלט רגע שיעזור לנו להבין גם את בארטלבי בהמשך."
"אחרי שהרפו מהחשש, יצא אוסף מבריק של סיפורים: על ילד שכופר בהחלטת בית המשפט על המשמורת שלו ומחליט לסרב לה, על מורה שמסרב להנחיית המנהלת שלו, על סירוב להיחשף לסיטואציה מחרידה בהתנדבות במד"א, ועוד. שמנו לב שהסירוב מגיע באופן קבוע בסיטואציות שיש בהן דינמיקה של יחסי כוח. גם זה יעזור לנו להבין את הסיפור המסתורי והמופלא הזה בהמשך."
אני מקווה שאני מצליח להעביר לכם את נפלאות השיעור וחשיבותו הרבה. זה לא רק שיעור בספרות, אלא שיעור באזרחות, בזהות, באנושיות וברוח האדם.
מצבם העגום של מדעי הרוח
הלימודים ברמה מוגברת לבגרות בספרות, פילוסופיה והיסטוריה מתקיימים ביוזמת "דרך רוח – לקידום מדעי הרוח בישראל", שנוסדה בשנת 2011 על ידי סיגל וליאור פרלמן מחיפה. המוטיבציה, כפי שסיפר ליאור, הייתה מצבם העגום של מדעי הרוח בתיכוניים ובאקדמיה. בשנת 1996 למדו ספרות ברמה מוגברת שבעה אחוזים מתלמידי התיכון שניגשו לבגרות. עשרים שנה מאוחר יותר (2016) עשו זאת רק שני אחוזים מהתלמידים. מצב דומה נרשם גם בלימודי ההיסטוריה, ששיעור התלמידים ירד בשנים האמורות מ 11 אחוזים לשלושה אחוזים בלבד.
היה ניתן לצפות, לנוכח החשיבות של טיפוח אזרחים משכילים וחושבים, שמשרד החינוך יאבק בגישה התועלתנית, וימצא דרכים לדרבן את בני הנוער לעסוק גם ברוח האדם. כידוע לכולנו, שר החינוך הנוכחי עושה בדיוק את ההיפך. ככל שהוא שופך מיליוני שקלים על מסעות פרסום המקדשות את המתמטיקה, כך קשה יותר לשכנע בני נוער ללמוד ספרות, פילוסופיה והיסטוריה.
ב"דרך רוח" מתמודדים עם האתגר במספר דרכים. ראשית, הם נפגשים עם תלמידי כיתות ט', ומספקים להם מידע אודות מסלולי הלימוד. כל תלמיד ותלמידה מוזמנים להצטרף, אין דרישת סף מלבד הרצון, ואין דרישה לתשלומי הורים מיוחדים. שנית, הלימודים נערכים באוניברסיטאות ולא בכיתות בתי הספר. מלבד העלאת קרנם של הלימודים בעיני התלמידים והוריהם, יש לכך חשיבות רבה בשבירת החומה הניצבת בין תלמידי הפריפריה לבין האקדמיה. תלמידים שמסתובבים דרך שגרה במסדרונות "מגדל השן" האקדמי, מפנימים מתוך ההתנסות שגם הם יכולים.
רכיב שלישי וחשוב בתכנית הוא איכות המורות והמורים. כפי שהעיד ליאור, אלה "נבחרים בפינצטה" מתוך הכרה שאישיותם, ולא רק השכלתם, היא שתעשה את ההבדל. ישיבת צוות שבה נכחתי דמתה יותר לשיחת צוות מדריכים בתנועת נוער מאשר מפגש מרצים מן האקדמיה. הדיווחים נגעו יותר להתפתחות האישית של התלמידים והתלמידות, ופחות בתכנים הנלמדים: משה שהפתיע בשאלה חכמה, בת-אל שהפתיעה בתשובה, גיא שקצת מתבייש בעצמו ולימור שטרודה בעניינים משפחתיים.
בשנה הראשונה (2012) למדו במסגרת זאת 28 תלמידים, שנאספו מתשעה בתי ספר תיכוניים בחיפה וסביבתה. בשנה הבאה ילמדו בתכנית כשלוש מאות תלמידים ותלמידות, משלושים בתי ספר ברחבי הארץ, בארבעה "בתי חינוך", כפי שהם מכנים זאת: באוניברסיטאות חיפה, תל אביב, באר שבע ובר-אילן.
עוד על הצלחת בתי החינוך ניתן ללמוד מציוני התלמידים בבחינות הבגרות, שגבוהים מהממוצע הארצי; משבעה עשר התלמידים שבחרו להגיש עבודות גמר בספרות או בפילוסופיה, שחלקם אף זכו לפרסי ון-ליר לעבודות מצטיינות; ובמיוחד מהרוח הגבית הניתנת לבתי החינוך באוניברסיטאות המארחות, וברשויות המקומיות. הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה אף תעניק 4 נקודות זיכוי אקדמאיות לכל בוגר המגמה, ועוד 4 נקודות זיכוי לבוגרים שיכתבו עבודות גמר. זהו תמריץ אדיר לתלמידים שיירשמו בעתיד ללימודים באוניברסיטה.
הפרטה מתחילה בחידלון המערכת הציבורית
בתי החינוך של דרך רוח, המעודדים בני נוער להתמחות בספרות, פילוסופיה או היסטוריה, ראויים לשבח. עם זאת, הם מעוררים תהייה לגבי מערכת החינוך הממלכתית: מדוע רעיון שכזה לא יכול היה להתפתח בתוך המערכת? מה עוצר את בעלי התפקידים במשרד החינוך מלנער את שגרת הלימודים המוזנחת, ליזום שיתופי פעולה אזוריים עם מוסדות ההשכלה הגבוהה, לאסוף את מיטב המורות והמורים, ולעודד תלמידים להירשם למגמות החשובות האלה?
אולי בשאלה הפוכה: בשביל מה צריך משרד חינוך, אם את הטוב ביותר ניתן להשיג מחוצה לו, ולא באמצעותו? אולי זה כמו בארטלבי הלבלר, שיכול להתקיים רק מחוץ לשיטה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן