המועמדים העצמאיים הפכו לשק החבטות של הפוליטיקה הערבית בישראל

מבחינת החברה הערבית, לכל מערכת בחירות צריך שק חבטות אליו יכוונו את אגרופי האכזבות והתירוצים לכישלון העתיד לבוא על הפוליטיקה הערבית במדינה הזו. בבחירות הקרובות, מה שמעסיק את פעילי המפלגות היא לאו דווקא היריבות הפוליטית אחד נגד השני: הם מצאו להם יעד חדש לתקיפה בצל המאמצים להקמת הרשימה המשותפת.

לפני חודשיים בלבד צפינו בפעילי המפלגות הערביות מתכתשים ברשתות החברתיות ומטיחים אחד בשני את האשמה על פירוק המשותפת. מה לא היה שם: סטטוסים, סרטונים, תמונות, התנצלויות והמון הכפשה, הבגדה והעלבה.

הם כנראה חושבים להם שעכשיו, עם התקדמות המשא ומתן על הקמת המשותפת המתחדשת, כי תחושת המיאוס והייאוש מהמפלגות הערביות שפקדה את הבוחרים הערבים בצל הרדיפה הממשלתית תיעלם וכולנו נתגייס ונתייצב בקלפי ללא היסוס. הם חושבים שהפעם תהיה נהירה לקלפיות.

לא צריך להיות גאון פוליטי כדי לדמיין את הרשימה המשותפת המתחדשת, עם עשרה חברי כנסת קיימים ועוד מנדט אחד לכל אחת מארבעת המפלגות. אני כמעט חותמת שעוד לא נולד הפוליטיקאי הערבי שיקח אחריות על פירוק חוזר של הייצור הזה, אחרי "סקר הבחירות" הכי אמיתי שאפשר, הכי רחב ומקיף, שנערך ב-9.4. אני מקווה שלוועדת ההסדרה (וההסכמה והפיוס) האמונה על המשא ומתן, לא יהיה קשה לנסח את הסכמי הרוטציה וחצאי הכסאות הפעם, לאחר שכולם למדו את הלקח.

נראה מי יעז לקחת על עצמו את פירוק המשותפת החדשה, במידה ותקום. ח"כים מהרשימה המשותפת (יונתן זינדל / פלאש 90)

במקום לשאול את השאלות הנכונות על תפקוד הרשימה המשותפת בכנסת הקודמת, ההישגים שלה והנקודות טעונות השיפור (והן כל כך רבות), הורדנו את רף הציפיות עד שעצם הקמת הרשימה הפך להיות החלום הרטוב של הציבור הערבי. רק תתאחדו ותרוצו לבד במירוץ הזה. בלי תוכנית עבודה, בלי ביקורת עמוקה ובלי חשבון נפש. רק תתאחדו, זה הרצון של העם. וכנראה המשאלה תתגשם.

אבל בבחירות הקרובות, הלהבות בין המפלגות ירדו קצת והחצים יכוונו נגד הקולות החדשים שנשמעים מהשטח ומבקשים שילוב דמויות א-מפלגתיות ברשימה.

העצמאים נגד הוותיקים

הם קוראים לעצמם "העצמאיים", "המנהיגים החדשים", "רשימת המנהיגים נטולי הרשימה" ו"האקדמאים הערבים", וכולם לא מפלגתיים.

הדרישה שלהם היא לשלב שמות של נציגים חדשים ברשימה המשותפת העתידה לקום, פוליטיקאים בלי מפלגה המייצגים מקומות ותחומי התמחות חדשים שאין במשותפת. לדוגמא: נציג מהדרום, מומחים לנושא המגדרי, נציגי ערים מעורבות, מומחים מתחום התכנון והבניה, מומחים לאלימות ועוד. דמויות ציבוריות שעשו הרבה למען החברה הערבית כאנשי מקצוע ולא מזוהים עם אף תנועה פוליטית.

הרעיון הוא, כפי שאפשר להבין מהדיונים ברשת לאחר שאלה נקראים בעיון, לחזק את הרשימה המשותפת עם פעילים מומחים, כאשר משימתם היא לנטרל את הרעל המפלגתי שמשתק את העבודה המקצועית של הרשימה שלא התנהלה כמפלגה אחת בכנסת החולפת. למעשה, כמה מהשמות המוצעים הציעו את שירותיהם לטובת המשותפת עוד בתחילת דרכה בכנסת הקודמת.

הם דורשים הקמת צוותי עבודה עם מומחים בנושאים רבים. כמה מחברי הכנסת במשותפת אז ניסו לחזק מגמה זו, אך בכעס וייאוש קברנו כל יוזמה מאחדת שקראה למקצע את העבודה הפרלמנטרית. ההלוויה של הרעיון הזה יצאה יחד עם משבר הרוטציה והמחלוקת שהתעוררה בעקבותיו ברשימה המשותפת.

בחזרה לעצמאיים. האמיצים המסכנים האלו נכנסו לכוורת דבורים ארסית במיוחד. כל המפלגות תקפו אותם בצורה מכוערת וירודה, ולא היה דיון אחד מעמיק בעצם הדרישה לשלב כוחות חדשים ברשימה המשותפת. מי אשם? אותו מנגנון ששיתק למעשה את המשותפת ארבע שנים ותקע כל יוזמה או תכנית חדשנית שנתנה רעיון לפוליטיקה מסוג אחר שעשויה היתה לתת לנו אופק חדש. “לכו מפה עסקנים נצלנים”, קראו להם במפלגות. "איזה פרופסורים ודוקטורים אנחנו צריכים? תירשמו במפלגה, תעבדו קשה, תתבגרו ותגיעו לכנסת".

נזכרתי מה קרה למאזן גנאיים, שחקן החיזוק שהציל את בל"ד מקריסה ובשבעת מדורי הגיהנום שעבר כדי להתברג ברשימה. פעילי בל"ד הגישו התפטרות אחרי בחירתו של גנאים למקום השלישי. איך יקבלו שחקן חדש עכשיו? פעילי התנועה האסלאמית יודעים מי ייבחר עוד עשר שנים מעכשיו. הרשימה של האיסלאמיסטים מוכנה ומאושרת וכולם מחכים בשקט מופתי בתור. בתנועה הערבית לשינוי – אין שינוי – ולא יהיה שינוי באופק. אז על איזה "התברגות" מדברים פה? ובחד"ש אין חדש, אותם פוליטיקאים נוסח מפלגת העבודה הישנה, צולבים פעילים בתוך הבית ויורים לעבר כל גורם חיצוני.

קבוצה שרוצה להציל את החברה הערבית משלטון המפלגות, כאשר 85 אחוז מהאוכלוסיה אינו פעיל בשום מפלגה, תקים עוד מפלגה? כעת, חודשיים לפני הבחירות, למי יש כוח וכסף לעוד מפלגה? גם הכרזת אסעד גאנם, אינטלקטואל פלסטיני ידוע, כי הוא יקים עוד מפלגה, זכתה לביקורת מקיר לקיר בטענה שלא חסר לנו עוד גורם מפלג ומשסע. הטענה הכי משעשעת שנשמעה היא "החברים החדשים יקבלו החלטות בכנסת, איך נדע מה יצביעו ולפי איזה עמדה?".

ואני שואלת: האם זה לא הרעיון שלמדנו בלימודי אזרחות על דמוקרטיה ייצוגית? התפקיד של חברי הכנסת הוא להצביע לפי מצפונם ולפי מה שהציעו לפני הבחירות לבוחרים.

זהו טיעון שמזלזל באינטליגנציה של הבוחרים. הרי ברוב המוחלט של המקרים חברי המשותפת הצביעו באופן אחיד כמעט תמיד, ועוד לא עלה חוק גורלי להצבעה ששני חברי כנסת פלסטינים הצביעו בעניינו באופן מנוגד אחד לשני.

טיעון נוסף, עוד יותר מצחיק, הוא איך לעזאזל נחלק את הכסף אחרי הבחירות? החדשים האלה, מה חלקם בעוגה ואת מי הם מייצגים? זה מדאיג במיוחד שנציגי הרשימה המשותפת העתידית מודים בזה שעצם הקמת המשותפת הוא הצגה אחת כדי לקבל בחזרה את אמון הציבור, וכי אין בכוונתם לעבוד ביחד באמת. המריבות על האופן שבו יתחלקו כספי התמיכה בין המפלגות יפתחו יום לאחר הבחירות, ומאחר והעצמאיים הפוטנציאליים לא שייכים לגוף אחד הם לא יקבלו מהעוגה פירור אחד.

הרי הקבוצה הזו של הלא מפלגתיים באה להילחם בפילוג הזה, במיוחד. הם רוצים לחשוב על קופה משותפת לרשימה משותפת ממנה יממנו פרויקטים משותפים, אז חברי המפלגות דוחקים את העצמאיים האלו החוצה כדי לא להתחלק איתם? זו האסטרטגיה שלכם, נבחרינו היקרים? וזה מה שמחכה לנו?

חשבתם אולי, נציגי מפלגות יקרים, שלמשל במקום להעסיק ארבעה דוברים, לכתוב ארבע תגובות ולהתחרות על מעט המקום שניתן לחברה הערבית במדינה הזאת במרחב התקשורתי, אולי לשם שינוי יהיה לנו דובר/ת אחד/ת? איגוד משאבים למען שילוב כוחות זה נקרא. במקום לתאם עמדות ולהתחרות אחד בשני מי הגיע לבמות הבינלאומיות קודם, אולי תישלח משלחת אחת מייצגת. האם חשבתם על זה רבותי? זה מה שהעם רוצה: אחדות ועבודה אמיתית ולא הצגה ומראית עין. ולזה, אתם כנראה עוד לא מוכנים, פעילים שרופים של המפלגות הרפויות.

מסע ההתאבדות הפוליטי הקבוצתי של מועמדים עצמאיים אלה, שתמכו כל כך בפרויקט שנקרא "הרשימה המשותפת", לא ישא פירות כנראה. הם יישארו מחוץ למשחק, אך הדיון שהתעורר והביקורת הנדירה שהושמעה כלפי הפוליטיקה הערבית האימפוטנטית עוררו דיון רב, ואתגרו את פעילי המפלגות שלא צלחו את מבחן הדיון הציבורי הענייני שהציבור חיכה לו.