ממיטתו בביה"ח, הצלם שאיבד עין מירי מג"ב הפך לסמל

בקומה הרביעית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים שוכב מאז יום שישי בלילה הצלם הפלסטיני מעאד׳ עמארנה, שאיבד את עינו מכדור חי שירו שוטרי מג״ב בהפגנה בגדה המערבית.

אתמול (שני) הגיעו לאורך היום לחדרו עשרות מבקרים, רבים מהם עיתונאים ממזרח ירושלים, כדי לתמוך ולהביע סולידריות. לקולגות שלו מהגדה המערבית, שהיו איתו ביום שישי האחרון בהפגנה בכפר סוריף שליד חברון ופינו אותו לאחר פציעתו אין אפשרות לבקרו, כיוון שאינם יכולים להיכנס מהגדה לירושלים. לאחר שנפצע, עמארנה הועבר לבית החולים בחברון, ורק לאחר שעות של לחץ מצד הרשות הפלסטינית ועיתונאים הועבר לטיפול בישראל.

תלמידים בבית הספר סאלם בשכם משתתפים בקמפיין הסולידריות עם מעאד' עמארנה (נאסר שתייה / פלאש 90)

ליד מיטתו יושב מאז יום שישי קרוב משפחתו ממחנה הפליטים דהיישה, שביקש שלא נציין את שמו מחשש לאישור העבודה שלו. אתמול ביקרה את עמראנה בפעם הראשונה מאז נפצע בתו בת ה-8, אך אשתו של עמארנה עדיין לא קיבלה את האישור המיוחל שיאפשר לה לבקרו.

״אני לא מבין איך הצלף ירה בו. הוא הסתכל דרך הכוונת וראה עיתונאי, מצלמות, קסדה ו-ווסט עם הכיתוב 'עיתונות', איך הוא יכול לירות בו?״ תוהה קורב המשפחה. לדבריו, מאז שהגיעו לבית החולים אף גורם רשמי לא בא לבקרם, גם לא המשטרה או מח״ש כדי לאסוף ראיות לגבי הירי או לגבות עדות מעמראנה עצמו.

ביום שבת פרסמנו עדויות של עיתונאים פלסטינים שנכחו בהפגנה, שסיפרו שעמארנה נפגע לאחר שכדור ״טוטו״ (המכונה גם רוגר) פגע במפגין ואז פגע בצלם. בני משפחתו, מאידך, בטוחים שמדובר בפגיעה ישירה.

בסרטון קצר שפרסמה המשטרה לאחר הפציעה, נראה לטענתם עמראנה עומד מאחורי סלע, כשלפניו – אך לא ממש מולו – עומדים מספר קטן של נערים וזורקים אבנים על שוטרי מג״ב. בסרטון לא נראה הירי או רגע הפציעה. העימותים התקיימו בתום הפגנה של כמה עשרות פלסטינים נגד השתלטות מתנחלים מבית עין על אדמות פלסטיניות. במשטרה לא סיפקו הסבר מדוע בחרו השוטרים להשתמש בירי חי למרות המספר הקטן של הנערים שעמדו במרחק רב המשטרים. כדורי ״טוטו״ הם כדורים שעוצמת פגיעתם נמוכה מזו של כדורים חיים "רגילים", אך הם עלולים להיות קטלניים ולהסב פציעות קשות.

לכל אורך זמן הביקור בחדר בו מאושפז עמראנה, הטלפונים של קרובי משפחתו לא מפסיקים לצלצל. אנשים שמבקשים לשלוח איחולי החלמה, פוליטיקאים מהגדה ומעזה ואינספור בקשות לראיונות בכלי תקשורת פלסטינים ובינלאומיים. כלי תקשורת ישראליים כמעט ולא התעניינו במקרה. עמארנה מטושטש מאוד: מחוסר שינה, מהכאבים העזים בראשו וממשככי הכאבים. הוא מנמנם ומתעורר לסירוגין בכל פעם שמגיעים מבקרים. מאז שהגיע לבית חולים הדסה הוא עבר ניתוח אחד באזור שמתחת לעינו כדי לטפל בפציעה, וכעת הוא אמור לעבור ניתוח נוסף, מורכב יותר, בו ינסו להוציא את חתיכות המתכת מהכדור החי שפגע בו.

עיתונאי ירושלמי ותיק שמגיע לבקר את עמראנה מספר שהמקרה ערער אותו. ״זה לא עניין של מעאד׳, אלא של כולנו. היום זה קרה לו, מחר זה יכול לקרות לכל אחד״. התחושה שהם עשויים להיות הבאים בתור, אותה חולקים רבים מהעיתונאים הפלסטינים המסקרים באפון קבוע עימותים והפגנות, הובילה לקמפיין הרשת הרחב למען עמארנה, עליו דיווחנו לראשונה כאן. העובדה שצלם מאבד את הראיה באחת מעיניו, שהיא הבסיס לעבודה שלו, מוספיה לטרגיות של המקרה.

ירי גז ומעצרים במהלך מחאת העיתונאים הפלסטינים בסולידריות עם עמארנה ליד מחסום בית לחם:

מאז החל בשבת, התרחב הקמפיין ועשרות אלפים הצטלמו עם עין אחת מכוסה חתת ההאשגאט "כולנו מאעד'" ו"עין האמת לא תכבה". עיתונאים פלסטינים שידרו בטלוויזיה ומהשטח כשעינם השמאלית מכוסה, תלמידים רבים בבתי הספר בגדה ובעזה הצטלמו בכיתות הלימוד עם עין אחת מכוסה, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתיה הצטלם אף הוא ואפילו הזמרת הלבנונית אליסה הצטרפה לקמפיין.

הסבר נוסף למחאה הרחבה הוא העובדה שבגדה המערבית ובעזה, עבודתם של צלמי העיתונות נתפסת כשליחות של ממש, כאחת הדרכים המרכזיות לחשוף לעולם את שגרת החיים תחת כיבוש.

בתחילת השבוע המחאה עברה מהרשת לשטח. ביום ראשון הפגינו עשרות עיתונאים פלסטינים ליד מחסום 300 וחומת ההפרדה בבית לחם, וקיימו במקום משמרת מחאה. שוטרי מג״ב שנכנסו לבית לחם דרך השער בחומה פיזרו באלימות את המחאה השקטה בירי גז מדמיע ורימוני הלם ועצרו שלושה עיתונאים שבאו לסקר את האירוע ולמחות. באותו היום התקיימו הפגנות גם ברמאללה, בשכם וברצועת עזה. למחרת, ביום שני, עשרות הפגינו בחברון במחסום המוביל לרחוב השוהדא. להפגנה הצטרפו גם חרדים מקבוצת ״נטורי קרטא״.

בתגובה לפניית ״שיחה מקומית״, במשטרה מסרו לאחר האירוע כי הם עושים הכל ״בכדי למנוע פציעת חפים מפשע ומבקשים גם מצלמים להימנע מלהתקרב למקומות העלולים לסכן אותם״. קשה לקבוע בשלב הזה אם עמראנה נורה בכוונה, אך עצם הירי של כדורים חיים לעבר מקום בו עומדים עיתונאים ומספר קטן של מפגינים הוא בעייתי מאוד. מאז תחילת צעדות השיבה, נפצעו בעזה עשרות עיתונאים וארבעה נהרגו. עד שבמשטרה ובצבא יבינו שזכותם של עיתונאים להגיע גם למקומות ״מסוכנים״ כדי לבצע את עבודתם, עיתונאים ימשיכו להיפגע.