newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנגדת משטר איראנית מועמדת לפרס נובל לשלום

נרגס מוחמדי איבדה את עבודתה כעיתונאית בשל פעילותה הפוליטית, ונכנסת ויוצאת מהכלא כבר שנים ארוכות. "חייה של פעילת זכויות אדם כרוכים בחוסר ביטחון, מאסרים, חרטות, וכמובן מאבק בשלטון אכזר ולעתים גם בתרבות הפטריארכלית"

מאת:

בסיומה של שיחת זום פומבית שהתקיימה אתמול (שישי) בין ג'ון פדר אגנס, מזכ"ל אמנסטי נורבגיה, לבין פעילת זכויות האדם האיראנית, נרגס מוחמדי, הודיע לה אגנס כי הוא מקווה לראות אותה בעשרה בדצמבר 2021 באוסלו, לכבוד זכייתה בפרס נובל לשלום.

אגנס אישר בפני מוחמדי (והמתרגמת המופתעת שלה שנכחה גם היא בשיחה) כי אכן הוצגה מועמדותה לפרס היוקרתי.

נרגס מוחמדי

נרגס מוחמדי

שתי חברות פרלמנט נורבגיות, קארי אליזבת קאסקי וקארין אנדרסון, הציגו את מועמדותה של מוחמדי לצד פעילת זכויות האדם הסעודית, לג'ין אלהד'לול. השתיים מסרו בהודעה משותפת כי "שתי פעילות זכויות אדם אלה הן משתי מדינות יריבות במזרח התיכון, שתיהן נדונו לתקופות מאסר ארוכות בגלל פעילות בתחום זכויות אדם וזכויות נשים והפכו לסמל של הדרישה לשוויון". לדבריהן, הבחירה המשותפת במוחמדי ואלהד'לול היא עדות לכך שהדרישה לשוויון זכויות נשים היא דרישה חוצת גבולות דתיים ופוליטיים.

מוחמדי בת ה-42 היא פעילת זכויות אדם ומתנגדת משטר מוכרת באיראן, ומשמשת כסגנית הנשיא של "המרכז האיראני להגנה על זכויות אדם", שעוסק בעיקר בזכויות האסירים הפוליטיים ובראשו עומדת פעילת זכויות האדם וזוכת פרס נובל לשלום לשנת 2003, שירין עבאדי. מוחמדי עבדה בעבר כעיתונאית עד שאיבדה את מקום עבודתה בשל הפעילות הפוליטית שלה למען זכויות נשים ונגד הדיכוי המשטרי.

היא נעצרה לראשונה בשנת 1998 ונכלאה לשנה, ומאז שבה ונעצרה פעמים רבות. ביולי 2011 היא הורשעה בחברות במרכז האיראני להגנה על זכויות אדם וב"חתירה תחת השלטון האסלאמי" ונשפטה ל-11 שנות מאסר, שקוצרו לשש שנים בעקבות ערעור על גזר הדין.

היא הוכרה על ידי ארגון אמנסטי הבינלאומי כאסירת מצפון, וכמה קמפיינים בינלאומיים קראו לשחרורה, בכללם עיתונאים ללא גבולות ושורת מחוקקים מפרלמנטים שונים ברחבי העולם. בסופו של דבר מוחמדי שוחררה מהכלא ביולי 2012.

במאי 2015 מוחמדי הורשעה על ידי בית הדין המהפכני בטהראן בהקמה וניהול ארגון שפועל למען ביטול עונש המוות באיראן, ונשפטה ל-16 שנות מאסר. היא שוחררה מהכלא באוקטובר האחרון, אחרי שבמהלך מאסרה היא פתחה בשביתת רעב בגלל מניעת גישה לטיפול רפואי הולם והחזקתה בבידוד, אותו כינתה "עינוי לבן" במכתב פתוח שהצליחה לפרסם ב-2019. ב-2020 התפרסם ספרה תחת אותו השם, ובו תיעוד שיחותיה עם 12 אסירות פוליטיות איראניות.

כחמישה חודשים לאחר שחרורה מהכלא, באומץ לב נדיר היא משוחחת מאיראן, בראש גלוי ונטולת חיג'אב, עם פדר בשיחה שהועברה בשידור חי בעמוד הפייסבוק של אמנסטי נורבגיה.

"השלטון באיראן הוא שלטון אוטוריטרי, דתי ופטריארכלי", היא אומרת בפתח דבריה, "ואני אישה פעילת זכויות אדם, אז אתה יכול לשער עד כמה אני בלתי נסבלת מבחינתו.

"חייה של פעילת זכויות אדם [באיראן] כרוכים בחוסר ביטחון, מאסרים, חרטות, וכמובן מאבק בשלטון אכזר, ולעתים גם בתרבות החברתית הפטריארכלית. אני נדרשת להוכיח אפילו את האימהות שלי; הממשלה מנסה לטעון שאינני אמא ראויה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf