תראו מופתעים: הצבא משקר נגד משפחת תמימי, העיתונאים משתפים פעולה
עובדות ברורות מוכיחות שהנער מוחמד תמימי נורה על ידי חיילים ונפצע קשה מכדור גומי. זה לא מבלבל את האלוף פולי מרדכי, וגם לא את עדר העיתונאים שמדקלמים את דבריו במקרה הטוב כ"קרב גרסאות", ובמקרה הרע כאמת
נתחיל עם העובדות. זה חשוב, כי נראה שגם האלוף פולי מרדכי וגם אחוז מטריד מהעיתונאים בארץ שכחו שיש דבר כזה (ולזה נגיע תכף). אז הנה העובדות:
ב-15 בדצמבר מוחמד תמימי בן ה-15 נפצע קשות בראשו בזמן הפגנה בנבי סאלח, במחאה נגד ההכרה של דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל. כדרכן של ההפגנות בכפר, המפגינים יצאו מהכפר לכיוון המעיין הסמוך, שהיה שייך לכפר ועליו השתלטו מתנחלים. החיילים שהגיעו למקום לא הסתפקו בשמירה על המעיין, ההתנחלות והכביש הסמוך, אלא פלשו לתוך הכפר, השתלטו על בית של תושבים, וממנו ירו על צעירים שניסו להדוף אותם עם אבנים.
מוחמד תמימי היה בתוך הכפר שלו בזמן העימותים. הוא נורה ונפגע מכדור מתכת מצופה גומי בראשו, ופונה לבית חולים במצב קשה. אנחנו יודעים את זה כי יש לנו דו"ח מפורט של בית החולים שמתאר את ההליך הרפואי שעבר (אני מחזיק אותו בידי), תמונה של צילום הסי.טי. של ראשו של מוחמד עם הכדור בפנים, תמונה של הכדור מחוץ לראש לאחר הניתוח (שתיהן להלן), עדויות ראייה של תושבי הכפר שראו את האירוע, עדויות של הפעילים הישראלים יונתן פולק ועודד ידעיה, שלא ראו את רגע הפגיעה אבל ראו את הפינוי ושלא היו שם שום אופניים (פולק דיבר עם "הארץ", ידעיה עם "שיחה מקומית"). פולק וידעיה גם העבירו את אותו אחר צהריים בטלפונים לחוצים בניסיון לסייע להעביר את מוחמד תמימי הצעיר, בזמן שנשקפה סכנה לחייו, לבית חולים ישראלי. הם נכשלו. הניתוח בבית החולים הפלסטיני ברמאללה נמשך עד 4:30 לפנות בוקר. כאן יש דיווח מקיף על זה של עמירה הס, מאותם ימים ממש.
> לילה בכפר בגדה: מה תכלית הענישה הקולקטיבית הזאת?
עוד אנחנו יודעים שקצת לאחר הירי הלכה בת דודתו של מוחמד, עהד תמימי, אל חיילים שנכנסו לחצר ביתה וניסתה לגרש אותם משם – והשאר היסטוריה. אנחנו גם יודעים שקצת לאחר מכן, עם פרסום הסרטון ברשתות החברתיות בעברית, עהד בת ה-17 נעצרה באישון לילה במיטתה, והיא מוחזקת במעצר עד תום ההליכים ונשפטת בבית משפט צבאי, מאחורי דלתיים סגורות, בניגוד לבקשתה.
אנחנו גם יודעים שמוחמד תמימי נדרש לעוד ניתוחים משלימים לתיקון הנזק שנגרם לגולגולת שלו מפגיעת הכדור. למי שיש ספק, כל תמונה שלו יכולה לחזק את האבחנה הרפואית הזאת (ראו להלן). אנחנו גם יודעים שאתמול (שני) באמצע הלילה פשטו חיילים על נבי סאלח שוב, שוב עצרו נערים ישנים בבתיהם, ובהם את מוחמד תמימי – שנחקר במשטרה ללא נוכחות הוריו, כפי שמדגישה עורכת דינו, גבי לסקי, ושוחרר לאחר כמה שעות.
כל אלה הן עובדות. ועכשיו, לספין.
זה לא מרדכי, זה המן
לפי עדותו של מתאם הפעולות בשטחים פולי מרדכי, מוחמד תמימי ככל הנראה הצהיר בפני חוקריו, כשהוא עצור, שהפציעה האמורה לעיל לא נגרמה מירי, כפי שמוכיחות כל העובדות, אלא מתאונת אופניים. הכידון פגע בו. במשפחתו ובסביבתו ובארגוני זכויות אדם מסבירים את הדבר הפשוט הבא: אם ילד פצוע, שכמה מבני משפחתו (לרבות קטינים) נמצאים במעצרים עד תום ההליכים, נחשד בזריקת אבנים, נחקר על ידי חוקרים מנוסים לא נוכחות הוריו או אפוטרופוס, חושש מכך שכל קישור בינו לבין אירוע העימותים, האבנים והירי יוביל למעצרו הממושך שלו עצמו – די הגיוני שהוא יגיד הכל כדי לצאת מהמצב הזה.
ברוח הימים האלה שווה להזכיר שאם היה מגיע להארכת מעצר, מוחמד תמימי לא היה צריך רק לחשוש שאולי השופט הצבאי והתובע הצבאי מתואמים זה עם זה, אה-לה פרשת 4000, אלא לדעת בוודאות שהם לובשים אותם מדים, ותופסים את עצמם כחלק מאותה מערכת שמגויסת כולה לדיכוי הפלסטינים (וראו את הסרט "שלטון החוק", ובו עדויות השופטים הצבאיים, אם אתם לא מאמינים לי). בקיצור, מצבו שם לא היה טוב.
> בית המשפט הצבאי: המשפט נגד עהד תמימי ייסגר בפני הציבור והתקשורת
תפקידם של אנשי החוק – שוטרים, חיילים, והאלוף מרדכי – לא לקבל את השקר הזה של ילד במצוקה. הם צריכים לדעת שהצבא עצמו לא הכחיש בזמנו שמוחמד תמימי נורה, ושכל ההוכחות שהזכרתי לעיל מצביעות בדיוק על ההפך.
אבל במקום זה הלך האלוף מרדכי, שאמור להיות מי שמסייע לחברה האזרחית הפלסטינית מטעם המדינה, ופרסם ספין מטורף על כך שלמעשה משפחת תמימי כולה שיקרה, העדים שיקרו, בית החולים משקר, הח"כים של הרשימה המשותפת משקרים. כולם משקרים, והילד בסך הכל נפל מהאופניים. למה? כי זה משרת את האג'נדה של הצבא, המתפ"ש, והממשלה – להלחם בכל כפר ובכל משפחה ובכל ילד שמרימים את הראש נגד המשטר הצבאי בשטחים. בטח שירצו להלחם במשפחת תמימי. ברוח הימים האלה, ככה לא מתנהג מרדכי. ככה מתנהג המן.
ועכשיו לתקשורת
אז ראינו את העובדות הברורות. ראינו את הספין השקרי והמכוער של האלוף מרדכי. אבל מה מקומה של העיתונות בתמונה? כלי תקשורת רציניים, ענייניים, יתנו את התמונה המלאה הזאת, ואת המסקנה הבלתי נמנעת – שהאלוף מרדכי משקר ומסית.
לצערנו, המציאות רחוקה מכך. הרשו לי להתעלם מערוץ 7 וערוץ 20, שכמובן מאמצים את עמדת הצבא בלי לחשוב פעמיים ובלי להציג את העובדות הנגדיות. זה צפוי. אבל גם וואינט פרסמו מבזק (ונכון לעכשיו – לא מעבר לזה), שנותן במה רק לטענות מתפ"ש, בלי עובדות נגדיות.
במעריב הכותרת וכותרת המשנה מוקדשות באופן בלעדי לטענות מתפ"ש, ורק מי שקורא עד הסוף יכול למצוא תגובות של המשפחה, של עו"ד גבי לסקי ושל ח"כ דב חנין. אין זכר לעובדות: הסי.טי., הכדור שחולץ מהראש. כלום. כנ"ל בוואלה, רק עם ציון טענת המשפחה בכותרת המשנה, וח"כ עיסאווי פריג' במקום חנין. אין עובדות.
ישראל היום מטעים את הקוראים עם כותרת שמיד מעלה את המחשבה שמשפחת תמימי משקרת. "כדור גומי? ממה באמת נפצע מוחמד תמימי". גם כאן יש טענות מול טענות, אך לצד הטקסט האמביוולנטי לפחות מופיעה תמונה של הכדור שהוצא מראשו של הנער.
חברת החדשות וחדשות 10 הלכו על קו כמעט זהה זו לזו. "קרב הגרסאות" ו"מלחמת גרסאות". ואכן, גם פה הטקסט מציג רק "גרסה מול גרסה". אין אמת, אין טעם לברר מה קרה, רק מלחמת גרסאות. תכריעו אתם, הצופים בבית, מי אומר אמת: צה"ל או הפלסטינים?
ואחרונים חביבים: הארץ. כצפוי, כאן נעשתה העבודה היסודית ביותר, אבל גם פה נפלו לא מעט. הכותרת הראשונה שאיתה עלו באתר הייתה "צה"ל: בן דודה של עהד תמימי הודה כי לא נורה בראשו אלא נפצע מאופניים". עוד לפני התוכן, מי שקורא רק את הכותרת הזאת יכול היה להניח שאכן נחשף פה שקר גדול. בתחילה, תוכן הידיעה עסק רק בעדותו של מרדכי ובתגובות. בהמשך תוקנה הכותרת ל"צה"ל: בן דודה של תמימי נפגע מאופניים ולא מירי; בדיקת סי-טי מראה את הכדור בראשו", ונימת הכתבה השתנתה, כך שעכשיו עיקרה הוא חשיפת השקר של מרדכי, וביסוס העובדות.
באופן גורף, למעט הגרסה המתוקנת של כתבת "הארץ", סיקור הפרשה הזאת חושף את העיתונות הישראלית בנקודת שפל קשה. בזמן שכולם מדברים על הנסיונות של נתניהו להטות את הסיקור לטובתו או להשתלט על כלי תקשורת, ועל שיתוף הפעולה של מו"לים ועיתונאים עם זה, היום-יום של העיתונות הישראלי ממשיך להראות ככה. עמדת הצבא והמשטרה כמעט תמיד נתפסת כאמת, בעיקר מול טענות של פלסטינים. אלא אם יש וידאו, כמובן (ונזכר בהרג הנערים בביתוניא, באלאור אזריה, באום אל-חיראן, ולהבדיל ב"אינתיפאדת השריפות", ועוד ועוד). מקסימום, מדברים על "מלחמת גרסאות". זה לא עיתונות – זה תעמולה מטעם השלטון. ועל זה אפילו ביבי לא משלם לאף אחד.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן