newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפעמים השואה היא רק אמצעי הסברה

לא רגשות הארמנים או הצדק ההיסטורי מעניינים את אנשי הימין שקראו להכרה בשואה הארמנית, אלא הרצון לנקום בתורכים על השפלת השגריר הישראלי שגורש מהמדינה. השואה ככלי במשחק הפוליטי של הימין החדש

מאת:

העימות המתחדש של ישראל מול תורכיה עורר לא מעט אנשי ימין לדרוש הכרה בשואת העם הארמני. רצח העם המחריד שביצעה האימפריה העות'מאנית לפני מאה שנים, במהלכו נספתה כמחצית מהאוכלוסיה הארמנית בתורכיה. במשך השנים סרבה ישראל להכיר בשואה הארמנית למרות ניסיונות חוזרים של הקהילה הארמנית בישראל (ושל לא מעט מחברי הכנסת של מרצ לדורותיהם) להוביל מהלך כזה. הציניות שעוטפת את העניין המחודש בשואת הארמנים מעציבה ודוחה. היא מעידה עד כמה ההנהגה הנוכחית אדישה לסבל באשר הוא סבל ורואה ברצח עם ובשואה לא יותר מאשר עוד אמצעי הסברה בארסנל שלה.

חשוב להדגיש – המינוח המדויק בו השתמשו לא מעט אנשי ימין בימים האחרונים הוא "השואה הארמנית". הבכיר שבהם הוא שר התחבורה ישראל כץ שאמר כי: "הייתה שואה ארמנית ומדינת ישראל יכולה להכיר בדבר הזה". גם אשת הימין אמילי עמרוסי כתבה בפייסבוק: "להכיר בשואת העם הארמני. עכשיו", נבהלה אולי מכך העזה להשוות את שואת הארמנים ל"השואה", ואחרי זמן מה שינתה את הנוסח וכתבה: "להכיר ברצח העם הארמני. עכשיו".

כמובן שהקריאות להכרה ברצח העם הארמני לא נובעות מהבנה פתאומית בקרב אנשי ימין שסבלם של עמים אחרים מצריך הכרה. גם לא מתוך ההבנה שהארמנים אכן סבלו באותה תקופה ממעשי התורכים או משאיפה לדיוק וצדק היסטורי. הסיבה היחידה לקמפיין הזה היא ההידרדרות הנוכחית ביחסים עם תורכיה – ליתר דיוק – עיכוב השגריר הישראלי בבדיקות בטחוניות בשדה התעופה בעוזבו את המדינה, לעיני המצלמות.

אנשי הימין מרגישים מושפלים בשביל ישראל, ומכיוון שהם יודעים שהתורכים מתעבים את אזכור השואה הארמנית – הם מבקשים להעניש את התורכים בהכרה ברצח העם שהם ביצעו. וכך, אירוע דיפלומטי לא נעים, אך לא משמעותי, הופך לעילה לשינוי תפיסתי דרמטי בישראל.

מתפללות בכנסיית סיינט ג'יימס ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים. יום השנה ה-101 לרצח עם הארמני. (תמונה של הדס פרוש / פלאש90)

מתפללות בכנסיית סיינט ג'יימס ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים. יום השנה ה-101 לרצח עם הארמני. (תמונה של הדס פרוש / פלאש90)

כבר מזמן היה צריך להכיר בשואת העם הארמני, אך הכרה בשואה לא יכולה להיות אופנה חולפת או כלי במשחק פוליטי ציני. למרות שבעצם, אין מה להיות מופתעים. הימין החדש בישראל כבר מזמן הפך כל נושא לסוגיה שנמדדת במידת הסיוע שלה לממשלת נתניהו. כך שואת העם הארמני, כך, למעשה, גם שואת העם היהודי.

כולנו זוכרים את נאומו המוזר של נתניהו שהאשים את מי שהיה המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, בשואת העם היהודי. נתניהו טען שהמופתי הוא ששתל בראשו של היטלר את הרעיון להשמדת העם. מטרת הנאום, והשינוי שערך נתניהו בהיסטוריה, הייתה כמובן דמוניזציה של הפלסטינים תוך ניסיון להראות כי הם אינם רק אויבנו בהווה, אלא מי שאשמים באסון הגדול לעם היהודי במאה העשרים.

לימין החדש בישראל יש נר אחד בלבד לרגליו והוא "הסברה". "הסברה" שמטרתה שימור הכיבוש וההפרדה; "הסברה" שמטרתה הנצחת מפעל ההתנחלויות; "הסברה" שאין בה מקום לכל שיקול מלבד מה שמסייע,  ברגע הזה ממש, לשימור שלטון הליכוד והימין.

כמו תמיד, אל הפופוליסטיות של הימין החדש מצטרפים בריצה גם חברי אופוזיציה. הפעם מדובר בח"כ איציק שמולי אשר הגיש יחד עם ח"כ אמיר אוחנה הצעת חוק להכרה בשואת העם הארמני. גם אם המוטיבציה של שמולי היא הנצחת שואת העם הארמני, ברור כי הגשת הצעת החוק ברגע הזה היא שירות לממשלת הימין. היה אפשר לשמולי להתאפק ולא לגלוש על גלי הציניות הימנית בדרך אל עוד הודעה לתקשורת. אפשר היה להצביע בעד הצעת החוק ולא לקחת בה חלק.

ישראל היתה צריכה להכיר בשואת העם הארמני עם קום המדינה. אבל רגשות הארמנים לא מעניינים את הימין החדש גם עכשיו, ואם מחר שימור שלטון הליכוד יצריך מחיקה טוטאלית של הסבל הארמני – הם ישנו את דעתם בלי להתבלבל. כי גם השואה, יהודית או ארמנית, היא לא יותר מעוד נכס הסברה לממשלת נתניהו.

עמיר סגל, משורר ויו"ר סניף מרצ בירושלים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf