מבחן הכאפיה של מירי רגב

בביקורת על שרת התרבות החדשה יש למוצאה האתני כמו למוצאות פיה משכבר משקל רב. אפיזודה אופנתית אחת שבה הופיעה כאפיה מעל במת הכנסת יכולה להעיד על הצפוי תחת שרביטה של מירי רגב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: יורם בלומנרקנץ

כבר התרגלנו לראות אותה בשלל צבעי הקשת ומעבר לספקטרום הנגלה. ככזאת, פגשנו אותה בערבי פיוט במשכנות השאננים של יפו ונווה-צדק, פגשנוה במלחמת ההזדהות שלה בבילעין הבוצית, מתבדרת ברוחות הפרצים, מכחילה, מוורידה ומוריקה כשהיא נשרטת בתיל הדוקרני ומעלה חיוך כובש כשהיא מסמנת בפייסבוק את מיקומה הנוכחי: "נמצאת כרגע באל-עראקיב".

גם במתכונתה הפשוטה והגנרית ראינוה, עוד בימי השומר והפלמ"ח. ואחר- כן ראינוה שוב ושוב עוברת תחת המחט הדוקרנית במתפרות משכית, נלבשת ונפשטת בידי טובי הבימאים והפאשינסטים העבריים, פעם עם ביקיני ופעם סתם בג'ינס. ככה הכרנוה ואהבנוה, מצפים להתגשמותה, מחכים ומצפים ומזרזים את התגלגלותה העברית, ממש כבאותו החלום המתורגם מפולנית לרוסית לעברית.

ממש כבאותו השיר בו נוצֵר הרדיד לנצח את זיכרה של אהובה אבודה, כך גם בסיפור הגבורה הציוני לאורכו, ובעיקר לרוחבו השמאל-ימני-ליברלי, נכרכת הכאפיה בצוורונו המיוזע של הצבר, נוצרת ומקבעת את הריחוק האסתטי לבבואת נפשו היא תשלילו – הערבי.

עצוב לומר זאת ובעיקר לראות זאת, כאן במזרח התיכון, בעוד רבבות ערבים נאבקים עדיין על זכויותיהם הבסיסיות לחיים, לאוכל, לבית, במובנם הפשוט והלא מטאפורי בעליל, נפרמים גדיליה של הכאפיה – האריג והסמל – ובתצורותיה החדשות המתבדרות ברוח הפישפשית העליזה של יפו המתייהדת, היא אט אט הופכת סמל להתפוררותו של המאבק הפלסטיני ומיסחורו. אולי ביתר שאת אפילו, היא סמל להתמשכותו העקובה והבלתי פוסקת לטובתם של אינטרסים עצומים וגלובליים ממנו.

אבל כמו לכל אריג גם לכאפייה יש שני צדדים, ועל אחת כמה וכמה לרדיד אופנתי שניתן לכרוך על צוואר לתועלתו של גרון מיוסר ביום סגריר, או לחילופין בהידוק מהודק ועוצר נשימה באקלים לוהט ומסוכסך, שברירי ואלים עד להחניק!

> קשר השתיקה של המזרחים שנשלחו לדימונה לעבוד בכור הגרעיני

מירי רגב (אקטיבסטילס)

מירי רגב (אקטיבסטילס)

לאחרונה, במפנה העונות שבין חורף לאביב, בין ממשלה לאותה ממשלה בשינויי ג'ובים וג'ובות קלילים, התאבך לו ויכוח בענני הרשתות החברתיות בדבר כושרה של מירי רגב לאייש את משרת נגידת התרבות העברית. למוצאה האתני כמו למוצאות פיה משכבר היה משקל רב בטיעונים שלכאן ולשם. אפשר שנידרש כאן, במומנט חילופי הזמן והמושבים, לאפיזודה אחת, קטנה ואופנתית מתמיד כדי ללמד תחזית על שדה התרבות תחת שרביטה של רגב בקרוב לעתיד.

לפני כחצי שנה, בסתיו, עלה על דוכן הנואמים בפרלמנט הישראלי חבר רשימת בל"ד באסל גטאס וכאפייה לצווארו. שרת התרבות הישראלית החדשה מירי רגב, שהצהירה ערב מינויה כי אלף פרחים מתורבתים יפרחו מנצרת ועד רהט עילית, לא יכלה אז למעמד ותבעה לבדוק האם קוד הלבוש הנהוג במליאה מאפשר לנציג הציבור הערבי לכרוך כך את עולמו התרבותי בזה של האולם כולו. שום טיעון בדבר פריטי לבוש ומסורת הנהוגים בהופעותיהם של חכי"ם אחרים לא הועיל למזכיר המליאה בהשיבו לשרה. היא נשארה בשלה.

בדוגמה פעוטה זו יש להעיד ולנבא כי כך, בשלה, תישאר רגב גם לאורך הקדנציה שלה כשרת התרבות וכך תנהג בכל הנוגע לסוגיות אחרות בנושאים פלורליסטיים והכרחיים לתקינותה של תרבות, כמו נניח, סובלנות, או אפילו סתם סבלנות, בתור לחלוקת תקציבים. אם ח"כ באסל גטאס לא היה עולה כך על הדוכן, יש לשער שהשרה מירי רגב היתה ממציאה, או לכל הפחות מוציאה תחת האמתחת מטפחת אחרת כדי לנפנף בה את סוגת הפלורליזם מהזן החדש-ישן שהיא מבקשת לבצע לו קאבר נאמן יותר מן המקור עצמו.

הכאפיה במקרה המיוחד שבו זכתה ועלתה אחר כבוד לא לה על הדוכן, ניטענה שלא בטובה בסמליות נוספת. אולי יותר מכל כיסוי ראש, שאל או בנדנה היא הפכה מפה המשרטטת את גבולות הסובלנות של שרת התרבות הישראלית (ויש שיטעימו – מרוקאית) וקהל שוחריה.

לאור העובדה שגלי המחאה החברתית הציפו את ימי הקדנציה הליכודית האחרונה בקצף אתני מסחרר, ששרת התרבות דאז היתה חייבת להיכנע לתכתיביו ותביעותיו החומריים והסמליים ובצדק רב כמובן, לא נותר לרגב אלא לצאת במחול מאסף ולהוכיח כי היא יותר מזרחית מכל קודמותיה, אבל, בהכרח, לא פחות ימנית ולאומנית מסתם עוד שרת תרבות ליברלית, עצמאית ומשוחררת.

> איך תקדם מירי רגב תרבות מזרחית בלי לדבר על שמאל מזרחי?

ח"כ חנין זועבי לצד ג'מאל זחאלקה, איימן עודה ובאסל גטאס בבית המשפט העליון בדיון בפסילת מועמדותה לכנסת ה-20. (צילום: יח"צ הרשימה המשותפת)

ח"כ חנין זועבי לצד ג'מאל זחאלקה, איימן עודה ובאסל גטאס בבית המשפט העליון בדיון בפסילת מועמדותה לכנסת ה-20. (צילום: יח"צ הרשימה המשותפת)

במבחן הכאפיה רגב כשלה, אבל מבחנים רבים עוד עומדים על מפתן משרדה, והקשים שבהם, יזמנו לה, כאישה מזרחית- מרוקאית גאה לא רק תקצוב תזמורות ואנדרטאות בטון ופלדה, שהרי אלה גם אלה ייתרונם בעיסוק המופשט בצלילים ובצורות. מבחנה האמיתי של רגב גם לא יהיה מול טקסטיל ודגם כזה או אחר שיטלטל עמוקות את נפשה. מבחנה האמיתי ואולי דווקא בהיותה צנזורית צה"ל בדימוס, יהיה מול הטקסט הכתוב והמילה המפורשת. מבחנה יהיה מול התביעה בהכרה בשפה ובלשון.

היא תצטרך לרכוש את אמונם של יוצרים אזרחי מדינת ישראל- פלסטינים וכמובן מזרחים וגאים לא פחות ממנה – שיצירתם חצתה זה כבר את נהר הפולקלור והיא ממשמעת את הסיפר המזרחי לגזעיו, ענפיו ובדיו עד אחרון הפרחים וקוצו של חוד. רגב תצטרך לשבת בשורת המוזמנים ולהסב מבטה לבמה כשבשורות אחריה יישבו ראשי המשפחות שעוד נותרו למוקרני הגזזת והילדים החטופים. היא תצטרך לתקצב את מה שיומחז, יחורז ויושחז במילים המפורשות של תרבות 'המגיע לי' לא כי 'אכלו לי שתו לי' קצת ג'חנון ומאחייה, אלא משום שעל הבמה ייאמרו מילים קשות ולא מצונזרות על ראשי הציונות לדורותיהם ועד היום. היא תיבחן לאור הזכות וההכרה בעוולות שהציונות גורמת עדיין לבני עמה בין שאר העמים היושבים בציון.

רגב תצטרך להיות מגן אנושי חי וחם עבור אחרונת היוצרות העלומות בפריפריה המזרחית בד בבד עם הפלסטינית שביתה נגזל ממנה. היא תצטרך להגן עליהן ועל עולליהן כשוות, לא רק בועדת הקישוט והפיוט, כי אם גם בועדת הכספים ובועדת הבריאות. רגב תצטרך להבין שהחיים במובנם הרגשי והעמוק מעולם לא נותקו מהיצירה והתרבות במובנם האותנטי, ברצותם להעיד על רוח האדם החופשי וטבעם של כל בני האדם ושאיפתם ליצור ולחיות כשווים בני שווים. רגב תצטרך להפנים שלמילים יפות כמו פלורליזם יש מחויבות עמוקה מאוד לכל המילים במילון, וכן כי לצנזורה במובנה הפרטי, העצמי והאישי, הפטור מכל דרגה וחף מכל פאתוס, יש לפעמים לא מעט יתרונות.

יורם בלומנקרנץ עוסק באמנות, מוסיקה, כתיבה, והוא פעיל חברתי.

> הסרט ספיד סיסטרס: נהגות המרוצים הפלסטיניות שדוהרות נגד כל המחסומים

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתוך הסדרה "שעת נעילה" (צילום מסך: אתר כאן11)

מתוך הסדרה "שעת נעילה" (צילום מסך: אתר כאן11)

שעת נעילה משאירה את ישראל בעמדת הקורבן הנצחי

הסדרה החדשה של "כאן" מפשיטה את הישראלים מאיזושהי אחריות למה שהוביל למלחמת יום כיפור, כאילו אין להם שום סוכנות בעולם. היא מציגה תמונה רדודה של התקופה, ללא כל רקע למלחמה או זכר לישראלים הלא כל כך מעטים שהזהירו שהיא תבוא

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf