לא צעדה, לא דגל, לא זיכרון
התנאים הדרקוניים שהובילו לביטול צעדת השיבה וכפיית קיצור הלימודים ביום הזיכרון הם מסר ברור של המדינה לאזרחיה הפלסטינים: אין לכם מקום במרחב הציבורי אלא אם תוותרו על הזהות ועל הזיכרון ההיסטורי
התחושה היא ששלילת זכויותיהם של האזרחים הפלסטינים, במיוחד בכל הקשור לפעילות פוליטית, מתבשלת על אש קטנה. צעדת השיבה בסח'נין, 5 באפריל 2022 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)
ההחלטה של ועד העקורים לבטל את צעדת השיבה המסורתית, שהיתה אמורה להתקיים השנה על אדמות הכפר העקור סבּת שבגליל התחתון, התקבלה בחברה הערבית בכעס וגם במידה של הפתעה.
מרבית הכותרות התמקדו בעובדה שהצעדה מתבטלת לראשונה מזה כשלושה עשורים. בעיניי, הדבר המפתיע היה דווקא המשך ההכנות לצעדה, הפרסומים עליה וההתנהלות כאילו היא תתקיים כמתוכנן, אף על פי שדבר באווירה הכללית בישראל לא העיד כי צעדה כזו יכולה להתקיים כרגיל השנה. כל הסימנים הראו שממשלת ישראל, ובמיוחד המשטרה והשר הממונה עליה, לא יאפשרו את קיומה.
>> אמא שלי לא תנאם על כפר סבת, אבל סיפורה לא ייעלם
מרחבי חופש הביטוי של האזרחים הפלסטינים והאפשרויות שלהם לבטא את השתייכותם הלאומית מצטמצמים בישראל מיום ליום. התחושה היא ששלילת זכויותיהם של האזרחים הפלסטינים, במיוחד בכל הקשור לפעילות פוליטית, מתבשלת על אש קטנה. היא אולי לא שורפת מייד, אבל תגיע לנקודת רתיחה בשקט מוחלט. כמו הצפרדע בסיר המים שמתחממים לאט: היא לא קופצת החוצה עד שכבר מאוחר מדי.
בשנה שעברה התקיימה הצעדה סמוך לשפרעם, מבלי להתקרב ליישובים יהודיים, לאחר שלא התאפשר לקיימה על אדמות באזור חיפה, כפי שתוכנן מראש. ההסתה לקראת הצעדה בשנה שעברה אמנם לא הגיעה לרמה כזו שתביא לביטולה, אבל מה שקרה לאחר קיומה עם המחנכת סברין מסארווה סיפק רמז ברור לעתיד. מסארווה, מורה בבית ספר בגני תקווה, זומנה לשיחת בירור במשרד החינוך בעקבות גל הסתה מצד הורים, לאחר שהתפרסמה תמונה שלה מהצעדה. אף שמשרד החינוך חזר בו בהמשך מהזימון, הסערה שהתעוררה בעקבות האירוע הספיקה כדי להציב את צעדת השיבה השנה תחת עין עוינת ודרוכה.
צעדת השיבה ליד שפרעם, מאי 2024 (צילום: אחמד אל-באז)
המשטרה השנה לא אסרה על קיום הצעדה באופן רשמי, צעד שעלול היה להוביל לעתירה לבג"ץ. לכן, כנראה, העדיפה המשטרה להימנע מכאב הראש והציבה בפני המארגנים תנאים בלתי אפשריים, מחמירים אף יותר מאלה שהוצבו בשנים האחרונות: הגבלת מספר המשתתפים ל-700 בלבד (בכל שנה משתתפים אלפים בצעדה), איסור על הגעה בכלי רכב פרטיים, ואיסור על הנפת הדגל הפלסטיני.
במקביל, המועצה האזורית גליל תחתון, שבשטחה אמורה היתה הצעדה להתקיים, הביעה את התנגדותה לקיום הצעדה – בטענה לחשש לפגיעה בשדות ובעצם "הריבונות הישראלית במקום". הדברים הללו שימשו את המשטרה לטעון כי קיום הצעדה עלול להוביל לחיכוכים ואולי אף לעימותים עם תושבי האזור, ולכן לדרוש מהמארגנים להציב מספר גדול במיוחד של סדרנים ואבטחה. נוכח התנאים הללו, היה צפוי שבסופו של דבר המארגנים ייסוגו מהרעיון לקיים את הצעדה.
"המשא ומתן של הוועד להגנה על זכויות העקורים עם המשטרה חשף כוונה ברורה להפחדה והרתעה, ואף איום מרומז באפשרות לדיכוי אלים של הצעדה, אולי עד כדי ביצוע טבח במשתתפים", אומר אדהם ג'בארין, חבר מועצה בעיריית אום אל-פחם מטעם בל"ד וחבר בוועד להגנה על זכויות העקורים, בן למשפחה שגורשה מהכפר העקור לג'ון. "לכן ההחלטה על הביטול היתה מוצדקת, והיא מעידה על אחריות לאומית. אנחנו רואים את ההשמדה בעזה, את העקירה בכפייה בגדה. ההתנהלות של זרועות הממשלה מולנו משקפת היערכות לתסריט דומה גם בתוך גבולות ישראל. הפכנו ליעד. לדעתי, מדובר רק בעניין של זמן עד שיתחילו לרדוף אותנו על כל אירוע לאומי שנציין".
"ההחלטה הזו מאשרת שוב שהנכבה נמשכת: השמדה בעזה, טבח בגדה, ודיכוי הזהות אצלנו", הגיבה ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-תע"ל). "ישראל לא פוחדת מהצעדה בגלל מספר המשתתפים או הסיסמאות שיישמעו בה, אלא בגלל המשמעות שלה: עמידת העם הפלסטיני על זכותו לזכור את הנכבה שלו ועל זכויותיו. לכן משטרת בן גביר חשפה שיניים, השתוללה, והציבה תנאים דרקוניים שנועדו לטרפד את קיומה.
"המדיניות הדכאנית שהביאה להשעיית צעדת הנכבה השנה היא הסלמה נוספת במתקפה של הממסד הישראלי, אבל גם זה לא ימחק את הזיכרון ולא יבטל את הנרטיב. ביטול הצעדה רק מגביר את הנחישות שלנו להיאחז בזיכרון ולספר את האמת", אמרה תומא-סלימאן.
לא מדובר בביטול צעדת השיבה בלבד. המאמצים לנתק בכוח את האזרחים הפלסטינים מהזהות הלאומית שלהם מלווים בניסיון לכפות עליהם את הנרטיב הישראלי. לראשונה, החליט משרד החינוך לחייב השנה את בתי הספר הערביים לסיים את יום הלימודים מוקדם ביום הזיכרון (יום רביעי). זאת במקביל להסלמה במעצרים הפוליטיים של אזרחים פלסטינים, כמו המעצר המנהלי של ראג'א אגבאריה, בן 73, ממנהיגי תנועת "בני הכפר", אשר דיווח לעורך דינו בשבוע שעבר כי הוא נתון בכלא לאלימות קשה והתעללות מתמשכת.
מעצר נוסף שהסעיר את החברה הערבית הוא של העיתונאי סעיד חסנין, שנאשם בקשר עם סוכן זר בעקבות ראיון שהעניק לערוץ אל-אקצא. זאת לצד גזרי דין כבדים שהוטלו על עצורים מאירועי מאי 2021, סתימת הפיות, ההסתה, הפיטורים ממקומות עבודה, מעצרים מנהליים של אזרחים פלסטינים מן השורה והמשך השתוללות הפשיעה המאורגנת שגובה את חייהם של אזרחים ערבים, תוך היעדר טיפול מכוון מצד המדינה וגופיה. כל אלה משרטטים ניסיון מתמשך לגרור את החברה הערבית לעימותים דומים למה שקרה במאי 2021.
"ביטול הצעדה רק מגביר את הנחישות שלנו להיאחז בזיכרון ולספר את האמת". ח"כ עאידה תומא-סלימאן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
בחברה הערבית ישנה הסכמה רחבה סביב הסברה, שהתחזקה בעקבות ביטול צעדת השיבה וגל המעצרים, לפיה המדינה מקדמת תרחישים של עימות ישיר מול האזרחים הערבים, במטרה לנצל את התמיכה האמריקאית הבלתי מסויגת ואת תחושת הכאוס כדי להכות בחברה הערבית ביתר שאת, ואולי אף כדי להוביל לעקירה.
צעדת השיבה מתקיימת מזה 28 שנים, ובכל שנה נערכת על אדמות כפר פלסטיני עקור אחר. בתקופת הממשל הצבאי נהגו תושבי הכפרים ההרוסים, שגורשו לכפרים ולעיירות אחרות בתוך הקו הירוק, לנצל את יום העצמאות של ישראל – יום שבו התאפשרה תנועה חופשית – כדי לנסות ולבקר בכפרים שמהם נעקרו.
על רקע ביטול הצעדה השנה, ועד העקורים קרא לציבור לבקר בכפרים העקורים באזורים שלהם. הוועד אף פרסם רשימה של כפרים, לצד שמות של מדריכים ופעילים שיכולים לסייע בהגעה ובמתן הסברים. כך תהפוך צעדת השיבה השנה מאירוע מרכזי אחד לעשרות סיורים ופעילויות בשטח.
"מה המשמעות של למנוע מפליט פלסטיני לשוב, ולו ליום אחד, לכפר שממנו גורש? ומה המשמעות של הפללת ההנפה של הדגל הפלסטיני?", תוהה ג'בארין. "זכות השיבה אינה רק ציון של יום, אלא חיים שלמים שאנחנו חיים מדי יום. צעדת השיבה היא הרבה יותר מאירוע שנתי – היא זיכרון חי שמועבר בין דורות, והיא מסר ברור: הכפרים העקורים יישארו נוכחים בלבבות ובמחשבות – עד שחלום השיבה יתגשם.
"הצעדה הזו היא תגובה ישירה לאמירה הציונית המפורסמת: 'הזקנים מתים והצעירים שוכחים'. אבל הצעירים לא שכחו — להפך, הם ניצבים בחזית הצעדות, נושאים את הדגל, ושבים ומשננים את שמות הכפרים שנהרסו, כאילו נולדו מחדש בפיהם".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
