מתנחלים חטפו ועינו צעיר פלסטיני; הצבא החזיר אותו למשפחתו
טארק זביידי בן ה-15 ישב, לפי עדותו, עם חברים בשכונה שמשקיפה על ההתנחלות ההרוסה חומש, כשקבוצת מתנחלים פגעה בו עם מכוניתה, נסעה אתו לאזור מבודד והפעילה כלפיו אלימות קשה. הוא מספר שאיבד את הכרתו, וכשהתעורר מצא את עצמו בג'יפ צבאי. גורם בכיר: החיילים לא היו עדים לאלימות בעצמם
טארק זביידי בן ה-15 שוכב כבר שבוע פצוע בביתו שבעיירה סילת א-ד'הר שבצפון הגדה המערבית. זאת, לאחר שביום שלישי שעבר הוא נחטף ועבר התעללות קשה, לכאורה בידי מתנחלים.
לפי עדותו, קבוצת מתנחלים שהגיעו מכיוון ההתנחלות ההרוסה חומש פגעו בו עם מכוניתם, קשרו אותו למכונית, נסעו אתו לאזור מבודד ושם הפעילו כלפיו אלימות קשה. זביידי מעיד כי התעללו בו במשך חצי שעה, קשרו אותו לעץ, הכו אותו, ריססו אותו בגז פלפל, חישמלו אותו בשוקר וגרמו לו כוויות בכף הרגל בעזרת מצת של רכב.
"חשבתי שלא אצא מזה בחיים", סיפר זביידי השבוע ל"שיחה מקומית". הוא נמצא פצוע על ידי הצבא, שהחזיר אותו למשפחתו.
בצבא לא הכחישו את הסיפור, ואישרו כי החזירו את הנער הפצוע למשפחתו, אך הציגו גרסה שונה לאירוע. לפי הצבא, פלסטינים השליכו אבנים על מתנחלים – דבר שזביידי עצמו מכחיש. גורם בכיר טען שהחיילים לא היו עדים לאלימות כלפי זביידי בעצמם, ולכן לא הזעיקו את המשטרה או עיכבו חשודים.
השבוע, כשהוא שוכב על הספה בביתו, שיחזר זביידי את האירועים של אותו היום. לדבריו הוא יצא עם כמה מחבריו לבלות בשכונה שמשקיפה על ההתנחלות ההרוסה חומש. ההתנחלות חומש פונתה בהתנתקות והיתה אמורה לחזור לידיים פלסטיניות, אך בשנים האחרונות מתנחלים הקימו בה מאחז, והם מטילים אימה על תושבי האזור.
"ביום שלישי, בסביבות תשע וחצי בבוקר, קנינו כמה דברים במכולת והלכנו לשבת למעלה. היינו שישה, כולל אותי. אנחנו הולכים לשבת שם לפעמים", מספר זביידי, שעזב את בית הספר "בתקופת הקורונה", כשהלימודים הושבתו, וכעת הוא עובד בעבודות מזדמנות. האזור שישבו בו נמצא בפאתי העיירה, צפונית לחומש, מרחק מאות מטרים בקו אווירי מההתנחלות ההרוסה. באזור נמצאים כמה בניינים בבנייה.
"ישבנו עשרים דקות, ואז ראינו שניים באים ברגל ועוד אוטו", מספר זביידי. "הם דיברו אתנו בעברית. היתה להם כיפה ושיער (הוא דימה בידיו פיאות; א"ז), אז הבנו שהם מתנחלים. החברים ברחו. לי יש פציעה ברגל, אז ירדתי לאט יותר בדרך עפר במקום דרך ההרים. אז פגעה בי המכונית שלהם ונפלתי לקרקע. המכונית היתה בצבע אפור.
"ירדו ארבעה מהמכונית. שלושה התחילו להכות אותי, הרביעי הביא כבל. שמו אותי על מכסה המנוע, קשרו אותי, והתחילו לנסוע למעלה לכיוון ההתנחלות". זביידי מספר שהם החזיקו את הכבל דרך החלונות. "הם לחצו על הברקס ונזרקתי קדימה, כי הם שחררו את הכבל מתכת".
את תחילת האירוע ראו גם חבריו של זביידי מרחוק, לפני שרצו להזעיק עזרה. "הלכנו לעשות פיקניק", מספר ח', בן גילו של זביידי שהיה אתו באותו יום. "ישבנו באל מיידין. הם (התוקפים; א"ז) זרקו עלינו בקבוקים ואבנים. ראינו שיש להם נשק, אז ברחנו. הם אמרו בעברית 'ווקף' (עצור), ואז האוטו האפור פגע בטארק. אחרי שפגעו בו ראינו שהם מכים אותו וברחנו. פחדנו מאוד. לא ראינו כשלקחו אותו, רק כשהיכו אותו במקל".
חבר נוסף שהיה שם באותו יום מוסיף: "המקום נמצא כחצי קילומטר מההתנחלות. יש שם בניינים פלסטיניים. שמענו מה שהמתנחלים עושים, אז פחדנו להתקרב, אבל לא חשבנו שכל כך מסוכן שם". הוא מוסיף כי בזמן שהחברים האחרים הלכו להזעיק עזרה, הוא פחד מאוד והתחבא במשך זמן רב בבור באזור, עד שתושבים חשבו שגם הוא נחטף ויצאו לחפשו.
את מה שקרה אחר כך חבריו של זביידי כבר לא ראו. לדבריו, מה שקרה בתוך ההתנחלות היה התעללות לשמה. "כפתו אותי עם פלסטיק שהצבא משתמש בו (אזיקון; א"ז), הרביצו לי עם מקלות ברגליים", הוא מספר. "אחרי זה הם שיחררו את הפלסטיק ותלו אותי מעץ, כשהידיים שלי בהצלבה. הרגליים לא נגעו בקרקע, הן היו באוויר". זביידי ציין כי במהלך האירוע השתמשו החוטפים שלו גם בגז פלפל ובשוקר חשמלי.
זביידי מעיד שצעק, אך החוטפים דיברו אתו רק עברית, שהוא לא מבין. "הם הביאו חגורת גומי, היכו אותי. אחרי זה חתכו את החבל ונפלתי לקרקע. הם פצעו אותי ברגליים עם סכין". לדבריו, הם השתמשו במצית של הרכב כדי לגרום לו לכוויות ברגל ימין.
זביידי הציג בפנינו את הסימנים על כף רגלו וסימן על כתף ימין, שנגרם לדבריו משוקר. "צרחתי מכאב. הייתי בהכרה. חשבתי שהם רוצים להרוג אותי, לא חשבתי שאחזור הביתה בחיים למשפחה שלי. חשבתי שאמות". תמונות של הפציעות של זביידי שמורות במערכת.
במהלך ההתעללות, שזביידי מעריך כי נמשכה בין חצי שעה ל-40 דקות, התוקפים קיללו אותו. "המשיכו להשפיל אותי מילולית, דיברו על אמא שלי ואחותי, אמרו 'בן זונה', ירקו עלי". לדבריו, בסופו של דבר התוקפים היכו אותו בראש בעזרת חתיכת עץ, והוא איבד את הכרתו. כשהתעורר היה בחלק האחורי של ג'יפ צבאי, כפות ומדמם.
בזמן הזה, חבריו של זביידי הודיעו למשפחתו על החטיפה, ואחד מהם התקשר למשרד התיאום ברשות הפלסטינית. הרשות יצרה קשר עם הרשויות הישראליות, וג'יפ צבאי הגיע לאזור ההתנחלות ההרוסה ואיתר אותו. המשפחה קיבלה הודעה להגיע לכניסה לחומש על כביש 60 כדי לקבל את הנער.
"הוא היה כמעט מת, ראינו סימנים של נעליים"
תייסיר אבו קייס, בן 31, הוא דודו של זביידי. בעת התקיפה הוא עסק בחלוקת לחם מהמאפיה שלו. "התקשרו ואמרו שמתנחלים דרסו את בן אחותי ולקחו אותו. אספתי את אח של טארק ונסעתי במהירות לכיוון חומש. עצרנו על הכביש הראשי. ראינו למעלה ג'יפ צבאי, ירדנו מהמכונית צפרנו לו, נופפנו אבל הוא לא ירד. עבר אמבולנס במקרה, אז עצרתי אותו וסיפרנו לו מה קרה. ואז הג'יפ ירד".
בני המשפחה לא ידעו אז שזביידי נמצא בג'יפ הצבאי. "היה ויכוח עם החיילים. סיפרתי להם את הסיפור, בכלל לא הבנו שהוא נמצא אתם במכונית. הם אמרו שהם רוצים לעצור אותו כי היה בהתנחלות. כשהתחלנו לצעוק נתנו לנו לדבר עם קצין בטלפון".
אבו קייס אומר כי לפני שזביידי שוחרר מהג'יפ, נאמר לו "שכל דבר שיקרה באזור, הם יבואו ישר לבית שלו ויעצרו אותו". הדוד מעיד כי כששוחרר מהג'יפ הצבאי, זביידי "היה כמעט מת. ראינו סימנים של נעליים על הצוואר שלו, על החזה, הוא היה מלא בדם ברגליים ושריטות".
לגבי ההתרחשויות בג'יפ, מספר זביידי: "הייתי מלא קוצים וחול ודם. כשהתעוררתי הייתי קשור על הרצפה. נתנו לי את הטלפון (לדבר עם חייל שדיבר ערבית; א"ז), איימו עלי שלא משנה מה יקרה בהתנחלות יבואו לעצור אותי. הם לא נתנו לי שום סיוע".
גורם בכיר מסר ל"שיחה מקומית" כי הנער הפלסטיני שוחח בטלפון עם קצין דובר ערבית, והודה שהגיע למקום עם חבריו כדי לזרוק אבנים. לטענה הזאת אין שום ראיות, והמידע לא התקבל דרך חקירה רשמית. גם העובדה שהחיילים לא עצרו את הנער, אף שלטענת הצבא לכאורה זרק אבנים, עשויה להעיד שהוא לא היה מעורב בפעילות כזו.
זביידי, כאמור, מכחיש שזרק אבנים. אף אחד לא זרק, לא התקרבנו אליהם (לתוקפים; א"ז). הם התקרבו אלינו", אמר זביידי.
"הם (הצבא) תמיד אומרים שזרקו אבנים, אבל אנחנו היינו אלה שהתקשרו לתיאום הפלסטיני", אומרים במשפחה של הנער.
אביו של הנער, עבד א-ראזק, בן 49, עבד בבנייה בגוש דן בזמן המקרה. "שמעתי על מה שקרה וישר חזרתי הביתה", הוא מספר. מאז הוא יושב ליד מיטת בנו, ועדיין לא חזר לעבודה. "בימים הראשונים חששתי, היו לו סיוטים, פחד שיבואו לעצור אותו. ישבנו לידו כל הלילה".
במשפחה מזועזעים ממה שקרה, אך לא מופתעים. "לפני שלושה חודשים עשו את זה לבחור מבית מרין. היכו אותו כך שהוא לא יכול ללכת. כל אחד שעולה לאזור (חומש), מנסים לתקוף להכות אותו ברגליים כדי שלא יוכל לחזור", מספר האב.
לאחר שפונה מהכניסה לחומש, אושפז זביידי בבית החולים בג'נין ל-24 שעות. ביום רביעי העז ללכת קצת, "על קצות האצבעות". בדו"ח הרפואי שלו נכתב היא הוא "הגיע לחדר המיון כשהוא סובל מכאב בכתף שמאל ושתי הרגליים בעקבות התקפה על ידי מתנחלים, לטענתו. אחרי הבדיקות הפיזיות וצילום רנטגן, מצאנו סימנים בכף רגל ימין ופצע ממכה ברגל שמאל".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "ביום שלישי, 17 באוגוסט 2021, התקבל דיווח על פלסטינים שזרקו אבנים אל עבר מתיישבים סמוך ליישוב המפונה חומש שבמרחב החטיבה המרחבית שומרון. לאחר קבלת הדיווח, לוחמי צה"ל הגיעו לנקודה וזיהו מרדף של מתיישבים אחר נער פלסטיני. מפקד הכוח טיפל באירוע והעביר את הנער הפלסטיני למשפחתו".
בהתנחלות ההרוסה בחומש שוהים מדי יום כמה עשרות צעירים יהודים. לפי דיווחים של התושבים הפלסטינים, הם מגיעים בכמה מכוניות עמוק לתוך שטח פלסטיני, 12 ק"מ מהמחסום הישראלי האחרון על כביש 60. באזור אין התנחלויות אחרות.
המשפחה עדיין לא הגישה תלונה במשטרה הישראלית. לדברי המשפחה, אם המשטרה תרצה, לא יהיה קושי לאתר את התוקפים של בנם. בכבישים המובילים לאזור יש כמה מצלמות צבאיות. "אם פלסטיני היה עושה דבר כזה ליהודי, היו עוצרים 500 איש כדי לחקור מי עשה זאת", מסכם האב.
מקרים רבים של אלימות מתנחלים
הישוב חומש, הנמצא צפונית-מערבית לשכם, פונה במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005, ומאז נעשו ניסיונות שונים של מתנחלים לשוב למקום.
בשנים האחרות הוקם במקום מבנה לישיבה, והוא נהרס כמה פעמים על ידי הצבא וכוחות מג"ב. מאז ההתנתקות, הצבא השתמש במגוון צווים כדי למנוע מהפלסטינים באזור לחזור לאדמתם, למרות פסיקת בג"ץ בנושא. הפלסטינים גם דיווחו על מקרים רבים של אלימות מתנחלים.
אף שהאזור נמצא רחוק מהתנחלויות קיימות, תושבים מעידים כי כמעט מדי שבוע יש במקום אירועי אלימות, הכוללים ידויי אבנים וגרימת נזק לרכוש פלסטיני.
בין 2020-2017 תיעד ארגון יש דין 25 אירועים של אלימות או פגיעה ברכוש באזור חומש. לפי הארגון, מתוך 18 אירועי אלימות שהתרחשו במקום, שלושה כללו ירי בנשק חם, היו גם אירועים של תקיפה פיזית (מכות, שימוש באלות), ועשרה אירועי יידוי אבנים. בנוסף, התרחשו שבעה אירועים של פגיעה ברכוש פלסטיני.
לפי הנתונים של יש דין, נפגעי העבירות הם תושבי הכפרים הסמוכים לחומש: בורקה, סילת' א-דהר, אל-פנדקומיה וביזאריה. מתוך 18 האירועים שתועדו, הוגשו שש תלונות למשטרה. מהן, שני מקרים עדיין נמצאים בחקירה. בארבעה מקרים החקירה נסגרה ללא הגשת כתב אישום, לרוב משום שהמשטרה כשלה באיתור החשוד. באחד התיקים המשטרה לא עידכנה את יש דין בעילת הסגירה.
עוד מציינים ביש דין כי ברוב האירועים קורבנות העבירה החליטו לא להגיש תלונה, רובם בגלל חשש מנקמה או חוסר אמון ברשויות אכיפת החוק הישראליות.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן