עזמי בשארה: "מי שהצביע לנתניהו הוא האחראי לניצחונו, לא בל"ד"
בראיון ראשון לתקשורת הפלסטינית המשודרת בישראל דיבר איתי האינטלקטואל הפלסטיני המשגשג על קשריו בקטר, על שרבוב שמו ל"קטרגייט" ועל בעיית העומק של התנהלות ישראל במרחב
מה הם בכלל יודעים עליי? עזמי בשארה בראיון לערוץ אל-ערבי (צילום מסך)
בתחילת השבוע שוחחתי עם עזמי בשארה בפודקאסט אל-מידאן של אתר החדשות "ערב48", הראיון הקולי הראשון שלו לתקשורת פלסטינית בישראל מאז גלה מכאן, ב-2007. דיברנו על עבודתו האקדמית, על רעיון מדינת כל אזרחיה, על רצח העם בעזה, על הרדיפה נגדו, על המציאות הפוליטית של הפלסטינים בישראל ועל "קטרגייט".
גם 18 שנים לאחר שעזב, תקשורת הזרם המרכזי בישראל ונציגי ציבור המופיעים בה ממשיכים להסית נגדו ולהשתמש בשמו. את הסיבוב האחרון הובילו עיתונאים המזוהים עם השמאל הציוני (בשארה התנגד לביטוי במהלך הראיון – אבל זה דיון למאמר אחר), שהפיצו תיאוריות קונספירציה כאילו בשארה הדריך את המשטר בקטר כיצד להשפיע על משרד ראש הממשלה במה שהתגלגל לפרשת קטרגייט. עיתונאי אחר טען שבשארה פקד על בל"ד לפרק את הרשימה המשותפת ערב הבחירות האחרונות לכנסת, מתוך כוונה לפגוע בייצוג הערבי ולאפשר לנתניהו להקים ממשלת ימין.
העצלות האינטלקטואלית של "פרשנויות" אלה ממחישה בעיה עמוקה בתרבות העיתונאית הישראלית, שכן היא מפיצה רעל מהסוג שהיא עצמה מזהירה מפניו – ההסתה שמקדמות קונספירציות הימין.
>> כשחוקרת ממירה מדע בעיסוק בלא מודע: תגובה לאווה אילוז
המכון הערבי למחקר וללימודי מדיניות בקטר, שבשארה מנהל, בנה לעצמו שם עולמי בתחום מדעי החברה, במיוחד בכל הנוגע לניתוח וקידום אג'נדה דמוקרטית בעולם הערבי. בעשר הדקות הראשונות של שיחתנו בשארה סקר את הפרויקטים המרכזיים של המכון, אך התנצל שמיצוי הנושא ידרוש פרק נפרד. שאלתי אותו מדוע היה חשוב לו לפתוח את דלתות המכון בפני פלסטינים אזרחי ישראל. בשארה מודע לכך שהמוסדות האקדמיים בישראל נחשבים בדרך כלל בקהילה המדעית לבעלי רמה טובה, וגם לכך ששכר הלימוד בהם נמוך יחסית, אך הוא ציין את החשיבות של חשיפת תלמידים ומרצים לאקדמיה בשפה הערבית, עם מקורות אינטלקטואליים ערביים.
מבוכת השמאל
כדי להבין את הרדיפה נגד עזמי בשארה ומפלגת בל"ד, חייבים להבין את הפרויקט האינטלקטואלי של בשארה משנות ה-90: מדינת כל אזרחיה. בשארה הסביר מה לדעתו עומד מאחורי ההתנגדות אליו. "עד שהוצע המיזם הזה, יכלה הציונות לטעון שיש לה מונופול על הדמוקרטיה באזור. אבל רעיון מדינת כל אזרחיה אמר: 'לא, המציאות שונה'. האמת היא שהמשטר הקיים אינו דמוקרטי במהותו, כי הוא לא מפריד בין דת למדינה, ולא בין הדת לבין האומה. במדינה דמוקרטית אמיתית, אזרחות אמורה להיות הבסיס לזהות ולהשתייכות, לא דת. זהות האדם או השייכות שלו למדינה לא אמורים להיקבע לפי הדת שלו.
"לכן, נאלצו ציונים רבים בסופו של דבר להודות בכך שאם יידרשו לבחור בין 'יהדות' המדינה לבין 'דמוקרטיותה' – הם יבחרו ב'יהדותה'. במילים אחרות, אם נוביל את הוויכוח עד סופו, ונשאל את השאלה המהותית: האם אתם רוצים מדינה של כל אזרחיה, או מדינה שלא יכולה להיות דמוקרטיה אמיתית? – התשובה תהיה, אנחנו לא רוצים דמוקרטיה אמיתית. כך הם נאלצים לומר את מה שהם לא רוצים לומר, ובדיוק בגלל זה ההצעה הזאת מכעיסה אותם".
מכאן עולה שהוויכוח של הפלסטינים בישראל איננו עם הימין הישראלי – שכן הימין מעולם לא ניסה להעמיד פנים שהוא מעוניין במדינה דמוקרטית – אלא דווקא עם השמאל. עם זאת, בשארה מבטל טענה שנשמעת לעתים, כאילו הימין עדיף על השמאל הציוני בשל "כנותו", ומזכיר שהימין הישראלי חסר הרסן הוא עדיין סכנה קיומית.
"עד שהוצע המיזם של מדינת כל אזרחיה, יכלה הציונות לטעון שיש לה מונופול על הדמוקרטיה באזור". חברי בל"ד בדיון בג"ץ על החלטת ועדת הבחירות לפסול את הרשימה, 6 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
בשארה הוא גם כותב פורה מאוד. רק בשנתיים האחרונות הספיק לפרסם ארבעה ספרים – שניים על רעיון המדינה בכלל ועל המדינה הערבית בפרט, ושניים על הסוגייה הפלסטינית (אחד מהם נכתב באנגלית עוד לפני המלחמה, והשני עוסק ב-7 באוקטובר ובמה שקרה מאז). במקביל, הוא מפרסם מאמרי דעה בערבית ובאנגלית. על עבודתו האקדמית הוא אומר "אנחנו כותבים ותורמים לידע האנושי כולו. כאילו להעיר – השפה הערבית והידע הערבי שווים בערכם לידע בכל שפה אחרת". האקדמיה הערבית, הוא אומר, צריכה להוביל את השיח העולמי, לא רק לעסוק בעצמה.
חמאס טעה
דיברנו על המשטר הישראלי ועל המציאות שנוצרה אחרי תחילת רצח העם בעזה, ועל התמיכה של ארה"ב בישראל, למרות פשעי המלחמה. בשארה קישר בין שינויים תרבותיים ופוליטיים במערב – סביב סוגיות כמו מהגרים ופליטים – לבין עליית שנאת הזרים, התחזקות מפלגות הימין הפופוליסטי, והמאבק של השמאל העולמי על עמדות בסיסיות. כך, הסוגייה הפלסטינית הפכה לרכיב מרכזי בזהות השמאל במערב. יש כאן השלכה ישירה על מוסדות בינלאומיים שנוסדו לאחר מלחמת העולם השנייה ועל האופן שבו הקרב הפנימי בין ימין לשמאל במערב משפיע בפועל על העם הפלסטיני, במיוחד במציאות שבה המערב מאפשר לישראל לבצע רצח עם בעזה וטיהור אתני בגדה המערבית.
הוא מבהיר שלדעתו חמאס טעה ב-7 באוקטובר. אין זה תפקידו להכריז מלחמה על מדינה, ואסור לו לחטוף או לפגוע באזרחים. תנועות התנגדות, לדבריו, אמורות להתנגד, לא לנהל מלחמות. תנועת התנגדות גם חייבת להיות מוסרית, ואסור לה לרגע לוותר על העמדה המוסרית כעמדה מנחה.
למרות שנותיו בקטר, בשארה מעודכן ומבין את הפחד שבו חיים פלסטינים בישראל, ובצורך לאזן בין הזהות הלאומית לזהות האזרחית, בין העובדה שאנחנו פלסטינים לבין העובדה שאנחנו גם קמים בבוקר לעבודה ושולחים את הילדים לבתי ספר. הוא מדגיש עד כמה חשוב להקשיב לציבור הפלסטיני, ומכיר בכך שבמיוחד פלסטינים בישראל מבינים את הסכנה הקיומית שנובעת ממדיניות הימין. בשארה מדגיש את אחריותן של המפלגות הערביות להמשיך לפעול, לשמר מוקדי כוח והשפעה, ולפעול מתוך הזהות הלאומית. לתפיסתו, השיח הלאומי הפלסטיני בתוך המפלגות חשוב לא רק כעניין פוליטי, אלא גם כעוגן מוסרי שמונע תופעות שליליות כמו פשיעה.
דיברנו על החשש מהעתיד שבו ישראל תצליח לממש את תוכנית טראמפ. בשארה מצביע על כך שנתניהו מקפיד על מסגור החזון כ"תוכנית טראמפ". זה נובע מההבנה שטראמפ נרקיסיסט, וכי הוספת שמו תעודד אותו להמשיך לתמוך בטרנספר. אין לזלזל באמירות של פוליטיקאים ישראלים, מזהיר בשארה, במיוחד כשהן נוגעות לעידוד טרנספר או לרצח עם. הוא מדגיש שמטרות המלחמה של ישראל כבר מזמן אינן קשורות ב-7 באוקטובר, אלא בהשתלטות על שטחים בעזה ובגדה.
אני לא יועץ
בחלק האחרון של שיחתנו שאלתי אותו על קטרגייט ועל הרדיפה נגדו. לפני שענה, סיפק מסגרת עובדתית. הישראלים, אמר, חיים בין 300 מיליון ערבים, "מאז תחילת הפרויקט הציוני, וכותבים ביניהם בעברית, כאילו היו שבט סגור, שלא יודע עלינו דבר. כלומר, החוצפה לפעמים גורמת לך לתהות – איך ייתכן שאנשים כאלה חיים באזור הזה, מוקפים בערבים, אויביהם הם ערבים, והקשרים עם מדינות ערב – כולל הנורמליזציה – הפכו לאחת מהעדיפויות שלהם, ובכל זאת הם לא רוצים ללמוד ערבית.
"וביניהם גם אותו עיתונאי, ואחרים כמותו. ואז הם כותבים עליי! מה הם בכלל יודעים עליי? אין לי שום קשר לא למשא ומתן, לא לפוליטיקה, ולא למשרדי יחסים". הוא מאוכזב גם מערבים שבחרו להדהד את התעמולה שמעודדת רצח עם בעזה והסתה נגד הפלסטינים בישראל.
בשארה לא התחמק מתשובה על פרשת קטרגייט. ראשית, הזכיר שקטר היא מדינה ריבונית, וכמו כל מדינה, היא שכרה משרדי יחסי ציבור כדי לשפר את תדמיתה. זו פרקטיקה מקובלת. לא היה לו שום קשר לכך, אף שיש לו יחסי חברות עם גורמים במשטר הקטרי. הוא אינו מייעץ להם – אך לו היו פונים אליו לייעוץ היה אומר להם שמהיכרותו עם ישראל, חבל על הזמן והמשאבים.
"ואם שואלים אותי על נושאים מסוימים – אני מביע את דעתי כחבר, לא יותר מזה. האם אני יועץ? אני לא יועץ. ואם הייתי, הייתי אומר זאת בגלוי. זאת לא בושה. הרי רבים מהאינטלקטואלים בעולם יועצים. ולפי היכרותכם עם החיים המפלגתיים בישראל, אתם יודעים שכל זה נובע מהמחלוקות המפלגתיות בישראל, שם המטרה מקדשת את האמצעים – כל אמצעי. הם לא מהססים להשתמש בדבר במאבקים הפוליטיים ביניהם".
בהתייחס להאשמת בל"ד בניצחון נתניהו, וההסתה שהיתה נגד בל"ד בבחירות האחרונות, הצביע בשארה על המובן מאליו: נתניהו ניצח בבחירות כי יש די מצביעים בציבור הישראלי שבחרו בו. "מי שהצביע לנתניהו הוא האחראי לניצחונו, לא בל"ד. ומי שהתרשל ולא הצביע לבל"ד, או מי שהסית נגדה ואמר שהצבעה לבל"ד היא 'שריפת קולות', הוא זה שתרם להכשלתה".
עבד אבו שחאדה הוא פעיל פוליטי מיפו. כיהן כחבר מועצה בעיריית תל אביב-יפו כנציג הקהילה הפלסטינית בין השנים 2024-2018. כיום מארח את הפודקאסט אל-מידאן באתר ערב48
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
