משפחת חרירי והוואטסאפ: האם לבנון בדרך לכאוס פוליטי?
הניסיון של ממשלת לבנון להטיל מס על וואטסאפ הוציא את הציבור לרחובות במחאה נגד הדרג הפוליטי המושחת. אך לא ברור מי ייכנס לחלל שייווצר אחרי שסעד אל-חרירי, ראש הממשלה הכושל גם פוליטית וגם עסקית, יעזוב את תפקידו - והימים הקרובים הם מכריעים ביותר
אי-שם בסוף שנות ה-90 מהפכה פקדה את פרדיס, הכפר שבו נולדתי וגדלתי. העולם הגדול נפתח אלינו בדמות צלחות הלוויין שהחלו ממלאות את גגות הכפר ומחליפות את האנטנות. לא עוד סרט ערבי בימי שישי בערוץ הראשון הישראלי, לא עוד קשיים בקליטת תחנת ירדן באנטנה; כולנו אמרנו שלום לשידורים הלווייניים ולשפע הערוצים מרחבי העולם הערבי.
בין יתר המדינות שקלטנו את שידורי הטלוויזיה שלהן היתה גם לבנון השכנה, והיא הרעיפה עלינו ממנעמיה שני ערוצים: LBC וערוץ Future TV, או אלמוסתקבל (تلفزيون المستقبل). כך נגלה לעינינו עולם חדש ומרהיב – לא רק של תכנים, אלא גם של התפישות של מי שעמד מאחורי שני הערוצים האלה. ערוץ LBC היה יותר ליברלי, ואף חושפני ומתירני ביחס לאותם ימים שבהם התפישות שלנו כפלסטינים היו שמרניות לרוב; ערוץ אלמוסתקבל היה קרוב יותר תרבותית ודתית לחברה הפלסטינית הסונית ברובה. בחודש רמדאן, למשל, הקפיד הערוץ על העברת תכנים אסלאמיים, והיה ניכר כי לחודש הקדוש עדיין יש הילה שהוא משכין על הערוץ ותכניו.
בדיעבד הבנתי שערוץ אלמוסתקבל (Future TV) היה כלי פוליטי בידי הממשלה הלבנונית, שבראשה עמד אז רפיק אל-חרירי. הערוץ נוסד ב-1993 על ידי חרירי, ושימש ככלי להפצת משנתו הפוליטית המהפכנית בנוגע לשיקומה של לבנון. חרירי חלש בזמנו עם משפחתו על אימפריה עסקית, שכללה גם שליטה באמצעי תקשורת כמו הערוץ ועיתון מודפס שנשא את אותו שם. לפני כחודש הוחשך המסך של ערוץ אלמוסתקבל, והוא הפסיק את שידוריו לחלוטין.
האימפריה העסקית של רפיק אל-חרירי התחילה הרבה לפני כן. עוד ב-1966 עבר חרירי לסעודיה שם הקים חברת בנייה ואחזקות, שעם הזמן התפתחה לכדי אימפריה עסקית בעלת קשרים מסועפים עם המשטר המלוכני הסעודי. אימפריה זו, שנקראה Saudi Oger, שלחה זרועות לכל רחבי העולם. היא התפתחה גם לעולם התקשורת והטלקומוניקציה וסיפקה שירותים סלולריים במדינות ערביות רבות, ואף הצליחה להגיע לשוק בדרום אפריקה.
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
ב-14 בפברואר 2005 חרירי נרצח. מטען רב עוצמה במשקל של יותר מטון של TNT פוצץ את השיירה של ראש הממשלה הלבנוני בלב הבירה ביירות, והוא מת במקום. יחד עמו נהרגו בכירים אחרים ואזרחים שנקלעו לזירת הפיצוץ. אל נעלי האבא נכנס הבן סעד-דין אל-חרירי, יליד 1970, שנולד בסעודיה.
איני בטוח שסעד אל-חרירי רצה בכלל להיכנס לפוליטיקה ואם הוא בנוי לזה, אך כנראה שהזרם הפוליטי שכונה "אלמוסתקבל" – שלאחר מותו של רפיק אל-חרירי הפעיל לחץ ומחאות להפסקת ההתערבות הסורית בלבנון – לא רצה בכך שהשם חרירי ייעלם מהזירה. וכך חרירי מצא את עצמו בין שני עולמות: ירושה עסקית בשווי מיליארדי דולרים בעולם מתפתח בקצב מסחרר – בייחוד בפן התקשורתי, לצד כניסה לזירה פוליטית מסועפת בלבנון המפולגת והמשוסעת אתנית, רגע אחרי רצח אביו.
במשך יותר מ-14 שנה עברה הפוליטיקה הלבנונית טלטלות לא מעטות. המשטר הלבנוני, שכביכול נחשב לסוג של דמוקרטיה שסובלת מאי יציבות, לא הצליח לשפר את מצב האזרחים – שעול יוקר המחיה והאבטלה מציב אותם תחת מכבש לחצים אדיר. ביירות הבירה סובלת מבעיות תברואתיות וכלכליות חריפות; האבטלה גואה והפערים גדלים; וכל זה לצד נטל הפליטים הסורים והפלסטינים – שרק מחריף את הבעיה.
ואם כל זה לא מספיק, בשבוע האחרון קיבלנו דוגמה שמראה לנו עד כמה המשטר משותק: לפני כשבוע, בזמן שהשתוללו שריפות ענק בגבול בין סוריה ללבנון, כוחות ההצלה לא הצליחו להשתלט על האש שכילתה שטחי חורש ענקיים. כתבת של ערוץ MTV שסיקרה את המאורע לא הצליחה לעצור את הדמעות בשידור על רקע הלהבות וחוסר האונים. אם יש הגדרה למונח בכי רע, הרי לנו דוגמה.
השריפות וזעם הטבע היו סוג של אות מבשר רעות עבור הממשלה הלבנונית. לפני שלושה ימים יצא העם הלבנוני בהמוניו לרחובות, בגל מחאות והפגנות מהגדולים ביותר שידעה המדינה בשנים האחרונות.
הטריגר היה שהממשלה התכוונה לגבות תשלום על שיחות שמתבצעות על גבי יישום וואטסאפ, כחלק מהניסיונות לסגור פערי תקציב. האזרחים הלבנונים לא נותרו אדישים, ויצאו להפגין כאשר בפיהם מסר אחד: להיפטר מכל הדרג הפוליטי המושחת והלא מתפקד – לא רק ראש הממשלה סעד אל-חרירי, אלא גם הנשיא, השרים והפרלמנט – באקט של כעס המוני נגד המשטר הלבנוני הגוסס.
הממשלה לא מתפקדת
הרעיון של הממשלה להטיל תשלום על האזרחים דרך וואטסאפ הזכירה לעם מי הוא סעד אל-חרירי באמת – לא רק ראש ממשלה, אלא טייקון תקשורת וסלולר כושל, שבמו ידיו ריסק את האימפריה העסקית שאביו הקים בסעודיה.
השלבים האחרונים של סגירת ערוץ אלמוסתקבל והפסקת הפצתו המודפסת של העיתון בתחילת 2019 היו רק תסמינים קטנים לבעיה הרבה יותר גדולה שאליה נקלעה משפחת חרירי. חברת Saudi Oger חדלה להתקיים סופית ב-31 ביולי 2017, 5 שנים בלבד אחרי שענקית הסלולר הסעודית STC רכשה 35% ממניותיה תמורת יותר מ-2.5 מיליארד דולר, במטרה להתרחב בשוק הסלולר העולמי ולהרחיב את שליטתה בתקשורת בעולם הערבי לאחר שכבר עשתה זאת במלזיה ובהודו.
ב-2016 כבר התחילו סימנים לבעיות נזילות בחברה של משפחת חרירי. אלפים מעובדי החברה מחו בעיר ג'ידה בסעודיה על כך שלא קיבלו שכר במשך יותר מחצי שנה. במהלך המחאה מכוניות נשרפו ומתקנים של החברה הושחתו. וכשזה קורה בסעודיה, הסעודים כועסים – במיוחד כאשר מתברר שהשקעתם נפסדת.
סעד אל-חרירי, בעל האזרחות הכפולה (סעודית ולבנונית), הוזמן בתחילת נובמבר 2017 בסעודיה ואולץ להתפטר מתפקידו כראש ממשלה – ממש כשם שמתנהלים ארגוני פשיעה. הוא נלקח כבן ערובה בידי הסעודים, שיצרו תקרית מדינית שלא היתה כמותה בהיסטוריה המודרנית של לבנון. בנוסף, באותם ימים הסעודים היו בעיצומו של תהליך גביית חובות מעשירי הארץ, וכלאו לא מעט נסיכים בכירים שנחשדו בשחיתות במלון ריץ קרלטון בריאד הבירה.
סעד אל-חרירי שוחרר וחזר לארצו לאחר התערבות צרפתית, והתבקש לחזור בו מההתפטרות לבקשת נשיא לבנון מישל עון. הוא הסכים, אבל הוא היה כבר מוכה, עייף ומושפל.
ראש הממשלה הלבנוני כרגע בבעיה גדולה מאוד. רבים מאזרחי לבנון הרעבים והעייפים אינם רואים בו מנהיג יותר. חוסר תפקודו, השפעת סעודיה עליו, כישלונו העסקי ואובדן האימפריה של אביו, לצד פרשיות צהובות שנקשרו בשמו כגון זו עם דוגמנית מדרום אפריקה שלה שילם 16 מיליון דולר – כל אלה אינם מאפשרים לו להמשיך להנהיג את הממשלה, שגם ככה לא מתפקדת.
72 השעות שהוא העניק לעצמו ולשותפיו לשם מציאת פתרון למשבר הכלכלי הן בגדר כוסות רוח למת. חרירי יודע היטב שהוא עוזב את ראשות הממשלה. מה שהוא לא יודע, וכך גם העם הלבנוני, זה מי ייכנס לחלל שייווצר עם לכתו, ואם הכאוס ישתלט סופית על לבנון השסועה שוב – לאחר שנים בהן מלחמת האזרחים שקעה לכאורה. הימים הקרובים הם מכריעים ביותר, וקצב האירועים צפוי להיות מסחרר בשכנה מצפון.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן