newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לילה בכפר בגדה: מה תכלית הענישה הקולקטיבית הזו?

לפני כחודש אלמונים יידו אבנים על רכב ישראלי סמוך לכפר דיר איסתיא שבגדה. מאז הכפר נתון לענישה קולקטיבית הכוללת מעצרים, פשיטות ליליות לבתים, וחסימת הכניסה הראשית לכפר. המדיניות הזו לא תפסיק פגיעה בישראלים. בינתיים היא תורמת את חלקה למעגל האלימות המתרחב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אביב טטרסקי

ב-31 בינואר יודו אבנים על רכב ישראלי בכביש החולף על פני הכפר דיר איסתיא שבמחוז סלפית. מאז תושבי הכפר כולו נתונים לענישה קולקטיבית הכוללת מחסומים בכניסות לכפר ופריצות של חיילים אל בתי תושבים באישון ליל.

בשלושת השבועות שבהם מתנהל מסע הענישה בוצעו מעצרים ארבע פעמים: שלושה עשר צעירים נעצרו (רובם באישון ליל בבתיהם), מתוכם שלושה שוחררו בתוך חמש שעות ממעצרם. חשוב להדגיש שמרבית הפריצות לבתים לא לוו בחיפוש או במעצרים כלשהם. כן, חיילים פורצים עם הנשק שלהם לבתי משפחות מבועתות (לעתים לאותו הבית שוב ושוב) אפילו ללא האמתלה של "צורך בטחוני".

לאורך השבועות הללו ביקרנו – חברי וחברות דהרמה מעורבת חברתית – מספר לילות בכפר במטרה לתמוך באנשי הכפר שאיתם יש לנו קשר מתמשך מזה מספר שנים. ישבנו איתם – במרכז הכפר וגם בבתים פרטיים – והעברנו את הזמן המתוח קצת בסמול טוק וקצת בזיכרונות עבר ממקרים דומים. זיכרונות שלהם כמובן, לנו אין התנסויות כאלו. כשהתאפשר לנו נשארנו גם לישון. ההחלטה שלנו להגיע נבעה ממקום אינטואיטיבי. אנשים שאכפת לנו מהם נמצאים בצרה, אז הדבר לעשות הוא להגיע ולהיות איתם.

ברוב הביקורים עמדו חיילים במחסום בכניסה הראשית לכפר. למזלנו, לא היינו צריכים לחוות פשיטה צבאית בזמן הביקורים שלנו. היה לנו חשוב לספר להם שאנחנו מגיעים לבקר את החברים שלנו שבהם הם מתעמרים. השתדלנו לקיים את השיחה איתם בצורה לא לעומתית. הדיסוננס בין המסר והמעשה שלנו לבין תפיסת המציאות והמעשים של החיילים לא באמת אפשר שיח.

> עהד תמימי לא לבד: מאות קטינים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים

חיילים בכניסה לדיר איסתיא. פברואר 2018 (אביב טטרסקי)

חיילים בכניסה לדיר איסתיא. פברואר 2018 (אביב טטרסקי)

יש דרך אחרת

בכל הפעמים הללו החיילים סירבו לאפשר לנו להיכנס לכפר. סיפרנו להם שנוסף על הכניסה שהם חוסמים קיימות שלוש כניסות אחרות, ושאנחנו ניכנס דרך אחת מהן. כמובן שהחסימה החוזרת ונשנית של כניסה אחת בלבד שומטת את הקרקע מתחת לכל ניסיון להסביר את ההיגיון שבחסימה. גם במבחן התוצאה הענישה הקולקטיבית נכשלה ככל הנראה: על פי אתר "הקול היהודי", מאז ה-31 בינואר ועד לתחילת השבוע היו באזור הכפר שני מקרים נוספים של יידוי אבנים ושניים נוספים של בקבוקי תבערה שהושלכו אל כלי רכב ישראלים.

הענישה הקולקטיבית כללה גם צו לסגירת תחנת הדלק בכפר- הרי נזרקו בקבוקי מולוטוב. בעקבות התערבות של הרשות הפלסטינית הצו בוטל אחרי כמה שעות והומר באיסור על מכירת בנזין במיכלים, דבר שמקשה מאוד על חקלאים שרוכשים שם בנזין להפעלת מסורים וציוד אחר שהם משתמשים בו.

בלילה שבין רביעי לחמישי האחרון שוב הגענו לכפר ושוב חיילים סירבו להתיר לנו להיכנס. באותו לילה הצבא דווקא כן איפשר למאות חרדים להגיע לתפילה ב"קבר יהושע בן נון" שנמצא בכפר כיפל חארת', הצמוד לדיר איסתיא. הנה, באותו לילה שבו "סיבות ביטחוניות" מחייבות להגביל את חופש התנועה של אלפי פלסטינים בכפר, הצבא לא חושש לאפשר למאות יהודים לשהות זמן ממושך באזור המסוכן (כמובן, תוך הטלת עוצר על תושבי כיפל חארת').

הייתי יכול לכתוב כאן שהצבא לא פולש להתנחלות עמנואל מעט צפונית לדיר איסתיא אחרי שמושלכות אבנים על כלי רכב פלסטינים שחולפים על פניה. הייתי יכול לספר איך נסיעת כלי רכב ישראלים על הכביש המדובר נוצלה בידי ישראל לצורך חסימת הגישה של תושבי דיר איסתיא למאות דונם של מטעי זיתים ולשאול האם לצד ההתנגדות לאלימות נגד אזרחים, אנחנו מוכנים להכיר בכך שמעבר לקו הירוק אין דבר כזה אזרחים ישראלים תמימים.

אבל יותר חשוב לי להצביע על כך שלעומת כמה תושבים שאולי תוקפים כלי רכב ישראלים, יש בדיר איסתיא אלפי אחרים: אלו שעובדים בהתנחלויות; אלו שרוצים לסלק את הכיבוש אבל השילוב בין בגידת ההנהגה שלהם לברוטליות הישראלית משתק אותם; יש את אלו שמקדמים מאבק לא אלים ודבקים בו למרות אלימות חוזרת ונשנית שמופנית כלפיהם; יש את אלו שלא אכפת להם שכלי רכב ישראלים יחטפו אבנים אבל הם יודעים שמדובר בפעילות חסרת תועלת ומיותרת, ויש את אלו שרק דואגים שהילדים שלהם לא יפגעו בפשיטה האלימה הבאה של הצבא. הרי הצבא לא יודע מי זרק את האבנים והמעצרים שבוצעו בשבועות האחרונים הם שרירותיים למדי, הילד שלהם יכול להיות הבא בתור.

מה שחשוב הוא האלימות: היא יומיומית, היא אינה מבחינה בין אנשים על פי מעשיהם ואין דבר שפלסטיני יכול לעשות כדי להיות מוגן מפניה. היא גם לא משיגה שום מטרה. הענישה הקולקטיבית לא תפסיק פגיעה בישראלים ושום כמות של יידוי אבנים לא תסיים את הכיבוש. איזו שגרה חולה.

מול המציאות הזו אני והחברים שלי רק נגביר את הנסיעות שלנו לדיר איסתיא. אנחנו לא יכולים לסיים את האלימות אבל אנחנו בונים משהו אחר, בריא הרבה יותר.

אביב טטרסקי הוא פעיל בקבוצת ״דהרמה מעורבת חברתית״

> חילופי המסרונים חמורים אך אינם ניסיון הפללה, ודאי לא של נתניהו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
המשטרה מעכבת את צלם "הארץ" אוהד צויגנברג בהפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור בירושלים, ב-8 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

המשטרה מעכבת את צלם "הארץ" אוהד צויגנברג בהפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור בירושלים, ב-8 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

העיתונאים בישראל בסכנה. נדרשת חקיקה כדי להגן עליהם

ההסתה של ראש הממשלה הובילה בשבועות האחרונים לאלימות נגד עיתונאים שמסקרים הפגנות. אך מה שמתרחש היום לנגד עינינו הוא שיאו של תהליך ארוך שנים, שבמסגרתו מנסה נתניהו להלך אימים על התקשורת ולפגוע בחופש העיתונות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf