מקרון מדבר בשם החילוניות, בעצם הוא מקדם אסלמופוביה

הרצח של מורה צרפתי והרצח היום בניס הם מעשי זוועה של טרוריסטים, אבל הגישה האנטי מוסלמית בצרפת קדמה לטרור. הרפובליקניות הצרפתית היא בעצם דרך להכחיש 200 שנה של שלטון קולוניאלי. מה עומד מאחורי הקרב בין מקרון לארדואן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

צרפת עוברת שוב גל של איסלמופוביה בעקבות רצח של מורה על ידי טרוריסט והרצח היום בניס. הרוחות לוהטות. הנשיא עמנואל מקרון שוב מעלה את התיאוריה על הפרימיטיביות של האיסלאם, ועל חוסר יכולתו להתמודד עם הערכים הרפובליקניים של צרפת. נשיא טורקיה רג'יפ ארדואן מגיב בקריאה לחרם על מוצרים צרפתיים בעולם המוסלמי, וכמעט בכל המדינות במגרב, במפרץ ובמזרח התיכון  – כולל בישראל ובשטחים הכבושים –  יש תמיכה בחרם הזה.

מקרון תוקף את האסלאם, ארדואן מאיים בחרם על צרפת. נשיא צרפת עמונאל מקרון ונשיא טורקיה רג'יפ ארדואן (צילומים: ממשלת צ'ילה והבית הלבן CC BY 4.0)

מקרון תוקף את האסלאם, ארדואן מאיים בחרם על צרפת. נשיא צרפת עמונאל מקרון ונשיא טורקיה רג'יפ ארדואן (צילומים: ממשלת צ'ילה והבית הלבן CC BY 4.0)

רצח של אזרחים צרפתים הוא מעשה זוועה של טרוריסטים. הטרוריסטים האלה מובילים רעיון שכל טרור יסייע למאבק של המוסלמים. אבל האם זה אומר משהו ביחס לאיסלאם או למוסלמים? כמובן שלא. זהו שקר גס, החוזר על עצמו פעם אחרי פעם, מאז הופעתם של הארגונים הפונדמנטליסטיים בארצות עם רוב מוסלמי. הוא עולה מאז מלחמות המפרץ והאלימות הרצחנית של ארה"ב באזור.

האיסלמופוביה באירופה היא ארוכת שנים. בצרפת היא באה לידי ביטוי בצורה חוקית על ידי איסור כניסה למוסדות חינוך – מהגיל הרך ועד האוניברסיטאות – לנשים הלובשות חיג'אב. הדבר הביא לנשירה של תלמידות רבות ממערכת החינוך הצרפתית. הן משום שהן מתנגדות להסיר את החיג'אב, והן בעקבות התנגדותם של הוריהם והקהילה שלהן.

donate

כדי להסתיר את הצד הגזעני שלו, החוק הצרפתי מתיימר ל"שוויון" בין כל הדתות. לילדים נוצרים או יהודים אסור להיכנס לבית הספר עם סמלים דתיים. עד כדי כך שאפילו בגנים החוגגים כל שנה בדצמבר את חג המולד, "נואל" בשמו הצרפתי, לילדים יהודים אסור על פי חוק להביא חנוכייה, כאילו אותו "נואל" הוא חג חילוני-רפובליקני. לקהילה היהודית המאורגנת, שברובה היא חרדית או מסורתית, יש בתי ספר פרטיים משלה, כך שהחוק לא נגע בה ישירות. אבל בקרב ילדות מוסלמיות, החוק הזה הביא לצונאמי של נשירה גלויה בגילאי בית הספר היסודי.

אבל לא מדובר רק בחוקים אנטי מוסלמיים. התפיסה הצרפתית הרפובליקנית – שלא רק הימין או הארגונים הפשיסטיים, אלא גם בשמאל, ואפילו בשמאל הרדיקאלי מאמצים אותה – היא ביטוי של הכחשה של מאתיים שנות קולוניאליזם צרפתי.

כל העמים בצפון אפריקה סבלו לאורך שנים מהכיבוש הדורסני הצרפתי, שכמו בישראל גזל אדמות, הכניס לכלא עשרות אלפי בני אדם. עינה, רצח וגנב את אוצרות הטבע. ההגירה לצרפת, לאחר נפילת השלטון הקולוניאלי, באה מתוך רצון או אשליה של תושבי המגרב שיוכלו להיטיב את מצב משפחתם.

אולם להגירה שלהם היה תג מחיר. צרפת המשיכה להיות חילונית, והמשמעות שאין בה מקום לכל ביטוי דתי אחר. החילוניות הצרפתית היא בעצם דת רפובליקנית, שחלק משורשיה נטועים בנצרות וחלק בהיגיון הליברלי. לפי ההיגיון של הדת הרפובליקנית הזו, כל דת המבוססת על קהילה ולא רק על אמונה, עמו האסלאם והיהדות, נתפסות אוטומטית כיוצאות מהכלל ולא יכולות להיות מוכללות בכלל הרפובליקני.

ביזוי מוסלמים, אלימות כלפי נשים הלובשות חיג'אב, החיפוש והבדיקות ברכבת התחתית או ברכבות אחרי אנשים הנראים מוסלמים – לא התחילו עם פעולות הטרור. הם קיימים בצרפת כבר הרבה מאוד שנים. חילוניות קולוניאלית, המאוהבת בעצמה ובזה לשונה ולאחר, יהודים ומוסלמים.

בשנות העשרה של המאה הנוכחית הסתובבתי הרבה בפריז ובמקומות אחרים בצרפת. עשרות פעמים חזיתי בבוז כלפי מוסלמים. עשרות פעמים נאמרו לי אמירות אנטישמיות קלסיות על כמות הדרכונים שיש לי משום שאני "היהודי הנודד", או שאלות מדוע אני מתעקש לאכול כשר או חלאל מוסלמי, או אוכל צמחוני. כעסתי מאוד, ואפילו התפרצתי כלפי אותם צרפתים שמאלנים-ליברלים שהעירו את ההערות. ועוד יותר כעסתי כשרצו לעשות אותי שותף לשנאת המוסלמים, כאילו זה המובן מאליו האוניברסאלי.

בתוך ההקשר הזה צריכים להבין, שהקריקטורות נגד הנביא מוחמד במגזין 'צ'רלי הבדו' הן לא חופש הביטוי. אלא החופש להיות חלק מהגישה הכללית של הליברליזם הרפובליקני הצרפתי. חופש הביטוי הוא לא ללעוג לבני אדם ולאמונות שלהם כשהם נרדפים.

הזכרתי לבני השיח הצרפתים שלי שחופש הביטוי בצרפת לא כולל קריקטורות אנטישמיות, כי הרי אחרי השואה הם נזהרים. אבל פגיעה בנביא היא פגיעה בקודש הקודשים של כל מוסלמי. ובמובן הזה, זו לא רק פגיעה בכל המוסלמים החיים בצרפת, אלא זו תמיכה באיסלמופוביה, בגזענות, בהדרה של קהילות שלמות. חופש הביטוי הוא אפשרי אך ורק בתנאי שמטרתו אינו פגיעה או שותפות לפגיעה באנשים מדוכאים.  במובנים אלו, צרפת תצטרך ללמוד להיות רפובליקה שמכבדת את כולם ומקבלת את כולם, כפי שהם ולא כפי שהצרפתים רוצים.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

השוטר שהטיף מוסר לוופא הוא התגלמות האדון הקולוניאליסטי

"אל תלמדי אותי את העבודה שלי", אמר השוטר לאישה שסובלת מאלימות כמה ימים לפני שנרצחה, והדגים את התנהלות המשטר שמפקיר את הנשים הפלסטיניות בפרט ואת החברה הפלסטינית בכללה. אך למרות הייאוש, אנו נמשיך לחיות וללמד את כולם אילו חיים מגיעים לנו באמת

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf