מי שקרא לדין יששכרוף 'שקרן' ניסה לנקות את המצפון שלו

אני מקנא בדין יששכרוף. אני מקנא ביכולת להאמין שאם רק תספר את האמת על הכיבוש, דברים ישתנו. שאם רק "נציף" את הדברים, אף אחד לא יוכל להתעלם יותר. זוהי תמימות שאף פעם לא בורכתי בה. זוהי סוג של אהבה ואמון בעם, במדינה, ובזהות היהודית, שאני כבר מזמן לא מרגיש.

עם הציניות שהתברכתי בה (ואולי קוללתי) אני חושב שהציבור הישראלי יודע טוב מאוד מה קורה מעבר להרי החושך של הקו הירוק. והדיון המעפן על האם ירד דם או לא ירד דם, אם התעלף או לא התעלף, מתאים יותר לספרים של המרקיז דה סאד. או לספרי רפואה שינסו לחקור את טיב העצמות ויכולת הסיבולת של פלסטינים בחברון. בידוד הדי-אן-איי כדי ליצור בני אדם שיכולים לא לאבד את הדעת מברכיות לפנים. די-אן-איי חזק מספיק כדי לעמוד את ההשפלה, הדיכוי, והכיבוש.

אם היתה אלימות, למה לחשוף אותה? תמיד אפשר להגיד ש"הם התחילו". דין יששכרוף (מימין) ופייסל אל-נתשה, הפלסטיני שהוא היכה בחברון (צילום מסך, שוברים שתיקה)

אני מקנא ביששכרוף, כי בכנות, אם היו לוקחים אותי לחקירה פוליטית, חקירה שנולדה בזכות דרישה של שרת המשפטים, הייתי מפחד. הייתי מבועת וחושש מכיוון שהייתי יודע שתוצאות החקירה ידועות מראש, ושאולי ארצה מאסר על פעולה, שאפילו המ"פ של יששכרוף אמר בתחקיר המקור שהיא פעולה "מאוד לא יוצאת דופן". ואולי הייתי מודה שהכל המצאה, רק כדי להימלט מסוף ידוע.

הייתי חוזר הביתה. הם היו מגדירים אותי כשקרן, אבל אני הייתי מסיים עם כל החרא הזה. הייתי בורח רחוק, אולי להודו. ורץ בין מסיבות לאשרמים. אוסף חוויות ומנסה בעיקר לשכוח, כמה שורות ושכטה תמיד גרמו לזכרונות שלי להיעלם. אחרי זה הייתי עובר למדינה אחרת. הייתי מצליח להשיג ויזה למדינה ארופית. בהמשך אזרחות. ובעיקר ממשיך לנסות לברוח, מכל מה שמסתובב לי בראש. כמו שעשו כולם.

מה פרוש השם אברהם? כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר. יודע וסמוך ובטוח באמת. ובזמן שכולם עומדים מהעבר השני וצועקים "אתה שקרן!". יושב אברהם באוהל, וממשיך לדבוק במה שנכון. ישנן דוגמאות נוספות מהמסורת – אליהו הנביא, מרדכי היהודי, משה. אנשים שהלקח מהסיפור הוא שלפעמים בזמנים היסטוריים ה"אמת" נמצאית בידי קבוצה מצומצמת של אנשים שמוכנים, מתוך אהבה לכלל, לסכן את עצמם אל מול כוחות עצומים של שלטון.

לא כמו נציגת הפרקליטות בכתבה של "המקור", שמגמגמת את עצמה לדעת, בתרוצים אין סופיים והטלת אשמה על חוקרי המשטרה, כאילו שתפקידה אינו לבדוק שהתיק נוהל נכון. ואם בתיק מפורסם עם תשומת לב ציבורית מתנהלים ככה, מה לגבי תיקים פחות ציבוריים? כמה אנשים חפים משפע יושבים בכלא בגלל חקירה רשלנית ופרקליט שרק רצה לסמן וי על התיק ולהתקדם בסולם הדרגות? דבר אחד ברור, אברהם, אליהו הנביא, ומרדכי היהודי לא העדיפו קידום בסולם המקצועי על פני הוקעה של אדם חף מפשע.

דין ששכרוף מוביל למעצר את חסן ג'ולאני למעצר בחברון. המשטרה חקרה את ג'ולאני וקבעה שיששכרוף "שקרן", אבל יששכרוף התכוון בכלל לאירוע אחר (צילום: אקטיבסטילס)

"אדם צועק את שחסר לו", ואנשי "מילואימניקים בחזית", הארגון שהציג מצג שווא כדי להציג את יששכרוף ושוברים שתיקה כשקרנים, בסך הכל צועקים את מה שהתת-מודע שלהם מסרב למחוק. "דין, אתה שקרן!", נציג הארגון מנסה לצעוק לחלק במוח שאחראי על שרירי הפה והלשון, אבל התודעה מסרבת להקשיב.

התרומות מבעלי ההון הזרים, שלא ברור מה האינטרסים הציבוריים או הכלליים שלהם כאן (האם הם נתנו את ההוראה לשרת המשפטים לפתוח בחקירה?) ולא צריכים לחשוף את המעורבות העסקית או הפוליטית שלהם בארץ. ובנוסף מה רע בכרטיסים ומסעות הסברה לחול, פרסום ותהילה בתקשורת? האם כל אלה לא מקימים מספיק רעש כדי למחוק את המצפון? כנראה שלא.

כלומר, גם אם הייתה אלימות, וכולם יודעים שהייתה, למה לחשוף אותה? למה לא להעתיר עליה שמות אחרים, שירדדו אותה ממשמעות? נוכל לקרוא לה "בשם הביטחון", אפשר לקרוא לה "אבל הם התחילו", ולמה שלא נגדיר אותה כ"מה שרוב הציבור היהודי חושב"? האמת יכולה לחכות ליום שבו הפלסטינים יקבלו את מעמדם כאזרחים סוג ב'. כשהם יבינו שהאפרטהייד שלנו עדיף על העצמאות שלהם. כשחזירים יעופו. כסבתא תגלה את אמריקה, את תרומות בעלי ההון שמגיעות משם ואיזה אינטרסים הם באמת מקדמים כאן. כששלג ירד בגהינום שאותו יצרנו. אז נוכל להסביר לפלסטינים שהכל היה הכרחי. שהאמת היא מושג מעורפל שעדיף לשמור רחוק, ולהדק שורות ולהעניש את מי שמנסה להלחם עליה.